זיהוי מקום המקדש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

זיהוי מקום המקדש הוא ענף עיקרי בחקר בית המקדש, העוסק בזיהוי המקום המדויק שבו הוא עמד.

נושא זה הינו בעל משמעות גדולה במספר שאלות הלכתיות: לצורך חידוש עבודת הקורבנות, דרוש ידע מדויק על מיקומו של מזבח העולה^[1]. לשם קיום מצוות בניין בית המקדש, יש למקמו במדויק^[2]. בנוסף, יהודי המבקש כיום לעלות להר הבית נדרש למיקומו של המתחם המקודש, כדי שלא יכנס בטעות לשטח העזרה, אזור שטמא מת אסור להיכנס בו, עבירה הכרוכה בעונש כרת.

המסורת על מיקומו של הר הבית הינה רציפה במהלך הדורות, ואיננה מוטלת בספק ^[3]. כך נקרא המתחם כיום, כך הוא נקרא בכתביהם של תיירים ועולי רגל יהודים , נוצרים ומוסלמים מאז ימי הביניים המוקדמים, מיקומו היה ידוע אף בתקופה הביזנטית, כאשר הוסר מקדש יופיטר שנבנה בראש ההר, וכן על ידי הרומאים, שהחריבו את בית המקדש וחנכו מקדש זה.

אף אם יזוהה אזור המתחם המקודש, דבר זה אינו פותר לחלוטין את הבעיה, שהרי במקורות ישנה עמימות לגבי מיקומו של בית המקדש בתוך הר הבית. אמנם, ניתן לעקוף בעיה זאת על ידי מציאת נקודת התייחסות על ההר המשתייכת לבית המקדש עצמו, כפי שאכן נעשה בחלק מהמחקרים. בעיית המיקום מוחרפת עקב העובדה שקיימת מחלוקת על אורכה של יחידת האמה. מספר שיטות לפתרון חידות אלו הוצעו על ידי העוסקים בנושא, בהסתמך על ניתוח דברי המקורות, מסורות, עדויות היסטוריות וארכאולוגיות ואף ניתוח המבנה הטופוגרפי של ההר עצמו.

תוכן עניינים 1 בחירת מיקום המקדש 2 המקורות לזיהוי מקום המקדש 2.1 הר הבית כיום 2.2 הר הבית בתקופת בתי המקדש 2.2.1 הר הבית בתיאור חז"ל 2.2.2 הר הבית בתיאורו של יוסף בן מתתיהו 2.3 הר הבית בשנות הביניים 2.3.1 מסורות המזהות את מקום ההיכל 2.3.2 מסורות המזהות את כותלי הר הבית 3 הדעות בדבר מיקום המקדש 4 השיטות המרכזיות 4.1 קודש הקדשים היה במקום כיפת הסלע 4.2 מזבח העולה היה במקום כיפת הסלע 5 השיטות הצפוניות 6 השיטות הדרומיות 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים 9 הערות שוליים

[עריכה] בחירת מיקום המקדש

המחקר ההיסטורי אינו יודע להצביע על סיבה ספציפית לבחירתו של הר הבית. ישנה סברה, שגרנו של ארונה היבוסי שימש מקום פולחן, או שאבן השתייה הייתה מקודשת על המקומיים, מסורת שעברה לעם ישראל. אולם כל אלה בגדר השערות, ומקובל להניח כי הר הבית נבחר מפני סמיכותו לעיר דוד, שכן הקמת מרכזי פולחן בנקודות גבוהות הייתה עניין רגיל בעת העתיקה. אמנם, הר הזיתים והגבעה הנקראת מאז ימי הביניים הר ציון (בניגוד להר ציון המקראי שהוא הר המוריה), נישאים מעל הר המוריה, אך המעבר עליהם כרוך בחציית נחל קידרון מחד, ועמק הטירופיאון מאידך. יש לזכור שקרקע העמק הייתה נמוכה בכשנים-עשר מטרים מגובהה כיום. המעבר להר המוריה, לעומת זאת, לא הצריך חציית נחל, אלא אוכף, עליה שנעשתה קלה אף יותר עם בניית המילוא על ידי שלמה המלך. הסבר זה לא נותן תשובה לשאלת חשיבותה של ירושלים ומדוע נבחרה דווקא היא להיות בירת הממלכה.

