חבוש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בפרי בשם חבוש. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חבוש (רפואה).
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | ורדיים |
| תת-משפחה: | תפוחיים |
| סוג: | חבוש |
| מין: | חבוש מוארך |
| שם מדעי | |
 Cydonia oblonga |
|
חבוש מוארך (Cydonia oblonga) או בשמו העממי חבוש, הוא המין היחיד בסוג חבוש (Cydonia) וגדל באזורים חמים וממוזגים בדרום-מערב אסיה , באזור הקווקז. זהו עץ נשיר קטן, הגדל לגובה של 5-8 מטר וברוחב 4-6 מטר, והוא קרוב משפחה של התפוחים והאגסים. כמוהם, אף לחבוש פרי דמוי תפוח, המבריק בצבע זהוב כשהוא בשל וצורתו אגסית, 7-12 ס"מ אורכו ו- 6-9 ס"מ רוחבו.
צבעו של הפרי הבלתי בשל, ירוק ועליו פלומה אפורה-לבנה אשר רובה (אבל לא כולה) נושרת בטרם הפרי מבשיל. הבשלת הפרי היא בסוף עונת הסתיו, אז משנה הפרי צבעו לצהוב עם ציפה קשה וניחוח עז. העלים פשוטים, באורך 6-11 ס"מ ומסודרים לסירוגין. העלים מכוסים אף הם בפלומה צפופה של שערות לבנות. הפרחים, הפורחים באביב, אחרי הלבלוב, הם בצבע לבן או ורוד, בקוטר 5 ס"מ, עם עלי כותרת יפים.
מספר זחלי חרקים ממשפחת ה-Lepidoptera משתמשים בפירות החבוש כמזון ועל כן כל השתהות בקטיפת הפרי הבשל, עשויה להניב תנובה פגומה.
צמחים שבעבר נחשבו כחלק מסוג החבוש (Cydonia) מסווגים עתה לסוגים ומינים נפרדים. כך חבוש סיני (Pseudocydonia sinesis), הגדל בסין, וכן שלושה מינים אחרים פורחים ממזרח אסיה, בסוג Chaenomele.
[עריכה] מקור הצמח
מקורו של הצמח מאזור פרס, אנטוליה, מקדוניה ויוון. תירבות עץ החבוש ייתכן והקדים את תירבות התפוח, והתייחסויות קדומות רבות ל"תפוח", כמו למשל בשיר השירים, נראה שהיו לחבוש ולא לפרי התפוח המוכר. ביוון הקדומה החבוש היה פרי מנחה מסורתי בטקס הנישואין, היות שעל פי האגדה החבוש הגיע ליוון מן המזרח עם אפרודיטה והיא קידשה אותו. פלוטארכוס דיווח שהכלה היווניה הייתה נוגסת בחבוש כדי לבשם את פיה לנשיקות בטרם תכנס לחדר הייחוד "זאת על מנת שהברכה הראשונה לא תהיה דוחה או בלתי נעימה" (שאלות לרומאים 3.65). היה זה חבוש שפאריס העניק לאפרודיטה. היה זה חבוש זהוב בשבילו אטלנטה עצרה באמצע מירוצה.
אף הרומאים עשו שימוש בחבושים. ספר הבישול הרומאי הנודע של אפיקיוס מספק מרשמים לבישול החבוש עם דבש ואפילו לערבבו עם כרישה. פליני הזקן מזכיר סוג אחד, חבוש מולבי, שאותו אפשר לאכול נא. קולומלה, סופר רומאי ידוע, מזכיר שלושה סוגים, שאחד מהם, "תפוח זהוב" היה אולי תפוח גן עדן, אשר השאיל את שמו לעגבניה באיטלקית, פומודורו.
[עריכה] תירבות ושימושים
במולדתו, באזור הקווקז, גדל החבוש פרא ביערות. החבוש עמיד לקרה. העץ פורה בעצמו אולם התנובה תעלה עם האבקה חיצונית. באזורים חמים יותר, ניתן להותיר את הפרי על העץ כדי להבשיל ולהתרכך עד לרמה שבה ניתן לאכול אותו נא. אולם, בתנאי ארצנו רב הסיכוי כי בשלב זה יהיה הפרי נגוע במזיקים ולא אכיל עוד.
החבושים הגדלים בישראל ניתנים לאכילה ללא בישול ורבים אוכלים אותם נא. אולם, רוב סוגי החבושים קשים, חמוצים ומרירים מכדי לאוכלם נא, אלא אם מקפיאים ומפשירים אותם קודם לאכילה. מפרי החבוש ניתן להכין ריבה, ליפתן, או שניתן לקלפו לצלותו, לאפותו או לבשלו. לאחר הבישול הופך צבע ציפתו של החבוש לכתום כהה עד ארגמן. גלעיני החבוש רעילים ואין לאוכלם. ניתן להוסיפם בכמות קטנה לעוגות תפוחים ולריבות, להגברת הטעם. הוספת חבוש מגורר לרסק תפוחים יגביר את טעמו של הרסק וישפר את מרקמו. מובנה המקורי של המילה "מרמלדה" היה ריבת חבושים בלבד ומבוסס על שמו הפורטוגזי של הפרי "מרמלו" (marmelo). ניתן לעשות מפרי החבוש אף יין.
בספרד, שם קרוי הפרי "ממבריו" (membrillo) מבשלים את החבוש לריבה קרושה ואוכלים אותו עם גבינה. בגרמניה ניתן לקנות מיץ חבושים טבעי, המשמר את ריחו המיוחד של הפרי. בלבנון הפרי קרוי "ספרג'ל" ומשתמשים בו להכנת ריבה. בהונגריה מבשלים את החבוש, לזמן ארוך, עם סוכר ויוצקים את העיסה הצמיגה לתבניות, להכנת "גבינת חבושים" (הונגרית: Birs-alma sajt). לאחר תהליך של "הבשלה" והתקשות, ניתן לשמר את גבינת החבושים משך חודשים ללא חשש לריקבון, הודות לתכולת הסוכר הגבוהה.
בקרב יהדות טוניס נהוג לעטוף חבוש בסמרטוט לח ובו אבקת ציפורן לקראת יום כיפור. את החבוש ששינה צבעו לחום וספג מריח הציפורן מעטרים בציפורנים שלמות, ומריחים לאורך יום הכיפורים. יש הנוהגים לאכול את החבוש בדרך חזרה מבית הכנסת במוצאי יום הכיפורים.
בחלקים מאפגניסטן גלעיני החבוש מבושלים במים ומשמשים כתרופה נגד דלקת ריאות.
עצי חבוש גדלים באזורים הדרומיים של אירופה, בהם מזג האוויר חם דיו. העצים גדלים בדרך כלל במטעים מעורבים עם עצי תפוח ועצי פרי אחרים. עצי חבוש הובאו גם ליבשת אמריקה, אולם הם נדירים מאד, כיוון שאינם עמידים למחלות העצים הנפוצות ביבשת זו. בארגנטינה, צ'ילה, ואורוגוואי עדיין מגדלים עצי חבוש.
בעצי החבוש משתמשים ככנה ומרכיבים עליו עצי פרי אחרים, בדרך כלל תפוחים ואגסים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חבוש |
