הדור השני לשואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדור השני לשואה, או הדור השני, הוא השם שבו מכונים בניהם ובנותיהם של ניצולי השואה, שנולדו לאחר השואה. אף שבני הדור השני לשואה לא חוו ישירות את מוראות השואה, הרי השפעת הטראומה שעברו הוריהם ניכרת בהם במידה זו או אחרת, וזוכה להתייחסות בישראל.

עמותת "עמך" עוסקת בתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה ובני משפחותיהם, כולל בני הדור השני.

תוכן עניינים 1 בפסיכולוגיה 2 בתרבות ובאמנות 3 ראו גם 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

[עריכה] בפסיכולוגיה

הדור השני לשואה העלה מספר שאלות מחקריות ראשוניות בפסיכולוגיה, בין הבולטות שבהן: האם טראומה נפשית שחווה הורה יכולה לעבור לילדיו אף שלא היו נוכחים בעת הטראומה, וכן מה ביטוייה הנפשיים של העברה זו של תחושת הטראומה לדור שני. ההשערה היא כי דפוסי התקשורת בין הורים אשר חוו את טראומת השואה לבין ילדיהם היא בעלת תפקיד מכריע בהעברת הטראומה לדור השני.^[1] תופעות דומות של העברת ביטויי טראומה מדור הורים לדור הילדים נחקרו ונמצאו אף אצל ילדיהם של חיילים אמריקאים משוחררים אשר שירתו במלחמת וייטנאם^[2], אזרחים אמריקאים-יפנים אשר נעקרו מבתיהם ושהו במחנות ריכוז בתקופת מלחמת העולם השנייה^[3] ובמקרים אחרים.

דפוס התקשורת אותו זיהו הפסיכולוגים כמאפיין תקשורת בין הורים שחוו טראומה לבין ילדיהם כונה בשם "קשר השתיקה". אותו "קשר שתיקה" הוא ההסכמה שבשתיקה, במשפחות של ניצולי השואה, שלא לשוחח על הטראומה של ההורה ולנתקה מחיי היום-יום במשפחה. הצורך בקשר השתיקה נובע לא רק מן הצורך של ההורים לשכוח ולהסתגל לחייהם לאחר הטראומה, אלא אף מאמונתם כי תאורי הזוועות שחוו בתקופת השואה עלולים לפגוע בהתפתחות הנפשית התקינה של הילד.^[4] ילדיהם של הניצולים - הדור השני לשואה - נעשים בדרך כלל רגישים לצורך הזה של הוריהם שלא לדבר על הנושא והתוצאה היא כי שני הצדדים, הורים וילדים יחד שותפים לקשר השתיקה.^[5]

ממחקרים שנעשו על בני הדור השני לשואה עלה כי קיימת בדור זה תודעה בתחום התחושה של ניסיונות הוריהם בתקופת השואה לצד יכולת מועטה, ולעתים היעדר יכולת, לנסחה במילים. דפוס תקשורת זה כונה בשם: "לדעת מבלי לדעת".^[6]

תחושת האשמה אצל ניצולי שואה נחקרה בהרחבה בתחום הפסיכולוגיה, הפסיכיאטר ליפטון כינה אותה בשם "אשמת הניצול"^[7] ותוארה כרגשות אשמה של הניצול על כך ששרד, בעוד שאהוביו וקרוביו לא שרדו. יש חוקרים המציעים כי רגשות "אשמת הניצול" עלולים לעבור אף לדור הילדים וזאת בתנאי שההורים "משדרים" לילד את תחושת האשמה והילדים מרגישים אשמים בסבלם של הוריהם, אף שלא גרמו, או תרמו, לסבל זה בשום אופן. תחושות אשמה כאלה אצל בני הדור השני לשואה עשויים להתלוות לקשיים גדולים יותר בהפחתת כעסים.^[8] במחקרים שנערכו בארצות הברית על הדור השני לשואה נמצא כי תפקודם הפסיכולוגי הוא בגדר הנורמה, אולם קיימים מאפיינים ייחודיים לאישיותם. מאפיינים אלה כוללים קשיים בתהליך ההיפרדות והייחוד (separation-individuation), נטייה מוגברת לחרדות, התנסות בתחושות דכאוניות ותלונות פסיכוסומטיות.^[9]

בשנת 2003 פורסם מחקר השוואתי שנערך בישראל בו הושוותה השפעת סבתות, שהיו ילדות ניצולות שואה, על מצבן הנפשי של בנותיהן (שהיו כבר אימהות בעת המחקר), לעומת סבתות שלא חוו את השואה.^[10] במחקר נמצא כי בעוד שאצל הסבתות, ניצולות השואה, ניכרו סימני האובדן הנפשי, בנות הדור השני לא נבדלו מקבוצת הבקרה במדדי התקשרות הורית (attachment), חרדה, תגובה מתח טראומטיות והתנהגות אימהית. המחקר מצביע על כך כי ניצולי שואה, אשר היו ילדים בתקופת השואה, הצליחו לגונן על ילדיהם מלהחשף לניסיונותיהם בשואה.

