ברית ורשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברית ורשה הוקמה על ידי מדינות מזרח אירופה ב־14 במאי 1955 לאור משבר ברלין, וכמענה לברית נאט"ו (ובמיוחד לצירוף גרמניה המערבית לברית), כחלק מהמלחמה הקרה. הברית נחתמה בוורשה שבפולין.

מטרת הברית הייתה לבלום את השפעת ארצות הברית, להתייצב כמשקל נגד לברית נאט"ו ולהגביר את ההשפעה באירופה ואסיה. הברית שלחה נשק למדינות כדי להגדיל את השפעת ברית המועצות בהן (בין המדינות גם ישראל), או לאויביהן, כדי שבכל מקרה תהיה לה השפעה באותו אזור. לדוגמה, במלחמת השחרור שלחה ברית המועצות נשק לישראל מתוך תקווה שישראל תצטרף לברית ורשה ותייצג אותה במזרח התיכון. אולם ישראל לא שיחקה לידי ברית המועצות (אלא לידי ארצות הברית), ולכן הסובייטים שלחו נשק למצרים לפני מבצע קדש. הברית הידקה את הקשרים בין הגרורות בגוש הקומוניסטי.

המדינות שהיו חברות בברית ורשה

בברית ורשה נכללו המדינות: ברית המועצות, אלבניה, בולגריה, הונגריה, מזרח גרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה ורומניה. לברית ורשה הייתה עוצמה צבאית אדירה של כ־300 דיוויזיות, כמות רבה יותר מזו של ברית נאט"ו. ברית ורשה הוסיפה לעימות המזוין הבין־גושי. הברית ניסתה להשתלט על מדינות כמו טורקיה ויוון, שבהן עלה כוחו של השמאל בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. כמו כן דיכא הארגון מרידות אנטי-קומוניסטיות.

חוקי הברית קבעו שעל כל חברות הברית חלה חובה לשלוח צבאות במקרה של תקיפה, וזאת בניגוד לחוקי ברית נאט"ו. כך, למשל, נצטוו כל חברות הברית בשנת 1968 לשלוח את צבאותיהן לפראג, שהייתה על סף מהפכה דמוקרטית.

הוחלט על הקמת מפקדה משותפת ותוכניות צבאיות משותפות. בראש הברית עמד גוף מדיני עליון וגוף צבאי עליון המורכב ממועצת שרי ההגנה. בראשה עמד הרמטכ"ל הסובייטי. מדי שנה היו נערכים תמרונים צבאיים משותפים.

התפוררות הגוש החלה במרידות נגד המשטר בפולין וצ'כוסלובקיה והתפשטה לכל המדינות הקומוניסטיות שסבלו מעוני. המשטר הקומוניסטי התמוטט בכל המדינות בזו אחר זו, תוך כדי עידוד מצד המערב.

עם התפוררות הגוש הקומוניסטי וברית המועצות בסוף שנות השמונים, התפרקה ברית ורשה, וחלק מהמדינות שהיו חברות בה אף עברו לנאט"ו. הברית פורקה סופית ב־1 ביולי 1991.