המסורת היהודית גורסת כי מקומו של המקדש בירושלים, אם כי לא הוזכר מפורשות בתורה, היה קבוע מקדמת דנא. בתלמוד הבבלי^[4] מובא הסברו של רבא מה היו התלבטויותיהם של דוד ושמואל, בבואם למצוא את המיקום הראוי לבנות בו את בית המקדש. רבא, כמובן, לא נכח במפגש זה שבין דוד ושמואל, ואינו טוען אף כי שמע במסורת איש מפי איש שכך אכן היה, אך ניתן לראות כאן את גישתו - מיקום הבית היה צריך להיחשף על ידי דרישת פסוקי התורה וספר יהושע.

לעומת זאת, בעת דיונה של הגמרא בבעיות שעמדו בפני בוני בית המקדש השני, לא הזקקתם לאמצעים דרשניים אלה, אלא לכלים שונים בתכלית - לגבי צורת הבית הכללית, מניחה הגמרא בפשטות כי ניתן היה לזהות את צורתו מתוך המצאי בשטח^[5] - מעין דוגמה עתיקה לניתוח ארכאולוגי, לאחר איתור יסודות החומות^[6]. לדברי ר' שמואל בר נחמני גם לצורך זיהוי מקום המזבח, נעזרו העולים במימצא דומה: "מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים". אמוראים אחרים טענו שבזיהוי מקום המזבח, הסתייעו העולים בדברי נבואה^[7] או בגילויים שמימיים אחרים^[8].

את מזבח הנחושת לקח נבוזראדן לבבל ולא נשאר סימן במקומו. אבל המזבח שבנה זרובבל נגנזו אבניו בתקופה הסלאוקית בלשכת בית המוקד, וחודש שוב בימי הורדוס, ולכן סביר להניח שיהיה קל לאתר את יסודותיו.

[עריכה] המקורות לזיהוי מקום המקדש

בבוא החוקר לקבוע את מיקום המקדש, עליו להתייחס לשלוש סוגיות:

• המצאי על מתחם הר הבית כיום.
• עדותיהם של היסטוריונים ותיירים לגבי מצבו הקודם של הר הבית.
• מצבו של הר הבית בעת היות המקדש בנוי על גביו.

[עריכה] הר הבית כיום

ערכים מורחבים – הר הבית, מבני הר הבית

מתחם הר הבית הוא מתחם עצום שארבעת קירותיו, באורך של 275, 466, 310 ו-488 מטרים מקיפים שטח גדול בהרבה מהמתחם ששטחו 500 אמה רבועות המתואר במסכת מידות^[9] ואף מהסטדיון המרובע שמתואר על ידי יוסף בן מתתיהו^[10].

רחבת הר הבית כיום הינה טרפז, הנראה במבט ראשון כמלבני, אך למעשה צלעותיו אינן מקבילות ואינן שוות ואף אינן תמיד מורכבות מקווים ישרים. הן אינן מכוונים באופן מוחלט לאף אחת מרוחות השמיים.

• ארכו של הכותל המערבי הוא כ-488 מטר. בחלקו הדרומי, הוא נוטה מהצפון האמיתי בכ-10.3 מעלות לכיוון מערב, בחלקו הצפוני, הנטייה מגיעה לכ-10.6 מעלות.
• ארכו של הכותל המזרחי כ-465 מטר. הכותל פונה בממוצע כ-6 מעלות מערבה לצפון האמיתי.
• ארכו של הכותל הצפוני כ-317 מטר, ניצב בזווית של קרוב ל-90 מעלות לכותל המזרחי.
• ארכו של הכותל הדרומי הוא כ-275 מטר, ניצב בזווית של קרוב ל-90 מעלות לכותל המערבי.

