רגשות ותרבות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רגש הוא תופעה אוניברסאלית, אך הוא מושפע מתרבות.בעוד שחלק מהרגשות הם אוניברסליים ונחווים באופן דומה כתגובה לאירועים דומים בכל התרבויות, רגשות אחרים נבדלים בין תרבויות באירועים המקדימים אותם, בתגובות שהם מעוררים ובאופן בו הם נתפסים על ידי החברה הסובבת.
תוכן עניינים |
[עריכה] מחקרים על תרבות ורגשות
מחקרים על רגשות מפרספקטיבה תרבותית נבעו משלושה תחומים מרכזיים: אנתרופולוגיה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה. התיעודים הראשונים של רגשות מהיבט תרבותי היו אתנוגרפיים, ותיארו רגשות כאידיוסינקרטיים. חוקרים כמו מרגרט מיד (Margaret Mead), גרגורי באטסון (Gregory Bateson) וג'ין בריגס (Jean Briggs) תיארו תופעות רגשיות ייחודיות לתרבויות מסוימות, והדגישו את ההשפעה התרבותית על רגשות. לדוגמה, בריגס חיה מספר שנים בקרב שבט האינואיט אוטקו (Utku) ותיארה חברה בה כעס ואלימות כמעט אף פעם לא קורים. זאת חרף הדעה הרווחת במערב כי כעס הוא רגש פרימיטיבי-אוניברסלי.[1]למרות שמחקרים אתנוגראפיים אלו הצביעו על הבדלים בין-תרבותיים ניכרים, לא ניתן להסיק מהם מסקנות כלליות בנוגע לאילו אספקטים בתרבות משפיעים על רגש, ובאיזו עוצמה. ייתכן לדוגמה שאותם רגשות אכן נחווים על ידי כל בני האדם, אך האירועים המעוררים אותם או התגובות שהם גוררים משתנים בין תרבויות.
בשנות ה-70', הפסיכולוג פול אקמן (Paul Ekman) הראה שלמרות שהבדלים אידיוסינקרטיים קיימים, הרגשות הבסיסיים הם ביולוגים בעיקרם ולכן אוניברסלים, מבוטאים ונתפסים באופן דומה בכל התרבויות.[2] רגשות אלו הם כעס, פחד, עצב, שמחה, הפתעה וגועל.
ישנן עדויות התומכות בשתי השקפות אלו. תאוריות המתייחסות לרגשות כנקבעים תרבותית נוטות להדגיש גורמים הקשורים לסביבה החברתית: אירועים מקדימים, התנהגויות גלויות, ודרכים ייחודיות לחשיבה ודיבור על רגשות. תאוריות המתייחסות לרגשות כאוניברסליים מתרכזות יותר במאפיינים פרטניים של הרגש, כמו הבעות פנים.[3]
מחקרים עדכניים יותר על רגשות ותרבות משתמשים בכלים מתחום הפסיכולוגיה החברתית כדי למצוא מאפיינים תרבותיים כללים המשפיעים על רגשות. מחקרים אלו מסתמכים פעמים רבות על סיווג של תרבויות לפי ערכים מסוימים, דוגמת ערכי התרבות שהוצעו על ידי הופסטדה (Hofstede) או בפרויקט ה-GLOBE[4] שהובל על ידי רוברט האוס (Robert House).
[עריכה] הבסיס להבדלים בין תרבותיים
[עריכה] הבניית העצמי
הדרך בה אדם תופס את עצמו ביחס לסביבה החברתית בה הוא נמצא משפיעה על עולמו הרגשי[3] תרבויות קולקטיביסטיות מדגישות את השייכות הבסיסית של בני אדם לחברה בה הם חיים, למשל על ידי הערכה של הפניית קשב לצרכי האחר, השתלבות, ותלות הרמונית האחד בשני. מסיבה זו הגדרת העצמי (Self) בתרבויות קולקטיביסטיות נובעת מתוך הקשר עם חברי הקבוצה, והפרט ממוקד מאוד בקשר עימם. לעומת זאת, בתרבויות אינדיבידואליסטיות העצמי הוא בלתי תלוי והפרטים שואפים לשמור על עצמאותם ביחס לאחרים על ידי טיפוח העצמי וגילוי וביטוי המאפיינים הייחודיים להם.[5]
[עריכה] רגשות סובייקטיביים ורגשות אובייקטיביים
הראייה של העצמי כבלתי-תלוי בתרבויות אינדיבידואליסטיות מביאה לתפיסה של רגשות כחוויה אישית וייחודית. המציאות הרגשית נתפסת כסובייקטיבית: הציפייה היא שלאנשים שונים יהיו עולמות רגשיים נפרדים, וכי הם יגיבו בדרכים שונות לחוויות דומות.[6] מאידך גיסא, בתרבויות קולקטיביסטיות רגשות נחווים מתוך מערכות יחסים. הם משקפים את העולם החיצוני ולא הפנימי ולכן נתפסים כאובייקטיביים: ההנחה היא שכל האנשים יחוו את אותו הרגש בתגובה למצב חברתי דומה. [6]
[עריכה] רגשות והעצמי
בהתאם לאמור לעיל, הבניית העצמי משפיעה על החוויה הרגשית האישית. הצורך להאדיר את העצמי ואת עצמאותו בתרבויות אינדיבידואליסטיות מביא לשכיחות רבה יותר של רגשות המדגישים את הייחודיות והנבדלות של הפרט. בתרבויות קולקטיביסטיות רגשות קשורים יותר למערכות יחסים עם האחרים ולהתאמה של הפרט לסביבה החברתית. [5]מכאן, שאותו מצב עשוי להוביל לרגשות שונים בשתי התרבויות. במחקר שערכה מסקיטה (Mesquita, 2001) נמצא שהישגים הקשורים להשכלה אקדמית הביאו לרגש של גאווה בטורקיה (תרבות קולקטיביסטית) כתוצאה מהכבוד שהובא למשפחה, בעוד שבהולנד (תרבות אינדיבידואליסטית) הישגים דומים הביאו לרגשות סיפוק עצמי.
