אביבה אורי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אביבה אורי (1927 - 1989), ציירת ישראלית אשר חקרה ועסקה בתחום הרישום המופשט.
נולדה בצפת. את הכשרתה המקצועית כציירת עברה אורי אצל הציירים משה קסטל ודוד הנדלר, כשזה האחרון הפך לבעלה השני ולאהבת נפשה.
אביבה אורי התפרסמה בעקבות זכייתה בפרס דיזנגוף בשנת 1952. בעקבות זאת, הוקדשה לה במוזיאון תל אביב לאומנות תערוכת יחיד בשנת 1957 באצירתם של מנהל המוזיאון אויגן קולב ויונה פישר.
בשנת 1977 זכתה אורי לתערוכת יחיד מקיפה במוזיאון תל אביב באצירתה של שרה בריטברג-סמל. בשנת 1989 נפטרה (קיימת סברה כי התאבדה בסטודיו הזערורי אותו הסכימה עיריית תל אביב לשכור עבורה בסמוך לדירתה) בתל אביב.
בשנת 2002 אצרה גליה בר אור בהמשכן לאמנות על שם חיים אתר שבעין חרוד, רטרוספקיטיבה מקיפה לעבודותיה של אורי. התערוכה לוותה בספר מהודר שכלל שיחות על עבודותיה, וכן מאמרים ושירים פרי עטה של אורי.
ראוי לציון ספרה של בתה (המוסתרת למעשה) רחל אורי ימפולר "קומי אורי כי בא אורך", ביוגרפיה כואבת של בתה.
[עריכה] ספרים
- לויטה, ד. אביבה אורי, הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית הוצאה כתר, 1986, ת"א.
- בר אור, ג. שוורייה, ז'. פ. אביבה אורי, המשכן לאומנות עין חרוד והוצאת אבן חושן, 2002, עין חרוד.