שטחו הכולל של מתחם הר הבית (כולל עובי הכתלים) כיום הוא כ-141000 מר.

חלקים מהכתלים נהרסו, נבנו, הורחבו ושופצו במהלך הדורות. בעוד על רבים משינויים אלו ניתן ללמוד רק מתוך מקורות היסטוריים, ישנם מספר מאפיינים המאפשרים להבחין בשינויים על פני השטח. המאפיין העיקרי, והבולט ביותר, הינו הימצאותן של אבנים בעלי סיתות הרודיאני.

סיתות זה, המתאפיין באבנים חלקות, בעלות שוליים שקועות ניתן להבחנה בעיקר בכותל המערבי, ובחלקיו התחתונים של הכותל הדרומי. בכותל המזרחי קיימים שינויים רבים באופי הסיתות, ובחלקים ניכרים שלו הוא גס ובולט בהרבה, עובדה המביאה להנחה כי מדובר בקטעים קדומים יותר.

[עריכה] הר הבית בתקופת בתי המקדש

ערך מורחב – מבנה בית המקדש

נתונים רבים ומפורטים נתנו לגבי מבנה בית המקדש, על יד יוסף בן מתתיהו, על ידי חז"ל במסכת מידות ובשאר ספריהם וכן על ידי תיאורים שונים בספרי התנ"ך.

[עריכה] הר הבית בתיאור חז"ל

אם כי מחלוקות רבות קימות לגבי פרטי המבנה, בין על ידי חז"ל עצמם ובין על ידי פרשניהם, הרי שקווי המתאר הכלליים מוסכמים לרוב:

הר הבית הוא מתחם ריבועי, בעל צלעות בנות 500 אמה (מידת אורך). מרבית השטח הפנוי בהר הוא בדרום, שני לו מן המזרח, שלישיתו מן הצפון, ומיעוטו מן המערב. ^[11] להר הבית היו חמישה שערים: זוג שערי חולדה בדרום, שער שושן במערב, שער טדי בצפון ושער קיפונוס במערב. בתוך מתחם ההר היה מתחם מוגבה ומוקף סורג שכונה "חיל". מטרתו לכאורה היא לפלס את גובה ההר. מעל מתחם זה התנשא המקדש, שאורכו הכולל, עם חצרותיו, היה 322 אמות, ורוחבו 135 אמות^[12]. מתחם המקדש נחלק לשלושה מתחמים עיקריים:

• "עזרת נשים" - חצר לא מקורה בחזיתו המזרחית של המקדש, שגדלה 135 אמות על 135 אמות.
• "העזרה" - החצר הגדולה סביב המקדש, שנחלקה ל"עזרת ישראל" (בחזיתה המזרחית), ו"עזרת כהנים" בה נעשתה עבודת המקדש.
• "ההיכל" - מבנה המקדש, שגדלו 100 על 100 אמות, וגובהו 100 אמות. ההיכל נחלק בתוכו לכמה מחלקות. החשובות הן "האולם", "ההיכל", ו"הדביר" (קדש הקדשים).

[עריכה] הר הבית בתיאורו של יוסף בן מתתיהו

יוסף בן מתתיהו מרחיב את היריעה בנוגע לתיאור בית המקדש והר הבית בכמה מקומות - חלקם כרקע לתיאור הלוחמה^[13] והחורבן שהתנהלו בם ובסביבתם כחלק מהמרד הגדול, וחלקם בתור תיאור היסטורי של הבניין החשוב ביותר בתולדות היהודים^[14].

