פורמולה 1 עונת 1990
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעונת המירוצים של 1990 במסגרת סבב הפורמולה 1, נערכו 16 מירוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי איירטון סנה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-הונדה.
בעונה זו, נמשכה היריבות הגדולה בין איירטון סנה לבין אלן פרוסט. בתחילת המירוץ הלפני אחרון בעונה, הוביל סנה בדירוג ושניהם היו במקומות הראשונים בזינוק. כבר בהקפה הראשונה של המירוץ, התנגש סנה בפרוסט ושניהם יצאו מהמירוץ, מה שמנע מפרוסט השגת נקודות שהיו משאירות אותו בתמונת האליפות ולמעשה, הכתיר את סנה כאלוף העולם. זו הייתה הפעם השניה ברציפות בה הוכרעה האליפות בין השניים בגלל התנגשות הדדית.
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:
- קביעת משקל מינימלי לרכב ל-505 ק"ג, זאת על מנת להשוות בין המכוניות עם מצלמה עליהן לכאלה ללא מצלמה.
- הגדלת גודל תא הנהג על מנת לאפשר יציאת הנהג מהתא בתוך 6 שניות גם ללא פירוק ההגה.
- שינוי במבנה תא הנהג כדי לאפשר מיגון טוב יותר לאזור הכתפיים.
- הגדלת האור האחורה ל-20 סמ"ר ולעוצמה של 21 וואט.
- הגדלת גודל המראות ל- 10 על 5 ס"מ. בתחילת כל מירוץ, חייבים מארגני המירוץ לוודא כל כל נהג מסוגל לראות דרך המראות את המכוניות הנמצאות מאחוריו.
בעונה זו נלקחו בחשבון רק 11 התוצאות הטובות ביותר של כל נהג.
[עריכה] מירוצי עונת 1990
מספר המירוץ | מקום המסלול | תאריך המירוץ | נהג מנצח | קבוצה מנצחת |
---|---|---|---|---|
1 | פיניקס, ארצות הברית | 11 במרץ | איירטון סנה | מקלארן-הונדה |
2 | אינטרלאגוס, ברזיל | 25 במרס | אלן פרוסט | פרארי |
3 | אימולה, סן מרינו | 13 במאי | ריקרדו פאטרזה | וויליאמס-רנו |
4 | מונטה קרלו, מונקו | 27 במאי | איירטון סנה | מקלארן-הונדה |
5 | מונטריאול, קנדה | 10 ביוני | איירטון סנה | מקלארן-הונדה |
6 | מקסיקו סיטי, מקסיקו | 24 ביוני | אלן פרוסט | פרארי |
7 | פול-ריקאר, צרפת | 8 ביולי | אלן פרוסט | פרארי |
8 | סילברסטון, בריטניה | 15 ביולי | אלן פרוסט | פרארי |
9 | הוקנהיים, גרמניה | 29 ביולי | איירטון סנה | מקלארן-הונדה |
10 | בודפשט, הונגריה | 12 באוגוסט | טיירי בוטסן | וויליאמס-רנו |
11 | ספא-פרנקורשם, בלגיה | 26 באוגוסט | איירטון סנה | מקלארן-הונדה |
12 | מונזה, איטליה | 9 בספטמבר | איירטון סנה | מקלארן-הונדה |
13 | אסטוריל, פורטוגל | 23 בספטמבר | נייג'ל מנסל | פרארי |
14 | ברצלונה, ספרד | 30 בספטמבר | אלן פרוסט | פרארי |
15 | סוזוקה, יפן | 21 באוקטובר | נלסון פיקה | בנטון-פורד |
16 | אדלייד, אוסטרליה | 4 בנובמבר | נלסון פיקה | בנטון-פורד |
[עריכה] דירוג נהגים סופי
מיקום | נהג | קבוצה | נקודות |
---|---|---|---|
1 | איירטון סנה | מקלארן-הונדה | 78 |
2 | אלן פרוסט | פרארי | 71 (73) |
3 | נלסון פיקה | בנטון-פורד | 43 (44) |
4 | גרהרד ברגר | מקלארן-הונדה | 43 |
5 | נייג'ל מנסל | פרארי | 37 |
6 | טיירי בוטסן | וויליאמס-רנו | 34 |
7 | ריקרדו פטרזה | וויליאמס-רנו | 23 |
8 | אלסנדרו נאניני | בנטון-פורד | 21 |
9 | ג'אן אלזי | טירל-פורד | 13 |
10 | איבן קאפלי | לייטון-האוס - ג'וד | 6 |
11 | רוברטו מורנו | בנטון-פורד | 6 |
12 | אגורי סוזוקי | לולה-לארוס-להמבורגיני | 6 |
13 | אריק ברנר | לולה-לארוס-להמבורגיני | 5 |
14 | דרק וורוויק | לוטוס-להמבורגיני | 4 |
15 | סאטורו נקאגי'מה | טירל-פורד | 3 |
16 | סטפן מודנה | ברהבם-ג'וד | 2 |
17 | אלכס קאפי | ארוז-פורד | 2 |
18 | מוריציו גוגלמין | לייטון-האוס -ג'וד | 1 |
הערה: התוצאה בסוגריים מציינת את סך הנקודות שצבר הנהג. התוצאה בלא סוגריים מציינת את הנקודות שנלקחו בחשבון עבור האליפות בהתאם לתקנון.
[עריכה] דירוג קבוצות סופי
מיקום | קבוצה | נקודות |
---|---|---|
1 | מקלארן-הונדה | 121 |
2 | פרארי | 110 |
3 | בנטון-פורד | 71 |
4 | וויליאמס-רנו | 57 |
5 | טירל-פורד | 16 |
6 | לולה - להמבורגיני | 11 |
7 | לייטון - האוס - ג'וד | 7 |
8 | לוטוס-להמבורגיני | 3 |
9 | ארוז-פורד | 2 |
10 | ברהבם - ג'וד | 2 |
10 קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.
1989 | 1990 | 1991 |
אלן פרוסט | אלוף העולם-איירטון סנה | איירטון סנה |
מקלארן-הונדה | אליפות היצרנים-מקלארן-הונדה | מקלארן-הונדה |
אליפויות העולם בפורמולה 1 |
1950 | 1951 | 1952 | 1953 | 1954 | 1955 | 1956 | 1957 | 1958 | 1959 |
1960 | 1961 | 1962 | 1963 | 1964 | 1965 | 1966 | 1967 | 1968 | 1969 |
1970 | 1971 | 1972 | 1973 | 1974 | 1975 | 1976 | 1977 | 1978 | 1979 |
1980 | 1981 | 1982 | 1983 | 1984 | 1985 | 1986 | 1987 | 1988 | 1989 |
1990 | 1991 | 1992 | 1993 | 1994 | 1995 | 1996 | 1997 | 1998 | 1999 |
2000 | 2001 | 2002 | 2003 | 2004 | 2005 | 2006 | 2007 |