[עריכה] נורמות תרבותיות לרגשות
קיימות נורמות חברתיות למאפיינים שונים של רגשות:
- נורמות כלליות לרגשות: אילו רגשות נחשבים חיוביים או שליליים? אילו צריכים להיות שכיחים יותר?
- כללי הרגשה: כיצד צריך אדם להרגיש בתגובה למצב מסוים? (האם ביקורת מובילה לבושה או לכעס?)
- כללי הצגה: כיצד אדם צריך להתנהג כשהוא חווה רגש מסוים? (האם כעס גורר תוקפנות או התכנסות בעצמי?)
בעוד שתרבויות אינדיבידואליסטיות כללי ההצגה הם רפויים (loose), כלומר ישנן דרכים רבות המקובלות להפגנת רגש מסוים, הנורמות לגבי החוויה של הרגש הן הדוקות ביותר. לפי נורמות אלו אדם צריך להיות מאושר ולשאוף לאושר, ואם אדם אינו מאושר הרי שהוא נכשל בהשגת מטרותיו בחיים.[7] לעומת זאת, בתרבויות קולקטיביסטיות דוגמת סין הנורמות לגבי חווית הרגש הן רפויות: אין ציפיות ברורות בדבר הדרך בה אדם אמור להרגיש, אך כללי הצגת הרגש הם הדוקים ביותר: יש ציפיות ברורות בדבר הדרך בה אדם אמור להפגין את רגשותיו במצב מסוים.[7] למשל, תרבויות קונפוציאניות רואות בביטוי של כל רגש, חיובי או שלילי, איום אפשרי לסדר החברתי, ולכן יש בהן נורמות לאי הפגנה של רגשות. אדם יכול להרגיש כיצד שירצה, כל עוד הוא אינו מפגין זאת כלפי חוץ.
[עריכה] השפעות תרבותיות על היבטים רגשיים
[עריכה] תרבות ושביעות רצון מהחיים
תרבות משפיעה על הרווחה הסוביקטיבית. המושג הרווחה כולל גם שביעות רצון כללית מהחיים, וגם את הרגשנות - האיזון היחסי בין רגש חיובי ושלילי בחיים היומיומיים.[8] תרבות מפנה את תשומת הלב למקורות מידע שונים לצורך שיפוט שביעות הרצון מהחיים, ולכן משפיעה על השיפוט האישי של הרווחה. תרבויות אינדיבידואליסטיות מכווינות את הקשב למצבים ורגשות פנימיים (דוגמת רגשות חיוביים או שליליים), בעוד שבתרבויות קולקטיביסטיות הקשב מופנה למקורות חיצוניים (כמו הענות לנורמות חברתיות או מילוי החובות). ואכן, סו ועמיתיו (Suh et al. 1998) מצאו מתאם גבוה יותר בין שביעות רצון מהחיים והשכיחות היחסית של רגש חיובי בתרבויות אינדיבידואליסטיות, לעומת תרבויות קולקטיביסטיות בהן רגש ועמידה בנורמות תרמו במידה שווה לשביעות הרצון מהחיים.
[עריכה] אשמה ותרבות בעולם העבודה
בושה היא תגובה אוטומטית ובלתי רצונית הנובעת מכישלון אישי המשויך לעצמי. הכישלון הוא ביחס לציפיות אדם מעצמו, ולכן בושה היא רגש חברתי המערב גם את ההכרה האישית.[9] בגוזי ועמיתיו (Bagozzi et al. 2003) חקרו את השפעת הבושה על אנשי מכירות בהולנד (תרבות אינדיבידואליסטית) ובפיליפינים (תרבות קולקטיביסטית). הם מצאו שהתנסויות גרועות עם לקוחות גרמו לרגשות בושה דומים בשתי התרבויות. אולם, התגובות לרגש זה היו הפוכות: הבושה גרמה לאנשי המכירות ההולנדים לסגת ולבצע באופן פחות טוב את עבודתם, כנראה משום שהם הפנו את רוב המשאבים המנטאליים פנימה, להגנת העצמי. אנשי מכירות פיליפיניים חוו גם הם בושה, אך היא גרמה להם להשקיע יותר מאמצים בבניית היחסים ולכן לבצע טוב יותר את עבודתם. יתרה מכך, אנשי המכירות הפיליפיניים הראו יותר התנהגות אזרחית (Organizational citizenship behavior) לאחר חווית בושה. הסיבה לכך היא שבתרבויות קולקטיביסטיות בושה משמעה שההרמוניה החברתית הופרה ועל הפרט לפעול להשיבה.
