ישראל ביתנו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ישראל ביתנו | |
|---|---|
 |
|
| אפיון: | מפלגת ימנית לאומית |
| כנסות: | חמש עשרה (1999) ואילך |
| ממשלות: | 29, 30, 31 |
| מנהיגים: | אביגדור ליברמן |
| שיא כוחה: | 11 מנדטים (הכנסת ה-17) |
| נוצרה מתוך: | נוצרה כמפלגה עצמאית |
| התמזגה לתוך: | האיחוד הלאומי (כיום שוב נפרדת) |
ישראל ביתנו הנה מפלגה ימנית לאומית בישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] מצע
המפלגה שמה דגש על החזרת הביטחון האישי לאזרח ולשם כך דוגלת בשימוש בכוח צבאי למיגור הטרור הפלסטיני ובהגברה אכיפת החוק והלוחמה בפשע.
בנוסף פונה המפלגה לקהל העולים מברית המועצות ומתעסקת בבעיות הקשורות לקליטת העלייה.
[עריכה] הרעיונות העיקריים במצע המפלגה
- להגשים את החזון הציוני על שלושת מרכיביו העיקריים (עלייה, הגנה והתיישבות) ולא לוותר על החלום.
- להרחיב את התשתיות.
- להגביר את התחרות ולהאיץ את הצמיחה על ידי ליברליזציה של המשק, להפריט חברות ממשלתיות, להביא לתאגוד עצמאי של שרותים ממשלתיים, לצמצם את הוצאות הממשלה.
- להגביר את יציבות המערכת הפוליטית בעזרת שינוי שיטת הממשל (משטר נשיאותי, חוקה ובית משפט לחוקה).
- להבטיח ביטחון אישי לכל אחד מאזרחי המדינה על ידי מיגור הפשע (שהוא "הטרור המסוכן ביותר לחברה הישראלית"), החמרת את הענישה, העלאת רמת החינוך, האצת הצמיחה הכלכלית במשק הישראלי, עידוד השקעות חוץ וצמצום בהוצאות הממשלה.
- חילופי שטחים - להחליף שטחים בביטחון ולהעביר את הגבול "בינינו ולא בתוכנו". לשם פתרון הבעיה הדמוגרפית, ישראל והפלסטינים יחליפו שטחים על בסיס הקו הירוק, מתוך שאיפה להגיע לקו מוסכם עם הפלסטינים ולקבע הסכמה זו בקהילה הבינלאומית ובאו"ם. היישובים הערביים בואדי ערה וב"משולש" יעברו לריבונות של הרשות הפלסטינית. ההתיישבות הישראלית בגושי ההתנחלויות הגדולים (אריאל, מעלה אדומים, גוש עציון) יעברו לריבונות ישראלית. כ-170,000 ערבים באזור מטרופולין ירושלים יכללו בשטח הפלסטיני. יחסי הגבול יהיו בשאיפה לגבול פתוח, המאפשר מעבר מבוקר של אנשים וסחורות. מידת הפתיחות תהיה בהתאם לרמת הביטחון שתהיה לישראל.
- לחוקק חוק אזרחות חדש, לפיו כדי ליהנות מכל הזכויות של אזרח במדינת ישראל, צריך גם למלא את החובות. יחוקק חוק שיחייב כל אזרח ישראלי להצהיר נאמנות למדינת ישראל ולשרת שרות צבאי או לאומי אלטרנטיבי.
- יש לשדרג את החינוך ולהכשיר את הטובים ביותר כמורים. יש ליישם שיטת תמרוץ ותגמול למורים לפי מדד הצלחת התלמיד. לעודד הצטיינות ולהעניק פטור משכר לימוד במוסדות אקדמיים לתלמידים המצטיינים באזורי הפיתוח. להטמיע במערכת החינוך תוכנית לימוד ערכית עם דגש על טיפוח התרבות היהודית-ישראלית וחיזוק ערכי הציונות ואהבת המולדת.
[עריכה] היסטוריה
התנועה הוקמה בשנת 1999 על ידי אביגדור ליברמן, אליה חברו שני חברי כנסת ממפלגת העולים ישראל בעליה שפרשו ממנה והקימה את סיעת עלי"ה. בבחירות לכנסת החמש־עשרה שהתקיימו באותה שנה קיבלה 4 מנדטים.
בשנת 2000, התמזגה סיעת ישראל ביתנו עם סיעת הימין האיחוד הלאומי לסיעה משותפת בשם "האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו", תוך שמירה על עצמאות המפלגות המשתתפות בה.
