מחלת גבהים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחלת גבהים היא הבעיה השכיחה ביותר בטיפוס לגובה.

מהות המחלה: מחלת גבהים היא מחלה הנובעת ממחסור בחמצן כתוצאה מירידה של הלחץ האטמוספירי וירידה משום כך בריכוז החמצן באויר. במצב כזה אין תאי הדם האדומים יכולים להעביר די חמצן לתאי הגוף ולכן אדם הסובל ממחסור בחמצן נדרש למאמץ יתר של הלב והריאות על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף, מה שגורם לו לפתח נשימת יתר (היפרוונטילציה). חוסר חמצן גורם לנזקים רבים לכל רקמות הגוף ובמיוחד למוח.

גופם של בני אדם החיים במקומות גבוהים מייצר באופן טבעי תאי דם אדומים בגודל המתאים ואילו מי שאיננו רגיל לגבהים, חייב בתהליך שנמשך כמה ימים, עם עליה מדורגת ושהיה של זמן מסוים לאחר כל עליה, לגרום לגופו לייצר תאים אדומים בגודל כזה.

תסמיני המחלה: עליה בריכוז הפחמן דו-חמצני בדם, גורמת לתסמינים הכוללים חלק מהתופעות הבאות: קוצר נשימה, עייפות, אפאתיה, בחילה, כאב ראש, ראיה כפולה, סחרחורת, בלבול, חרדה, אובדן תאבון ולעתים הקאה. הכחלת השפתיים, קצות האצבעות והציפורניים תהיה בין הסימנים הראשונים למחסור בחמצן.

טיפול מיידי: במקרה של מחלת גבהים יש לרדת באופן מיידי מהגובה שגרם לבעיה.

טיפול בתסמיני המחלה: הטיפול בתסמינים איננו ראוי כשאפשר לטפל בסיבה, כלומר לרדת לגובה רצוי. יש הגורסים שטיפול בתסמינים פוגע בשבועת הרופאים ופוגע במה שלומד כל רופא עוד בהיותו בפקולטה לרפואה "פרימום נון נוקרה" (ראשית אל תזיק), משום שטיפול בתסמינים איננו מונע את הנזק המוחי אלא אף עלול לגרום לו.

התרופה אצטאזולאמיד (Acetazolamide, בשמותיה המסחריים "דיאמוקס" Diamox או "אורמוקס" Uramox) משמשת לזירוז ההתאקלמות לגובה, כאשר היא ניטלת החל מ-48 שעות לפני ההגעה לגובה. התרופה חייבת במרשם רופא, מכילה שייר גופרתי (סולפה) ועשויה לחולל תגובות בין-תרופתיות חריפות עם מגוון חומרים, לרבות אספירין ואלכוהול. יש להדגיש כי התרופה אינה מטפלת במחסור בחמצן, העשוי לגרום נזקים רפואיים חמורים, אלא רק מזרזת את ההתאקלמות מבעוד מועד לגבהים.

אכילת גינקגו דו-אונתי למניעת מחלת גבהים - נוכח העובדה כי בלאדאק ובטיבט ממליצים בפני תיירים על נטילת גינקגו דו אונתי (ג'ינקו בילובה) למניעת מחלת גבהים, בוצעו מחקרים רפואיים לבדיקת יעילותה. מחקרים ראשוניים הציעו כי תמצית גינקגו דו-אונתי יעילה למניעת המחלה,^[1] ממצא המצוטט מאז על ידי משווקי התכשיר הטבעי.^[2] עם זאת, מחקרים מבוקרים על קבוצות מדגם גדולות הרבה יותר הוכיחו באופן חד משמעי שתמצית גינקגו אינה מועילה כלל למניעת מחלת גבהים.^[3]^[4] ^[5] יתר על כן, תסמיני מחלת גבהים הופיעו בשכיחות גבוהה יותר בקבוצת הנבדקים שנטלה אצטאזולאמיד בשילוב עם תמצית גינקגו, מאשר בקבוצה שנטלה אצטאזולאמיד בלבד.^[4]

מניעת המחלה: עלייה מתונה יחד עם שתייה מרובה היא הדרך היעילה ביותר למניעת המחלה. מאחר והמחלה מופיעה לרוב רק בגבהים של 3,000 מטר ומעלה, מומלץ להימנע מעלייה חדה לגובה של על 3000 מטרים, ולינה של לילה או שניים בגובה שבין 2500-3000 מטרים. בגבהים מעל 3000 מטרים מומלץ לא לעלות מעל 400 מטרים במהלך יממה.