מרווח (מוזיקה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: שהערך זקוק להגהה עמוקה ושיפור הסגנון. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
בתאוריית המוזיקה המונח מרווח מציין את ההפרש בגובה בין שני צלילים. במוזיקה הטונאלית, המרווח מוגדר בדרך כלל כיחס בין התדירויות של שני הצלילים[1] או על ידי המרחק בין התווים המייצגים אותם על הסולם הדיאטוני. באתנומוזיקולוגיה נהוג למדוד את המרווחים בסנטים, ובמוזיקה לא טונאלית ישנן שיטות רבות אחרות.
היחידה הבסיסית בה נמדד המרווח המוזיקלי הוא ה"טון". היחידה הקטנה ביותר במוזיקה המערבית היא חצי טון, ולפיה מכוונים כלי הנגינה המערביים. במוזיקה מזרחית לסוגיה משתמשים גם ברבעי טונים ובסולמות שונים.
מרווחים קטנים מאוקטבה נקראים מרווחים פשוטים ואילו גדולים ממנה נקראים מורכבים. בשיטה הטונאלית, לכל מרווח יש מספר גרסאות - זך או מינור ומז'ור, וכן מוגדל או מוקטן - שההבדל ביניהם הוא המרחק המדויק בין התווים, בפועל כל גרסה מרוחקת חצי טון מהשנייה.
- כשמסתכלים על רשימת המרווחים, ישנם מרווחים שמספר הטונים שלהם זהה, למשל פרימה מוגדלת וסקונדה קטנה, או טרצה מוגדלת וקוורטה, אך מה שקובע אם המרווח הוא כך או כך הוא שמות הצלילים: המרווח בין מי לפה תמיד יהיה סקונדה, גם אם יש מי במול, ופה דיאז (שביניהם תהיה סקונדה מוגדלת, ולא טרצה קטנה), שאפשר לרשום אותם כרה דיאז, וסול במול, שביניהם תהיה קוורטה מוקטנת.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי המרווחים
[עריכה] מרווח זך
בתאוריית המוזיקה, מרווח זך הוא מרווח שנעים לאוזן לשמוע אותו, והוא מרווח "צלול". למעשה, הצלילים הזכים מתיימרים להיות צליל אחד, למרות שלפעמים אפשר להבחין בכך שהם שניים. המרווחים הזכים שקיימים במוזיקה הם הפרימה, הקוורטה, הקווינטה, והאוקטבה. המיתרים של כלי המיתר, מכוונים לפי המרווחים הזכים, משום שאת המרווח הזך צריך לכוון במדויק. המרווחים הזכים תמיד צריכים להיות מדויקים, לא כמו שאר המרווחים.
[עריכה] מרווח קונסוננט
בתאוריית המוזיקה, מרווח קונסוננט הוא מרווח שלא צורם לאוזן, אך יש בו "חיכוך" מסוים.
במוזיקה של ימי הביניים הקוורטה והקווינטה נחשבו למרווחים קונסוננטים. במהלך המאה ה-16 עם המעבר למוזיקה טונאלית, הפכו הטרצה והסקסטה (שמשלימה אותה לאוקטבה) למרווחים הקונסוננטים של המוזיקה המערבית. שני המרווחים הקונסוננטים הללו, משתלבים באקורדים ויוצרים את ההרמוניה. המרווחים הללו מופיעים בכל יצירה, ובכל אקורד שקיים. בניגוד לכך שאסור לכתוב מרווחים זכים מקבילים, מותר לכתוב מרווחים קונסוננטים במקביל, ואף עושים זאת ביצירות רבות.
כך כותבים טרצות מקבילות: 
כך כותבים סקסטות מקבילות:
[עריכה] מרווח דיסוננטי
בתאוריית המוזיקה, מרווח דיסוננטי הוא מרווח שצורם לאוזן ו"מתנגש" עם צליל אחר. המרווחים הדיסוננטיים שקיימים במוזיקה הם הסקונדה, הטריטון והספטימה. כשדיסוננט מופיע ביצירה הוא נדרש להיפתר, בדרך כלל אל הצליל שמתחתיו, בהתאם לחוקי הולכת הקולות.