בשנת 2001, חברה ישראל ביתנו (במסגרת הסיעה המשותפת "האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו") לממשלת האחדות בראשות אריאל שרון. אביגדור ליברמן, שהיה מנהיג מפלגת הרוב בסיעה המשותפת, מונה לשר התשתיות (ורחבעם זאבי לשר התיירות). הסיעה פרשה מהממשלה לאחר מסירת שכונת אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים. ההתפטרות נכנסה לתוקף סמוך לרצח רחבעם זאבי.
בבחירות לכנסת השש־עשרה, קיבלה רשימת האיחוד הלאומי 7 מנדטים, 3 מהם היו מטעם ישראל ביתנו. ברם, כאשר העלה ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות פרש ח"כ מיכאל נודלמן מהמפלגה והותיר את "ישראל ביתנו" עם 2 מנדטים בלבד.
אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות התפלגה בהסכמה מסיעת האיחוד הלאומי, מתוך מחשבה שריצה בנפרד בבחירות תגדיל את כוחן של שתי המפלגות. ההגיון שעמד מאחורי הנחה זו הוא, שלמרות הקרבה בין ישראל ביתנו לאיחוד הלאומי מבחינת הדעות, הרי ששתי המפלגות פונות לקהל שונים לגמרי: בעוד ישראל ביתנו פונה בעיקר אל ציבור העולים ואל הציבור הימני-חילוני, הרי שהאיחוד הלאומי פונה בעיקר לציבור הדתי ולציבור המתנחלים. בבחירות לכנסת השבע עשרה ישראל ביתנו התמודדה עצמאית. בין המצטרפים הבולטים למפלגה היה בכיר השב"כ לשעבר ישראל חסון. הפעם הציג מצע המפלגה את רעיון חילופי השטחים. בבחירות לכנסת השבע עשרה זכתה ישראל ביתנו להצלחה גדולה, כאשר עלתה מ-3 מנדטים בכנסת היוצאת ל-11 מנדטים. ב-30 באוקטובר 2006 הצטרפה המפלגה לממשלת ישראל השלושים ואחת בראשותו של אולמרט. ראש הסיעה, אביגדור ליברמן מונה לתפקיד סגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים וחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ מונה לתפקיד שר התיירות. ב-16 בינואר 2008 הודיע יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, כי המפלגה פורשת מהשותפות בממשלה בעקבות ועידת אנאפוליס והדיון בסוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
[עריכה] נציגי המפלגה בכנסת
הכנסת ה-15 (1999)
4 מנדטים: אליעזר כהן, אביגדור ליברמן, מיכאל נודלמן, יורי שטרן
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אסתרינה טרטמן (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
2. ^ ב-1 בפברואר 2000 התאחדה הסיעה עם האיחוד הלאומי.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת האיחוד הלאומי
3 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): אסתרינה טרטמן[4] יגאל יאסינוב[5], אליעזר כהן[2], אביגדור ליברמן[2], מיכאל נודלמן[4], יורי שטרן
1. ^ רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן.
2. ^ב-26 במרץ 2003 פרש מהכנסת אביגדור ליברמן עם מינויו לשר התחבורה. החליף אותו אליעזר כהן.
3. ^ ב-2 בנובמבר 2004 הודיעה ישראל ביתנו כי תתמודד בבחירות הבאות בנפרד מהאיחוד הלאומי [1]. ב-1 בפברואר 2006 פרשה מהסיעה המשותפת בכנסת.
4. ^ ב-1 בפברואר 2006 פרש מיכאל נודלמן מהסיעה והקים סיעת יחיד. ב-8 בפברואר 2006 פרש מהכנסת למען מפלגת קדימה. החליפה אותו אסתרינה טרטמן.
5. ^ הצטרף לסיעה ב-1 בפברואר 2006 מסיעת שינוי.
הכנסת ה-17 (2006)
11 מנדטים: אביגדור ליברמן, יורי שטרן[2], ישראל חסון, יוסף שגל, אסתרינה טרטמן, סטס מיסז'ניקוב, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ, רוברט אילטוב, אלכס מילר, ליה שמטוב, דוד רותם[2]
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: יגאל יאסינוב (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
2. ^ ב-16 בינואר 2007 נפטר יורי שטרן. החליף אותו דוד רותם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ישראל ביתנו באתר הכנסת
- ישראל ביתנו בכנסת הנוכחית
