חומת ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חומת ברלין הייתה חומת בטון אשר חילקה את בירת גרמניה לחלק שבשליטת גרמניה המזרחית, שהשתייכה לגוש המזרחי-קומוניסטי, ולחלק שבשליטת גרמניה המערבית, שהשתייכה לגוש המערבי-קפיטליסטי. ברלין המזרחית שימשה כעיר הבירה של גרמניה המזרחית, אך ברלין המערבית, אשר הייתה מובלעת בגרמניה המזרחית, לא הייתה בירת גרמניה המערבית (בתפקיד זה שימשה בון). למרות שחלוקת העיר התקיימה מאז 1945, היא הפכה להיות הרבה יותר מודגשת עם בניית החומה ב-1961.

המלחמה הקרה והמערך הבין גושי החדש החל לאחר מלחמת העולם השנייה. העיר חולקה בין ברית המועצות, צרפת, בריטניה וארצות הברית, כשהשטח הסובייטי גדול בהרבה משטחם של שלושת החלקים האחרים יחדיו. כבר בסוף שנות הארבעים התגלה סכסוך רציני בין שני הגושים בנוגע לעיר שהגיע עד כדי הטלת הסגר על ברלין, וב-13 באוגוסט 1961 החלו הסובייטים להקים גדר, שהפכה אחר כך לחומה.

לפני בניית החומה היה הגבול בין ברלין המזרחית והמערבית האזור היחיד בגרמניה המזרחית שבו ניתן היה לעבור לגרמניה המערבית ללא כל קושי. בין סוף מלחמת העולם השנייה ועד לבניית החומה עברו 2.5 מיליון גרמנים מהמזרח אל המערב. רוב האקדמאים של המזרח ניצלו אפשרות זו; כך, למשל, ערקו ביום אחד כל חברי מחלקת המתמטיקה של אוניברסיטת לייפציג.

אורכה של החומה עלה על 155 ק"מ. לחומה נלוו מאות מגדלי שמירה, שוחות נגד כלי רכב, בונקרים וגדרות תיל.

תושבי ברלין היו מפוצלים במשך 26 שנה ולא יכלו לעבור בין מערבה ומזרחה. 5,000 נסיונות עריקה עלו בהצלחה; מאות אחרים נכשלו. 192 איש נהרגו בנסיון לחצות את החומה, 200 נפצעו קשה. 57 איש הצליחו לברוח ב-1964 דרך מנהרה באורך 145 מטרים אשר נחפרה תחת החומה על ידי תושבים של מערב העיר. ב-6 בפברואר 1989, כחצי שנה לפני נפילת החומה, נהרג האדם האחרון בנסיון לחצותה.

בינואר 1989 אמר מנהיג גרמניה המזרחית, אריך הונקר, כי "החומה תעמוד חמישים ואפילו מאה שנה אם יהיה צורך בכך". אך פחות משנה לאחר מכן, לאחר 28 שנות פיצול של העיר ושל המדינה, הופלה החומה בליל 9 בנובמבר 1989. גרמניה אוחדה פחות משנה לאחר מכן, ב-3 באוקטובר 1990. רבים סברו שיש לציין את 9 בנובמבר כיום איחוד גרמניה; בתאריך זה גם נוסדה רפובליקת ויימאר בשנת 1918. למרות זאת, נבחר 3 באוקטובר ליום האיחוד, שכן ב-9 בנובמבר 1938 התחולל ליל הבדולח, ומאז משמש התאריך לציון אירוע זה.

חלקים מעטים בלבד מהחומה נותרו על עומדם ומשמשים כאתרי הנצחה. רוב החומה נהרס לחלוטין על ידי ההמונים, אשר מיהרו לקחת פיסות בטון "מקוריות" מהחומה כמזכרת. גם הקטעים שנותרו עומדים אינם נראים כיום כפי שנראו בתקופת העיר המפוצלת. בין הקטעים שנשארו ראוי לציין קטע הקרוי "גלריית הצד המזרחי", בן 1300 מטרים, ליד תחנת הרכבת המזרחית (Ostbahnhof), בו הצד המזרחי של החומה היום מכוסה בציורי קיר של אמנים, רובם בנושאי שלום ואחוות עמים; דבר זה לא היה מתאפשר, כמובן, בתקופה גרמניה המזרחית - בתקופה זו היה זה דווקא צידה המערבי של החומה שכוסה בגרפיטי.

נפילת חומת ברלין הייתה לסמל לסיום המלחמה הקרה, כפי שבעת קיומה הייתה לסמל הסכסוך הבין גושי.