בתיאורו של יוסף ישנה התייחסות לפרטים, ודבר זה חשוב בעיקר בתיאור המבנים החיצוניים של הר הבית, עניין בו חז"ל עסקו באופן מצומצם ביותר. עם זאת, יוסף, למרות היכרותו עם הבית, והעובדה שהוא אף כנראה שימש בו בעצמו ככהן, אינו נבדל משאר ההיסטוריונים בני תקופתו, ואינו מדייק במספרים. תיאורו הוא כללי ומלא התפעלות. ניתן להוסיף לכך את העובדה שהתיאור נכתב לקהל רומאי, אחרי חורבן הבית. כך שלא היה צריך לחשוש להשגות על פרטים שגויים שאולי חדרו לכתביו. ככלל, נחשב התיאור שבמשנה, למרות החלקים בו השנויים במחלוקת, כנאמן יותר, וכתבי פלביוס משמשים כמידע משלים על גביהם^[15]

[עריכה] הר הבית בשנות הביניים

בית המקדש אמנם חרב, אך הוא לא חלף מהתודעה היהודית, ואף מזו הנוכרית. מסורות שונות לגבי מיקום שלל חלקים מהמקדש שרדו במדרשים, וכן בעדויותיהם של נוסעים ועולי רגל. עם כל הבעייתיות של הסתמכות על מסורות, במיוחד כאלו שנכתבו לעתים מאות שנים לאחר המאורע, הן עדיין בעלות משקל ניכר בדרך לקביעת מיקום בית המקדש.

[עריכה] מסורות המזהות את מקום ההיכל

המקור הקדום ביותר המסייע לקביעת מקום אבן השתייה היא עדותו של הנוסע מבורדו, שכתב בשנת 333: "יש כאן שני פסלים של הדריאנוס ולא הרחק מהם אבן מנוקבת שאליה היהודים באים כל שנה ומושחים אותה בשמן, מתאבלים, קורעים את בגדיהם ומפליגים לדרכם"^[16]. תיאור זה, של אבן מנוקבת מתאים לסלע אשר כיפת הסלע בנויה על גביו, אשר בו חור עגול ותחתיו מערה.

ההיסטוריון הנוצרי Eutychius מתאר בשנת 876^[17] כיצד סופרוניוס, בישוף ירושלים, הראה לעומאר בן אל-ח'טאב את הסלע במקום בו היה קדש הקדשים, עליו בנו אחר כך את הכיפה המפורסמת. במקורות ערביים ישנו סיפור כיצד יהודי מומר בשם כעב אבו יצחק יעץ לעומר לבנות מסגד מצפון לצ'חרה (לסלע אין שם מיוחד בערבית, ומשמעות שמו היא 'סלע') כדי שיתפללו למקום שאליו פונים היהודים וגם אל מכה. ההיסטוריון הארמני Sebeos כתב במאה השביעית בספרו^[18] שעם כיבוש ירושלים על ידי הערבים, תכננו היהודים לבנות מחדש את בית המקדש. הם מצאו את מקום קדש הקדשים ובנו בניין עם במה כדי להתפלל שם. אבל הישמעאלים, שקינאו בהם, גרשו את היהודים משם ועשו אותו מקום תפילה לעצמם.

מקור קדום נוסף, אם כי תיארוכו אינו ברור הוא דברי המדרש:

	ר' ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, ואלו הן: .. ויגדרו פרצות חומות בית המקדש ויבנו בנין בהיכל.
-- פרקי דרבי אליעזר, סוף פרק ל[19]

נראה מהמקורות שהבניין המדובר הוא כיפת הסלע שנבנתה על מקום ההיכל.

בנימין מטודלה שביקר בירושלים בערך בשנת 1170, כותב שעומאר בן אל-ח'טאב בנה כפה גדולה על מקום המקדש^[20]. כן מעיד גם פתחיה מגרנשבורג כחמש שנים לאחריו^[21]. בראשית המאה ה-14 ביקר בירושלים תלמידו של הרמב"ן. בין השאר הוא כתב "על אבן שתייה בנו מלכי ישמעאל בנין מפואר מאד". בשנת 1550, כתב הרדב"ז, מגדולי הפוסקים בזמנו: "כי הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתייה בלי ספק הנקרא אצלם אלסכרא"^[22].

