אבו קישק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבו קישק (ابو كشك, בתעתיק מדויק: אבו כשכ) היה שבט בדואי שהגיע ממצרים והתגורר בכפר ערב אבו קישק בשרון (נפת יפו המנדטורית) עד שנת 1948. הכפר ננטש במלחמת העצמאות.

שבט אבו קישק החזיק בשטח של כ-20,000 דונם בשרון - מהאזור שלימים הוקמה בו הרצליה עד לאזור פתח תקווה. במאורעות תרפ"א (1921) תקפו אנשי אבו קישק והכפריים באזור, ערביי יהודיה, פג'ה, ראס-אל-עין ואחרים, את המושבות פתח תקווה וכפר סבא. לאחר כישלון ההתקפה הועמד השיח' למשפט ונגזר עליו לשלם קנס כספי גדול. השיח' המובס נאלץ למכור חלק ניכר מאדמותיו כדי לשלם את הקנס. חברת "הכשרת היישוב" נכנסה באמצעות נציגה, יהושע חנקין, למשא ומתן על רכישתם של כ-4,000 דונם מדרום לגוש הקרקעות של כפר מל"ל שנרכשו בשלב מוקדם יותר. ב-4 ביוני 1924 נחתם הסכם בדבר מכירתם של 4,197 דונם תמורת 3.5 לירות ארץ-ישראליות לדונם.

במפקד האוכלוסין בשנת 1945 נמנו בכפר 1,900 נפש.

בדצמבר 1947 או בינואר 1948 נפגשו מנהיגי שייח' מוניס, מסעודיה, וג'מאסין אל ע'רבי ומוכתרי ערב אבו קישק ואג'ליל עם נציג "ההגנה" בביתו של זקן השומרים אברהם שפירא בפתח תקווה. הם הביעו תקוות לשלום, והתחייבו שלא לסייע לצבא ההצלה הערבי או למיליציות מקומיות, זאת לאחר שכנופייה בראשות סייף א-דין אבו קישק הייתה אחראית להתקפה על אוטובוס 2094 שנחשבת ליריית הפתיחה של מלחמת העצמאות. בסוף מרץ 1948 חטף האצ"ל חמישה ממנהיגי הכפר, ובאפריל נטשו תושביו.

במקום שבו עמד הכפר נמצא היום מפעל תע"ש רמת השרון, וחלקים מן היישובים רמת השרון והוד השרון.