ניל סיימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ניל סיימון בשנת 1966

ניל סיימון (נולד ב-4 ביולי 1927 כ"מרווין ניל סיימון") הינו מחזאי יהודי-אמריקאי שזכה להצלחה ביקורתית וקופתית הן על בימת התיאטרון והן על מסך הקולנוע.

סיימון נולד לאיש המכירות אירווינג סיימון ולאשתו מיימי, ברובע הברונקס בניו יורק. סיימון שירת שירות צבאי קצר בחיל האוויר של ארצות הברית, כעורך מדור הספורט בעיתון החיל, וזאת בין השנים 1945 – 1946. לאחר שחרורו עבד כמחלק דואר באולפני האחים וורנר והתחיל ללמוד באוניברסיטת דנוור, ובאוניברסיטת ניו יורק, אך לא סיים את לימודיו. בשנת 1948 החל כותב, ביחד עם אחיו דני, תסריטים עבור הרדיו והטלוויזיה. בתחילה הצליח הצוות כתסריטאים לקומדיות טלוויזיוניות, ובמיוחד עבור הקומיקאי סיד סיזר, וככותבי מערכונים עבור קומיקאים מובילים כג'רי לואיס. קריירה זו הייתה מוצלחת מאוד, וסיימון היה מועמד שלוש פעמים לפרס האמי בשנים 1956, 1957 ו-1959 עבור כתיבתו למופע של סיד סיזר, ולמופע של פיל סילברס.

בשנת 1961 נפרד מאחיו, והחל כותב עבור התיאטרון. מחזהו הראשון "לך תקע בחצוצרה" (1961) זכה להצלחה רבה, הציג בברודוויי למעלה מ-700 הצגות, ושימש מנוף לקריירת כתיבה שהניבה למעלה מארבעים מחזות עד היום, רובם שוברי קופות הן בברודוויי הן על במת הקולנוע והן בכל מקום בעולם בו הועלו.

טווח הכתיבה של סיימון נע בין מחזות הומוריסטיים קלילים, המשקפים את רוח שנות ה-60 ("יחפים בפארק", "הזוג המוזר") למחזות אוטוביוגרפיים בעלי נימה אישית עגומה כ"פרק ב'", ולטרילוגיית יוג'ין הכוללת זכרונות נוסטלגיים מילדותו ונעוריו – "יומן חוף ברייטון", "טירונות" ו"בדרך לברודוויי". סיימון תרם את התמליל למחזות קומיים קלאסיים כ"צ'אריטי המתוקה", "הבטחות, הבטחות" ו"הם מנגנים את השיר שלנו". רוב מחזותיו מתרחשים על הרקע התרבותי של יהודי ניו יורק, והינם בעלי גוון משפחתי. גיבוריו הינם בדרך כלל תשושים מתלאות העולם, המשתמשים בשורות שנונות על מנת להסוות עולם נפשי רעוע. המחזות כוללים הומור עצמי יהודי, על גבול הקומדיה השחורה.

סיימון נישא שלוש פעמים. נישואיו הראשונים היו לרקדנית ג'ואן ביין, והם נמשכו משנת 1953 עד מותה של ג'ואן בשנת 1973. נישואיו השניים היו לשחקנית מרשה מייסון, בסמוך לאחר מותה של אשתו הראשונה, והם נמשכו עד שנת 1982. מייסון כיכבה בתקופה זו ברבים מסרטיו וממחזותיו, ביניהם "פרק ב'" העוסק בסיפור היכרותם והתמודדותם עם הנישואין השניים לאחר מות הרעיה הראשונה, האהובה. בשנת 1987 נישא לשחקנית דיאן לנדר. הזוג התגרש בשנת 1988, אך נישא בשנית בשנת 1990. לסיימון שלושה ילדים - שני ילדים מאשתו הראשונה, ובת אותה אימץ עם אשתו השלישית.

סיימון זכה בפרס הטוני שלוש פעמים, עבור "הזוג המוזר" (1965), "טירונות" (1985) ו"אבודים ביונקרס" (1991). בפרס פוליצר זכה בשנת 1991 עבור "אבודים ביונקרס". הוא זכה בפרסים נוספים כ"גלובוס הזהב", ו"פרס הקומדיה האמריקנית". תסריטיו של סיימון היו מועמדים שלוש פעמים לפרס האוסקר, ("נערי הזהב" בשנת 1975, "The Goodbye Girl" בשנת 1977 ו"California Suite" בשנת 1978), אך סיימון טרם זכה בפרס.

