שמואל וילוז'ני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שמואל וילוז'ני (נולד ב- 10 בינואר 1954), בדרן, שחקן קולנוע ותיאטרון ובמאי ישראלי.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 כסטנדאפיסט 1.2 בתיאטרון 1.3 בקולנוע ובטלוויזיה 1.4 פעילות פוליטית 2 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] כסטנדאפיסט

שמואל וילוז'ני נולד בתל אביב וסיים את לימודיו בבית הספר לאומנויות הבמה "בית צבי" ב-1979. הוא נחשב לאבי סצנת הסטנדאפ שפרחה בישראל החל מאמצע שנות השמונים. יש המספרים כי הוא טס ללונדון ושם צפה באדם עומד באחת הכיכרות ומציג בפני העוברים והשבים באופן קומי. וילוז'ני הוקסם ממופע הרחוב ועם חזרתו לישראל החל להופיע במופעי סטנדאפ שופעי הגיגים פרועים, דבר שנחשב לחדשני בזמנו. הוא הקים מועדון בתל אביב בשם "קאמל קומדי קלאב" שבו התקיימו מופעים שונים בפורמט זה ושם התגלו סטנדאפיסטים צעירים.

לאחר שעלו סטנדאפיסטים צעירים בולטים, החל וילוז'ני להמעיט בהופעות הסטנדאפ, ולהשתתף בעיקר בהצגות בתיאטרון וכשחקן מסך.

[עריכה] בתיאטרון

וילוז'ני שיחק בשורה של הצגות, ואף ביים מספר הצגות. מתפקידיו בתיאטרון הבימה נמנים: סבסטיאן ב"הלילה השנים-עשר", הורציו ב"המלט", שניהם מחזות מאת שייקספיר, וולר ב"הקמצן" של מולייר, דייוויד ב"מחילה", טרופלדינו ב"משרתם של שני אדונים" (הצגה שהצליחה מאוד וזיכתה אותו בשבחי הביקורות), הכתובה וההצגה "אבנים בכיסים". בתיאטרון הספרייה ברמת גן גילם, בין השאר, את ג'ימי פורטר ב"הבט אחורה בזעם" מאת ג'ון אוסבורן ואת מר סליק, בהצגה בשם זה. בתיאטרון באר שבע שיחק את אוברון ב"חלום ליל קיץ" ואת אנטיפולוס מאפזוס ב"קומדיה של טעויות".

ב-2003 עבר לתיאטרון הקאמרי, לאחר 9 שנות פעילות בתיאטרון הבימה. בקאמרי השתתף בהצגה "פרק ב'" מאת ניל סיימון ובבימויו של אלון אופיר ובהמשך גם ב"מכתבי אהבה", "אחורי הקלעים", וב-2006 השתתף ב"יתוש בראש", לצד לימור גולדשטיין. במהלך שנות ה-90 ביים הצגות לתיאטרון הבימה כמו: "שנים-עשר המושבעים", "המפקח בא", "גט 4 TWO" בכיכובו של שלמה וישינסקי והצגת יחיד שלו בשם "יהודי בחושך", העוסקת ביהודי מאנוסי ספרד.

[עריכה] בקולנוע ובטלוויזיה

וילוז'ני השתתף בשמונה סרטי קולנוע, רובם משנות ה-80. הוא זנח את הקריירה הקולנועית שלו בראשית שנות ה- 90 למען עיסוקים אחרים, בעיקר לטובת התיאטרון. סרטו הראשון נקרא "הפנימיה" (1983) בו שיחק לצד אלון אבוטבול, וב"עדות מאונס" (1984) לצד אורי גבריאל ואושיק לוי. סרטו השלישי היה "השגעון הגדול" (1986) בו שיחק לצד ענת וקסמן, דב נבון וספי ריבלין. הופיע ב"תל אביב-ברלין" (1987) וב"לא שם זין" מאותה שנה, על פי ספרו של דן בן אמוץ. ב-1992 השתתף בסרט "אישה זרה" של מיכל בת אדם וב-1995 הפיק סרט תעודה בשם "אבא'לה בוא ללונה פארק", שעסק במערכת היחסים המורכבת שלו, כבן הדור השני לשואה, עם אביו ניצול השואה ומתאר את המסע שערכו יחדיו לאושוויץ.

בטלוויזיה השתתף בסדרה הקומית "צה"ל 1" משנת 1997. הנחה את תוכנית הטיולים "זמן גליל" בערוץ 10, כשרק החל את שידוריו. ב-2002 השתתף בסרט הטלוויזיה "שתי דקות מפאראדיס" בבימויו של דני סירקין. ב-2003 השתתף בסדרה הקומית "צימרים", רצועה יומית בהערוץ הראשון. שנתיים לאחר מכן השתתף בעונה השנייה של סדרת הדרמה "לתפוס את השמיים", וכמו כן הנחה את תוכנית הסאטירה "פקקים" בערוץ הספורט. ב-2007 גילם צייר במשבר נפשי שנכנס לקשר עם צעירה בסדרה "מסכים" ואת עמוס אב מדען לא יוצלח בסיטקום לילדים "בילי" בערוץ ג'טיקס.

[עריכה] פעילות פוליטית

וילוז'ני היה לראשון שעשה את המעבר מבידור לפוליטיקה מוניציפלית, כשנבחר לכהן כחבר מועצת העיר תל אביב (בהמשך עשו זאת ריפעת טורק, גילה אלמגור, ספי ריבלין, יהורם גאון ואורנה בנאי). ב- 1989 התמודד לבחירות העירוניות בראש רשימת "שמואל וילוז'ני-העיר שלנו" שקיבלה רק מנדט אחד (שלו עצמו). הוא נחשב לאופוזיציונר בולט כנגד ראש העיר דאז, שלמה להט. בתום הקדנציה פרש מהפוליטיקה, אך שב אליה ב-1998. רשימתו התחזקה מעט וקיבלה שני מנדטים במועצת העיר, אך ישבה כל חמש השנים הבאות באופוזיציה, עד 2003, אז הכריז וילוז'ני כי אינו מתמודד בבחירות הבאות, וכי הוא פורש מהפוליטיקה. כחבר המועצה שם דגש לבעיותיו של 'האזרח הקטן', כמו בעיות החנייה של תושבי ת"א. בבחירות לכנסת השש עשרה התמודד במקום החמישי ברשימת הירוקים לכנסת.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שמואל וילוז'ני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)