[עריכה] המרווח הדיסוננט באקורדים
במוזיקה הקלאסית, מופיעים מרווחים דיסוננטיים במספר סוגי אקורדים:
- בספטאקורד דומיננטי, כמו סול סי רה פה (אקורד G7), בו יוצרים סי ופה מרווח דיסוננט, ובמצב זה הפה נפתר למי.
- באקורד עם צליל שוהה (Sus4), כמו דו, פה, סול, כאשר הפה והסול יוצרים מרווח דיסוננט, גם במקרה זה נפתר פה למי.
[עריכה] רשימת המרווחים
המרווחים מתחלקים לשלוש קבוצות:
- מרווחים זכים - מרווחים "טהורים" וצלולים המתיימרים להיות צליל אחד
- מרווחים קונסוננטים - מרווחים שלא צורמים
- מרווחים דיסוננטים - מרווחים צורמים
פרימה זה המרווח הראשון, שהוא מרווח בין תו לאותו התו. פרימה נחשבת למרווח זך. באופן מעשי אין היא מהווה מרווח, משום שאיננה מכילה אפילו את היחידה הקטנה ביותר - חצי טון. כאשר מדובר במהלכים הרמוניים, יש משמעות גם למרווח הפרימה, גם אם אינו נשמע לאוזן. מצב זה נקרא אנהרמוניה.
סקונדה זה המרווח השני. המרווח סקונדה הוא מרווח בין 2 צלילים, כמו בין דו לרה. הסקונדה מתחלקת לשני סוגים-סקונדה קטנה, שהיא מרווח של חצי טון בין צליל לצליל, לבין סקונדה גדולה, שהיא מרווח של טון שלם. הסקונדה צורמת ואינה נעימה לאוזן. מרווח של סקונדה מתאפיין בחוסר יציבות ומבקש להיפתר בהתאם לכיוון - כלפי מעלה או כלפי מטה. המרווח המשלים את הסקונדה הוא הספטימה, הנושאת אותן תכונות בדיוק. כל מי שינסה לנגן סולם דו מז'ור ולהפסיק על סי, ירגיש בצורך דוחק להמשיך ולהשלים אותו בדו המסיים את האוקטבה. סקונדה נחשבת למרווח דיסוננט
טרצה זה המרווח השלישי. המרווח טרצה הוא מרווח של 3 צלילים, כמו בין דו למי. טרצה נחשבת . למרווח קונסוננט. הטרצה מתחלקת גם היא לקטנה - טון וחצי - וגדולה - שני טונים. בסולם דו מז'ור תופיע טרצה גדולה בין דו למי, בין פה ללה ובין סול לסי. בין רה לפה, בין מי לסול ובין לה לדו יש טרצה קטנה.
קוורטה זה המרווח הרביעי. המרווח קוורטה הוא מרווח של 4 צלילים, כמו בין דו לפה. קוורטה נחשבת למרווח זך קוורטה מוגדלת=טריטון (מרווח של 3 טונים)
קווינטה זה המרווח החמישי. המרווח קווינטה הוא מרווח של 5 צלילים, כמו בין דו לסול. קווינטה נחשבת למרווח זך הקווינטה היא בת שלושה וחצי טונים ויכולה להיות מוגדלת (4 טונים) או מוקטנת (3 טונים, טריטון). הקווינטה מופיעה בסולם דו מז'ור בין דו לסול, בין רה ללה ובין מי לסי.
סקסטה זה המרווח השישי. המרווח סקסטה הוא מרווח של 6 צלילים, כמו בין דו ללה. סקסטה נחשבת למרווח קונסוננט סקסטה קטנה היא בת ארבעה טונים וסקסטה גדולה בת ארבעה וחצי. בסולם דו מז'ור מופיעה סקסטה קטנה בין מי לדו וסקסטה גדולה בין דו ללה ובין רה לסי.