[עריכה] בתרבות ובאמנות

• "כובע הזכוכית" (1985), מאת נאוה סמל, כפי הנראה היה זה הספר הישראלי הראשון שעסק בחוויות הדור השני לשואה. סמל עצמה היא בת לניצול שואה, יצחק ארצי.
• "עיין ערך אהבה" (1986), מאת דויד גרוסמן, היה אחד הספרים הראשונים שעסקו בהשפעות השואה על ילדי הדור השני לשואה ועל אורח החיים בישראל. הוא פתח דרך לספרים רבים אשר השתמשו בכתיבה כתראפיה אישית ולאומית ועסקו בנושא. הפרק הראשון של ספר זה עובד לנובלה "מומיק".
• "אפר ואבק" (1988) הוא אלבום יהודה פוליקר כסולן, שיצר אותו עם יעקב גלעד, שהפיק וכתב את מרבית השירים. פוליקר וגלעד שילבו באלבום שנים עשר שירים הנוגעים בחייהם כבני הדור השני לשואה, שגדלו בישראל בצל הטראומה שחוו הוריהם.
• "בגלל המלחמה ההיא" (1988), סרטה של אורנה בן-דור, עוסק במוזיקאים יהודה פוליקר ויעקב גלעד והוריהם ניצולי השואה. הסרט עורר דיון נרחב בשאלת אופן ההתמודדות של הניצולים עם עברם ועם תהליך הקליטה שלהם במדינת ישראל.^[11]
• "מה שנשאר" (1990), אלבומו של אילן וירצברג שיצירתו צמחה בצל מותו הטרגי של אביו, בני וירצברג. האב היה ניצול שואה שהתאבד כשנה לאחר צאת ספרו האוטוביוגרפי, עת היה אילן וירצברג נער כבן 17.^[12]
• "מדריך למטייל בוורשה" (1995), מחזה מאת הלל מיטלפונקט העוסק בהשפעת השואה על הישראלים, ועל היחס של בני הדור השני להוריהם ולעבר, מול המציאות בהווה. זאת, דרך ביקור של אם ניצולת שואה ובנה בוורשה המודרנית.
• "שואה שלנו" (2000), מאת אמיר גוטפרוינד, רומן זוכה פרס בוכמן העוסק בילדות בצלם של ניצולי השואה.
• "חמסין וציפורים משוגעות" (2001) מאת גבריאלה אביגור-רותם, רומן העוסק בהתמודדותה של בת הדור השני לשואה במדינת ישראל הצעירה עם סיפור חייו של אביה.
• 'רקדנית שחורה בלהקת יחיד' מאת אסתי ג. חיים (הספריה החדשה 1997) קובץ סיפורים קצרים ונובלה העוסקים בגיבוש זהותה של אשה צעירה, בת הדור השני, מילדותה, כשאמה ניצולת השואה מגוננת עליה ומלעיטה אותה בתרופות כדי שלא תחלה, ועד לבגרותה והפיכתה לאם בעצמה, כשהיא מנסה לחפש זהות חדשה, קוסמופוליטית על ידי בריחה מביתה ליציאה למסעות בעולם ובנפשה.

[עריכה] ראו גם

• מסעות בני נוער לפולין
• זיכרון השואה בישראל
• השפעת השואה על גיבוש הזהות הישראלית

[עריכה] לקריאה נוספת

ספרים

• אהרון האס, בצל השואה: הדור השני, מאנגלית: יעקב אהרונסון, הוצאת הד ארצי, 1999.
• דינה ורדי, נושאי החותם: דיאלוג עם בני הדור השני לשואה. ירושלים: הוצאת כתר, 1990.
• איריס מילנר, קרעי עבר: ביוגרפיה זהות וזיכרון בסיפורת הדור השני, עם עובד, 2003. (ראו גם ביקורת של יהודית באומל על הספר באתר "הארץ")

