מציאות מדומה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מציאות מדומה (אנגלית: Virtual reality, ובקיצור VR), הוא סימולציה של סביבה, מלאה במידת האפשר, באמצעות מחשב. רוב סביבות המציאות המדומה מבוססות בעיקר על חוויות ויזואליות, המוצגות על מסך מחשב או דרך עדשות סטריאוסקופיות, אך ישנן גם סימולציות הכוללות מידע חושי נוסף כגון קולות וצלילים הבוקעים מרמקולים, ואף תנועות הנוצרות באמצעות הושבת הגוף על משטח שתנועתו מבוקרת על ידי המחשב.
משתמשים יכולים לעתים קרובות להשפיע על סביבת המציאות המדומה, דרך אמצעי קלט סטנדרטיים כמו מקלדת, או דרך מכשירים המעוצבים לשם כך במיוחד כמו "כפפת-סייבר". הסביבה המדומה יכולה להיות זהה לעולם הממשי, כמו סימולציות עבור טייסים או אימוני קרב, או יכולה להיות שונה מן המציאות, כמו במשחקי מציאות מדומה.
הלכה למעשה, קשה מאוד ליצור חוויה משכנעת של מציאות מדומה, בעיקר עקב מגבלות טכניות של עוצמת החישוב של מעבדי המחשב או רזולוציית התמונה.
במקור, המונח מציאות מדומה בא לייצג מערכת מלאה היוצרת אשלייה של העתקה למקום אחר, אך מאז משמש המושג גם לתיאור מערכות בהן אין אמצעים כמו כפפות סייבר וכו', כגון VRML באינטרנט, ולעתים גם מערכות אינטראקטיביות מבוססות-טקסט כמו מערכות MOO ו-MUD. מערכות אשר אינן מדמות העתקה למקום אחר משתמשות במסך רגיל, וג'ויסטיק כלשהו.
המונח "מציאות מדומה" נטבע בידי ג'רון לנייר (Jaron Lanier) ב-1989. לנייר היה אחד החלוצים בתחום כאשר הקים את חברת (VPL Reasearch (Virtual Programming languages אשר בנתה כמה מן המערכות הראשונות בשנות ה-80. המונח "מציאות מלאכותית" (artificial Reality) היה בשימוש משנות ה-70 ו-סייברספייס" משנת 1984. מערכת המציאות המדומה וההיפרמדיה (היפרמדיה = מערכת בה מדיות שונות מקושרות על ידי תוכנת היפרטקסט, כך שהמשתמש יכול לנוע ביניהן בצורה לא לינארית, כמו השימוש בלינקים באינטרנט) הייתה Aspen Movie Map אשר נוצרה ב-MIT ב-1977. התוכנה יצרה סימולציה וירטואלית גסה של העיר אספן בקולורדו, והמשתמש יכול היה לשוטט ברחובותיה בשלושה מצבים: קיץ, חורף ובמצב פוליגני. השניים הראשונים היו מבוססים על תמונות שצילמו המפתחים ברחובות העיר בשתי העונות, והשלישי היה מודל גס ביותר בתלת מימד של העיר.
על המציאות המדומה הוטלה ביקורת כבדה על היותה שיטה לא יעילה לניווט לא גאוגרפי במידע. כיום, הרעיון של "מחשוב בכל מקום" (ubiquitous computing) הפך פופולרי בעיצוב ממשקי משתמש, וזו עשויה להיות התשובה כנגד מציאות מדומה ובעיותיה. למעשה לשתי שיטות הממשק ישנם יעדים שונים והן משלימות זו את זו. מטרת המחשוב בכל מקום היא להביא את המחשב אל תוך עולם המשתמש, יותר מאשר להכניס את המשתמש אל המחשב. המגמה האחרונה במציאות המדומה היא לשלב את שני המודלים כדי ליצור חוויית העתקה משולבת.
בהקשר זה יש לציין את המונח "מציאות מועשרת" שמחבר בין המציאות הפיזית כפי שהיא מורגשת לבין המציאות המדומה. תפקידה הוא לתאר תחום ביניים של שימושים במציאות המדומה בתוך המציאות האמיתית. "מציאות מדומה" בהקשר זה, באה בהשאלה משום שמשתמשים בטכנולוגיה של המציאות המדומה, אך אין כל כוונה ליצור מציאות חלופית, אלא רק "להעשיר" את המציאות האמיתית. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בצג המחשב השקוף מול עיני הטייס במטוס קרב - על הצג מוצגים עזרים כמו מהירות גובה וסימנים טקטיים לסימון מטרות - כל אלה יצירי מחשב (מתחום המציאות המדומה) כאשר במקביל הטייס צופה דרך המסך בתמונה כפי שהיא נשקפת מחופת המטוס (המציאות האמיתית). האתגר בתחום זה הוא כפול, מצד אחד - להצליח לפתח מערכות מתוחכמות יותר שיעזרו בהעשרת המציאות, ומצד שני לחקור את העולם הפיזי וליצר בעזרת מחקרים אלו מערכות מציאות מדומה מתוחכמים יותר.
[עריכה] מציאות מדומה בספרות
ספרים וסרטים רבים במדע בדיוני סבבו סביב דמויות אשר "נלכדות במציאות מדומה". הדוגמה המודרנית הראשונה לכך היה ברומן Simulacron-3 של דניאל .פ. גלואיי (Daniel F. Galouye), אשר הפך למחזה טלוויזיה בגרמנית תחת השם "עולם על חוט" ((Welt am Draht). סרטו של סטיבן ליסברג'ר (Steven Lisberger), טרון (TRON) היה לסרט ההוליוודי הראשון שבחן את הרעיון, אשר הפך פופולרי לאין שיעור בסרטם של האחים ואשובסקי מ-1999, מטריקס.
הקומדיה מ-1994 National Lampoon's Last Resort, גם היא משמעותית בנושא, בהציגה מציאות מדומה המשתלבת במציאות ממשית, לעתים באופן שאינו ניתן להבחנה. העניין מצוי גם בסרט ספיי קידס 3.
עם זאת, במציאות קל עד מאוד להבחין בין מציאות מדומה למציאות האמיתית: התמונות אינן ראליסטיות, הן מפגרות אחרי תנועת המשתמש, והעדר תחושות כמו מגע וריח מפחית את אשליית המציאות.
ספרי מדע בדיוני גם הציגו את רעיון המציאות המדומה כתחליף חלקי לאומללות במציאות הממשית (כמו העני בחייו ההופך לנסיך במציאות המדומה), או את הרעיון של עולמות מדומים עוצרי נשימה בהם יכולים אנשים להתרועע ולחיות. אחת הדוגמאות המובהקות היא ספרו של ניל סטיבנסון, Snow Crash. יצויין כי בשנת 2003 הודה סטיבנסון בראיון למגזין "ווירד", כי ספרו הוא "נבואה העתידה להיכשל".
במשחק התפקידים Mage: The Ascension, המבוסס על World of Darkness, התמחות הקוסמים היא יצירת מציאות מדומה. מטרתם הסופית של הקוסמים היא מעבר אל המציאות המדומה, תוך הימלטות מגופיהם הגשמיים לטובת כאלה טובים יותר.
[עריכה] כיתה וירטואלית
כיתה וירטואלית היא סביבה מדומה המיועדת ללימוד ילדים המתקשים בריכוז וסובלים מהיפראקטיביות.