ספטימה זה המרווח השביעי. המרווח ספטימה הוא מרווח של 7 צלילים, כמו בין דו לסי. ספטימה נחשבת למרווח דיסוננט. ספטימה קטנה היא בת חמישה טונים וספטימה גדולה בת חמישה טונים וחצי. בסולם דו מז'ור נמצאת הספטימה הקטנה בין מי לרה ואילו הגדולה בין דו לסי.
אוקטבה זה המרווח השמיני. מרווח אוקטבה הוא מרווח של 8 צלילים, כמו בין דו, לדו. אוקטבה נחשבת למרווח זך. היא בת שישה טונים, מביאה את הסולם מחדש אל צליל הטוניקה שלו, אם גבוה ואם נמוך יותר.
| מרווחים במוזיקה |
| פרימה סקונדה טרצה קוורטה טריטון קווינטה סקסטה ספטימה אוקטבה
מרווחים זכים: פרימה קוורטה קווינטה אוקטבה |
| תאוריית המוזיקה |
למרווחים אופי משלהם ולכל מרווח יש אחר המשלים אותו לאוקטבה ואופיו דומה לזה שלו.
- הסקונדה צורמת ואינה נעימה לאוזן. מרווח של סקונדה מתאפיין בחוסר יציבות ומבקש להיפתר בהתאם לכיוון - כלפי מעלה או כלפי מטה. המרווח המשלים את הסקונדה הוא הספטימה, הנושאת אותן תכונות בדיוק. כל מי שינסה לנגן סולם דו מז'ור ולהפסיק על סי, ירגיש בצורך דוחק להמשיך ולהשלים אותו בדו המסיים את האוקטבה.
- הטרצה הוא מרווח יציב ונוח, שאיננו דורש פתרון. קריאת הקוקיה משתמשת במרווח זה, דבר הבא לידי ביטוי גם בשעוני קוקיה ופעמוני דלתות. היפוכה המשלים הוא מרווח הסקסטה, היציב כמוה.
- קוורטה וקווינטה מאופיינות בצליל ריק, נבוב. הן אינן מוליכות למעלה או למטה, אינן דורשות פתרון אבל גם אינן משדרות יציבות או משרות רוגע. כל אחת היא היפוכה של השנייה ושתיהן יחד יוצרות אוקטבה מלאה.
- אוקטבה הוא המרווח השלם והיציב ביותר, משום שלמעשה הוא כולל את כולו בעצמו והמשלים היחיד שלו הוא למעשה הפרימה. אין בה אותה מידת נביבות כמו בקוורטה או בקווינטה, אבל היא פשוט מכפילה את עצמה, כמו שירת אוניסונו - בקול אחד.
המרווחים בונים את הסולם, ועל פי סדר הופעתם נקבע אם זה סולם מז'ור או מינור.
- סולם הבנוי כך: טון - טון - חצי-טון - טון - טון - טון - חצי-טון, או, במילים אחרות, אם הטרצה הראשונה שלו גדולה והשנייה קטנה - לעולם הוא מז'ור, ואחת היא מאיזה צליל הוא מתחיל וכמה דיאזים או במולים יש בו.
- סולם הבנוי כך: טון - חצי-טון - טון - טון - חצי-טון - טון - טון, או, במילים אחרות, אם הטרצה הראשונה שלו קטנה והשנייה גדולה - לעולם הוא מינור, ואחת היא מאין יתחיל וכמה דיאזים או במולים יש בו.
זו גם הסיבה לשמות הסולמות: מז'ור - גדול - טרצה גדולה. מינור - קטן - טרצה קטנה.
מבנה הסולמות גם קובע את אופיים. יצירות בסולם מינורי נוטות לאופי נוגה משהו, מהורהר, מלנכולי. יצירות בסולם מז'ורי נמרצות יותר, תקיפות, דעתניות. בעיקר קובע סולם הסיום של היצירה, ולא פעם מלחין עושה מודולציה לקראת הסיום ממש ומסיים יצירה מינורית בקדנצה מז'ורית, משדרת אופטימיות. ההיפך נדיר הרבה יותר.
[עריכה] הערות שוליים
[עריכה] ראו גם
- מונחים בתאוריית המוזיקהhe:מרווח (מוזיקה)