מחקרים

• דליה אראל, אינטראקציות הנישואין אצל ילדי ניצולי השואה: העברה בין-דורית לתיפקוד הזוגי של הבנים על רקע פוסט-טראומטי, עבודת מ"א, אוניברסיטת תל אביב, 1989.
• גיא הלן, שמחת חיים, אינטימיות ומיניות אצל דור שני לניצולי שואה, עבודת מ"א, אוניברסיטת תל אביב, 1995.
• טלילה קוש-זהר, במבט שונה: זיכרון ומגדר בסיפורת הדור השני לשואה, דוקטורט, אוניברסיטת תל אביב, 2005.

מאמרים

• לאה חובב, דור שני לשואה - "תמיד ילווה אותו צל". ספרות ילדים ונוער 2001;27: 45-51.
• יורם חזן, "דור שני לשואה" - מושג בספק. שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה 1987;1: 104-107.
• תקוה נתן, דור שני לניצולי השואה בהתבגרותם: מחקר שדה בשני בתי ספר תיכוניים. דפים לחקר תקופת השואה 1988;6: 169-184.
• תקוה נתן, דור שני לניצולי השואה במחקרים פסיכו-סוציאליים. דפים לחקר תקופת השואה, תשמ"ב, ב', 13-26

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ליאם אקשטיין, חיים מעבר לטראומה, באתר nrg
• דליה וירצברג-רופא, אחריתו של אבי, מכתב לעמוס עוז, מגזין אימגו
• אריאנה מלמד, "זאת המזוודה שניקח כשנברח. את יכולה לשים בה דובי קטן", באתר ynet
• אמנון אייל, "מאפיינים של דור שני לשואה", הרצאה במפגש משותף בנושא דור שני של נפגעי פוסט-טראומה, באתר מכון טריאסט-שריג
• טראומת השואה אינה עוברת לדור שני או שלישי, מערך תהוד"ה של אוניברסיטת חיפה. תגובה למאמר זה: "ד"ר דורסט: "דור שני" הוא דור כאוב", ערוץ 7
• דן לאור, "השינוי בדמותה של השואה: הערות על ההיבט הספרותי", קתדרה מס' 69, ספטמבר 1993.

• עמותת דורות ההמשך

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ Felsen I, Transgenerational transmission of effects of the Holocaust: The North American research experience. In Danieli Y. (Ed>) International Handbook of Multigenerational legacies of trauma. pp. 43-69. New York: Plenum Press, 1998
2. ^ Ancharoff M.R., et. al., The legacy of combat trauma: Clinical implications of intergenerational transmission.In Danieli Y. (Ed>) International Handbook of Multigenerational legacies of trauma. pp. 257-279. New York: Plenum Press, 1998
3. ^ Nagata D.K., Intergenerational effects of the Japanese American internment. In Danieli Y. (Ed>) International Handbook of Multigenerational legacies of trauma. pp. 125-141. New York: Plenum Press, 1998
4. ^ Bar-On D., et. al., Multigenerational perspectives on coping with the Holocaust experience: An attachment perspective for understanding the developmental sequelae of trauma across generations. International Journal of Behavioral Development 1998;22:315-338
5. ^ Bar-On D., Fear and Hope: Three Generations of the Israeli Families of Holocaust Survivors. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1995
6. ^ Jucovy M.E., Telling the Holocaust story: A link between the generations. Psychoanalytic Inquiry 1985;5:31-50
7. ^ Lifton R.J., Death in Life: Survivors Of Hiroshima . New York: Basic Books, 1967 ISBN: 0465015824
8. ^ Solomon Z., Transgenerational effects of the Holocaust: The Israeli research perspective. In Danieli Y. (Ed>) International Handbook of Multigenerational legacies of trauma. pp. 69-85. New York: Plenum Press, 1998
9. ^ ראה לעיל ב-Felsen, 1998
10. ^ Sagi-Schwartz A., et. al., Attachment and Traumatic Stress in Female Holocaust Child Survivors and their Daughters. American Journal of Psychiatry 2003;160:1086-1092
11. ^ לדיון בצפיה חינוכית בסרט ראו אסף טל, "למצוא את העצמי: צפייה בסרט "בגלל המלחמה ההיא", זיקה - העיתון המקוון להוראת השואה, אוקטובר 2006.
12. ^ להאזנה לשיר "מה שנשאר", שיר הנושא של האלבום.