[עריכה] מסורות המזהות את כותלי הר הבית

הכותל המערבי המדרש, בשיר השירים רבה, מספר:

	הנה זה עומד אחר כתלנו"- "אחר כותל מערבי של בית המקדש. למה? שנשבע לו הקבה שאינו חרב לעולם ושער הכהן ושער חלדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקבה.
-- שיר השירים רבה ב, סג

אמנם, מתוך דברי המדרש, נראה סביר כי המדובר בכותל ההיכל או העזרה, אך אלו לא שרדו, והמסורת היהודית קשרה מדרש זה עם כותלו המערבי של הר הבית, ובמשך דורות רבים, היו היהודים מתפללים מול כותל זה וראו בו עדות להבטחה זאת. עם זאת, ישנם מקורות נוספים בהם הר הבית כולו נקרא בשם "מקדש", וכן העובדה ששערי חולדה המוזכרים אינם שערי העזרה, אלא שערי הר הבית, כך שנראה שהמדרש אכן מתייחס לכותל החיצוני.

נראה כי מאמרו של רבי אחא במדרש תנחומא שהוסיף על דברי ר' אלעזר בן פדת שהשכינה נמצאת במקום המקדש בא כדי לצמצם ולא להרחיב את מקום השכינה. כאשר אמר "אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש" לא הייתה כוונתו לכותל המערבי של הר הבית, ולא לחומת העזרה המקודשת ממנו שארכה קל"ה אמה, ולא לכותל החיצון של ההיכל שארכו 70 אמה, אלא לכותל המערבי של קודש הקדשים שארכו 20 אמה, הסמוך לאבן השתייה.

[עריכה] הדעות בדבר מיקום המקדש

ישנן כתריסר שיטות לגבי מיקומו המדויק של בית המקדש. אם כי כל שיטה חולקת על חברותיה לגבי מיקום המדויק של קודש הקודשים, מידת האמה, והכיוון אליו היה מכוון בית המקדש, הרי שרב הדומה על השונה.

נהוג לחלק את השיטות לפי המקום בו הן ממקמות את בית המקדש ביחס לכיפת הסלע:

• השיטות המרכזיות. שיטות אלו נחלקות לשתיים עיקריות, כאשר האחת מזהה את הסלע שתחת כיפת הסלע כאבן השתייה, ואילו השנייה מזהה את הסלע כיסוד המזבח.
• השיטות הצפוניות. מזהות את בית המקדש מצפון לכיפת הסלע.
• השיטות הדרומיות מזהות את מקום המקדש דרומית לרחבה עליה עומדת כיפת הסלע.

[עריכה] השיטות המרכזיות

כפי שצויין לעיל, מסורות יהודיות נוצריות ואסלמיות רבות שנים זיהו את הסלע שתחת כיפת הסלע כמקום קדוש. שיטות אלו מקבלות מסורת זאת, אולם בעוד אחת מקבלת את המסורת לפיה הסלע הוא אבן השתייה שהייתה בקדש הקדשים, הרי שהשנייה מקשרת אותו לאתר קדוש סמוך – מזבח העולה

[עריכה] קודש הקדשים היה במקום כיפת הסלע

שיטה זו היא העתיקה והרווחת מבין השיטות, ונתמכת על ידי מרבית החוקרים עד היום.