סיפרו האוטוביוגרפי - "ניל סיימון כותב מחדש" (Neil Simon Rewrites) יצא לאור בארצות הברית בשנת 1996. הספר עוסק בתקופה שבין פרסום מחזהו הראשון בשנת 1961 ובין מותה של אשתו הראשונה בשנת 1973.

[עריכה] ממחזותיו (רשימה חלקית)

"לך תקע בחצוצרה" (1961) – הוסרט בכיכובו של פרנק סינטרה בשנת 1963. המחזה עוסק בשני אחים העוזבים את ביתם על מנת לחוות את החיים הטובים.

"יחפים בפארק" (1963) – הוסרט בכיכובם של רוברט רדפורד וג'יין פונדה בשנת 1967. המחזה הועלה על הבמה בישראל, בין היתר בשנת 1965 בתיאטרון "אלהמברה" של גיורא גודיק בבימויה של נולה צ'לטון. זהו סיפורם של בני זוג צעירים שאך זה נישאו המתגוררים בניו יורק.

"הזוג המוזר" (1965) – הוסרט בכיכובם של וולטר מתאו וג'ק למון בשנת 1968. הועלה בישראל בתיאטרון בית ליסין בשנת 1991. זהו סיפורו של שדרן רדיו המנהל אורח חיים פרוע ומבולגן, הנאלץ לארח בביתו ידיד שהתגרש, בעל אובססיה לסדר ולניקיון.

"צ'ריטי המתוקה" (1966) – הוסרט בשנת 1969 בבימויו של בוב פוסי ובכיכוב שירלי מקליין. תורגם על ידי אהוד מנור והועלה על הבמה בישראל בהפקה משותפת לתיאטרון רמת גן ולבית הספר למשחק בית צבי, בשנת 2004 בכיכובה של חני פירסטנברג. זהו סיפורה של נערה המחפשת אהבה במועדונים בניו יורק בשנות השישים. המחזה נחשב לקלאסיקה בין מחזות הזמר.

"מלון פלזה" (1969) – הוסרט בכיכוב וולטר מתאו בשנת 1971 . הועלה על הבמות בארץ שלוש פעמים בתיאטרון הקאמרי, בשנת 1970, שנת 1973 וגרסה חדשה בתרגום דורי פרנס בשנת 2005. זהו סיפורם של שלושה זוגות הנפגשים באקראי במלון פלזה בניו יורק, ולכל אחד סיפור משלו.

"השבוי בקומה ה-14" (1971) – הוסרט בכיכוב ג'ק למון בשנת 1975. הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1972. העלילה עוסקת בזוג ניו יורקי בגיל העמידה המתמודד עם גל חום ושביתת פועלי הזבל.

"נערי הזהב" (1972) הוסרט בכיכוב וולטר מתאו וג'ורג' ברנס בשנת 1975. גרסה נוספת הוסרטה בשנת 1995 בכיכובם של וודי אלן ופיטר פאלק. הועלה בארץ במסגרת תיאטרון יידישפיל בשנת 2002 בכיכוב יעקב בודו. כן הוצג בתיאטרון "הבימה" בשנת 2003 בכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא. סיפורם של זוג קומיקאים קשישים, אשר למדו במשך השנים לשנוא זה את זה, המתאחדים למופע אחרון.

"פרק ב'" (1977) הוסרט בכיכובה של מרשה מייסון בשנת 1979. הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 2003. סיפורו האישי של סיימון, אשר התאושש ממותה של רעייתו והתחיל פרק חדש בחייו כשנישא לשחקנית מרשה מייסון.

"יומן חוף ברייטון" (1982), "טירונות" (1985), "בדרך לברודוויי" (1986) ("טירונות" הוסרט בשנת 1988 בכיכוב מתיו ברודריק). מחזות אלו הועלו בארץ בתיאטרון הבימה בתרגום יהונתן גפן.

"אבודים ביונקרס" (1991) הוסרט בשנת 1993 בכיכוב ריצ'רד דרייפוס. הועלה בארץ בתיאטרון בית לסין בשנת 2004. המחזה עוסק בשני ילדים הגדלים בבית סבתם מכיוון שאביהם האלמן אינו יכול לטפל בהם, והוא כולל יסודות אוטוביוגרפיים מחייו של סיימון. המחזה הקנה לסיימון את פרס פוליצר.

"הקומה ה-23" (הוסרט בכיכובו של נתן ליין). המחזה מספר את סיפורם של קומיקאי בעל תוכנית טלוויזיה וצוות הכותבים שלו בתקופתו של ג'וזף מקארתי (הזוכה להתייחסות רבה) ובקונפליקטים שלהם עם תחנת הטלוויזיה, שלטענתה התוכנית "מתוחכמת מדיי".