[עריכה] בעיות במחקר תרבות ורגשות
מספר בעיות מתעוררות כאשר מנסים להשוות רגשות בין תרבויות שונות.
[עריכה] תרגום
- מילים המתארות רגשות אינן תמיד שקולות מעבר לתרבויות. למשל, לשמחה יש משמעות עליזה באנגלית, אך עבור שבט הקיפסיגיס ([Kipsigis]) שמחה מתרחשת כאשר "שום דבר אינו מטריד אותך" ולכן יש לה משמעות שקטה ורגועה. [3]
- ישנם רגשות אידיוסינקרטיים, שאין להם מונחים מקבילים בשפות אחרות:[10]
- אבינאם (Aviman) הוא מונח הינדי המתאר כעס אוהב מלא גאווה.
- סוקהי (Sukhi) הוא מונח הינדי הקשור לשמחה ושלווה.
- פוראי (Fureai) הוא מונח יפני המתאר תחושת קשר לאדם אחר.
- רטוקאן (Rettokan) הוא מונח יפני שמשמעו להרגיש נחות.
[עריכה] סיווג הרגשות
בכל התרבויות אנשים מדווחים כי הם רוצים להרגיש יותר רגשות חיוביים משליליים.[11] כל התרבויות מסווגות רגשות כנעימים או כבלתי נעימים וכרצויים או כבלתי רצויים, ורוב הרגשות מסווגים בצורה דומה בכל התרבויות. [8] למשל, עצב מסווג כלא נעים ולא רצוי בכל מקום, ושמחה היא תמיד רגש נעים ורצוי.[10] אולם הסיווג של רגשות אחרים אינו זהה בכל התרבויות, והוא תלוי מידה בה הרגש נתפס כמועיל או מזיק למטרותיו ולרווחתו של אדם, וכן לנורמות החברתיות. דוגמאות לרגשות כאלו כוללות:
- גאווה מסווגת כרגש חיובי בתרבויות מערביות (דוגמת ארצות הברית), אך בהודו היא נחשבת לרגש שלילי.
- אהבה היא רגש חיובי לחלוטין בתרבויות מערביות, אך בסין היא נתפסת כקרובה יותר לצער ולרגשות אבדן שליליים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- Culture and Emotion Lab at Stanford university.
[עריכה] הפניות
- ^ Jean Briggs, Never in Anger ISBN 0-674-60828-3
- ^ Ekman, P. (1972) Universals and cultural differences in facial expressions of emotion. In J. Cole (Ed.), Nebraska Symposium on Motivation 1971, Vol. 19, pp. 207-283. Lincoln, NE: University of Nebraska Press
- ^ 3.0 3.1 3.2 Mesquita, B., & Frijda, N. H. (1992) Cultural variations in emotions: A review. Psychological Bulletin, 112, 179-204
- ^ House R. et al. (2004) Culture Leadership and Organizations: The GLOBE study of 62 Societies. Thousand Oaks: Sage. ISBN 0761924019
- ^ 5.0 5.1 Markus, H.R. and Kitayama, S. (1991) Culture and the self: Implications for cognition, emotion and motivation. Psychological Review, 98, p. 224-253.
- ^ 6.0 6.1 Mesquita, B. (2001) Emotions in collectivist and individualist contexts. Journal of personality and Social Psychology, 80, p. 68-74.
- ^ 7.0 7.1 Eid M., & E. Diener. 2001. Norms for experiencing emotions in different cultures: inter- and intranational differences. Journal of personality and Social Psychology, 81(5), p. 869-885.
- ^ 8.0 8.1 Suh, E., E. Diener, S. Oishi &H.C Triandis. (1998) The shifting basis of life satisfaction judgments across cultures: Emotions versus norms. Journal of personality and Social Psychology, 74, p. 482-493.
- ^ Bagozzi, R.P., W. Verbeke & J.C Gavino (2003) Culture moderates the self-regulation of shame and its effects on performance: The case of salespersons in the Netherlands and the Philippines. Journal of Applied Psychology 88 p. 219-233.
- ^ 10.0 10.1 Scollon, C. N., Diener, E., Oishi, S., & Biswas-Diener, R. (2004) Emotions across cultures and methods. Journal of Cross-Cultural Psychology, 35, p. 304–326.
- ^ Tsai, J.L., Miao, F., & Seppala, E. (2007) Good feelings in Christianity and Buddhism: Religious differences in ideal affect. Personality and Social Psychology Bulletin, 33(3), p. 409-421