הראשונים שהחזיקו בשיטה זו היו עולי הרגל וההיסטוריונים שצוטטו לעיל, אך הם הזכירו את העניין כבדרך אגב, ולא עסקו בו בצורה שיטתית. רבי אישתורי הפרחי, מחבר ספר "כפתור ופרח", שעלה ארצה באמצע המאה ה-13, מתאר מספר נקודות הידועות לנו, אך גם בדבריו רבה אי הבהירות ביחס לנקודות עיגון בשטח. אחת העדויות הברורות בספרו כי שער המזרח הממוקם מול מקום המקדש נמצא "כמטחוי קשת" משער הרחמים, נתון המתאים לשרידים הנראים כשערים סתומים הקיימים כיום במרחק של כ-175 מטרים מדרום לשער הרחמים.

המקור הראשון בו נושא מיקום המקדש וגבולתיו, ביחס למתחם המוכר לנו, נידון בו הוא שו"ת הרדב"ז, שהיה רבה של צפת במחצית השנייה של המאה ה-16:

	שאלת ממני, אודיעך דעתי: אם מותר להיכנס לעליות הבנויות סביב לבית המקדש, שהן בולטות לתוך המקדש על גבי זיזין וגזוזטראות, לפי שראית שנהגו בזה היתר ואין מוחה בידן.
-- שו"ת הרדב"ז, תרצ"א

בתשובתו, מתחיל הרדב"ז בקביעה ש"תחת הכיפה – שם אבן השתיה בלי ספק, הנקרא אצלם 'אל סאכרה'", הוא עוצר להביע תמיהה על כך שלמרות שבמשנה^[23] נאמר שהיא גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות, ואילו בזמנו, מדווחים המוסלמים שהיא גבוהה מהכיפה שלוש קומות. הוא מעלה השערה שקרקעית המקדש הושחת והונמכה במהלך החורבן ואף מספר כי שמע שהמלכים שעברו חפרו למצוא את יסוד האבן ולא מצאו, ולכן עתה היא גלויה.

מכאן ממשיך הרדב"ז ועורך סקירה של הר הבית, תוך חישוב המרחק של כל חומה, עליותיה ופתחיה ממקום קודש הקדשים, והשאלה האם הם נמצאים בתוך התחום המקודש ואסורים בכניסה, או מחוץ לתחום המקודש ומותרים.

תשובתו של הרדב"ז נחשבת לאבן היסוד בנודע לעיסוק ההלכתי בהר הבית, וכל הבאים אחריו נדרשו לדבריו. עם זאת, קריאה פשוטה של דבריו מעלה כמה וכמה נקודות תמוהות:

• מצד אחד הוא מכליל את מסגד אל-אקצה (מדרש שלמה, בלשונו^[24]) בתחום המקודש, ומצד שני הוא כותב כי הוא רחוק מכדי להיכל בתחום זה.
• חישוב המספרים שהוא מביא בנוגע לכותל המערבי והמזרחי, מביא למסקנה שכותל העזרה וכותל הר הבית הם היינו הך, אולם דבר זה אינו מסתבר מהמקורות, ואף סותר את המסורת עתיקת היומין של תפילת יהודים סמוך לכותל המערבי, ללא חשש לטומאה (אם כי, בעקבות דברי הרדב"ז, היו רבנים בודדים במהלך הדורות שנמנעו מלבוא אל הכותל המערבי).
• הרדב"ז כותב שהשער הקרוב ביותר למקום כיפת הסלע הוא "הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אל קטאנין". שער מוכרי הכותנה מוכר לנו, ועומד עד היום, ומשמאלו נמצא באב אל מטהרה שער המרחץ המכוון ישר מול כיפת הסלע כי אדם הנכנס להר הבית דרך שער מוכרי הכותנה ימצא את כיפת הסלע מעט לימינו ומשמאל לשער.

רבים עסקו בדברים התמוהים בדברי הרדב"ז, והתשובות נעות במרחבי הקשת - היו שכתבו כי תשובה זו נכתבה מתוך צפייה מרחוק במתחם, וללא אפשרות בדיקת מרחקים בשטח, היו, שעל סמך תמיהות אלו דחו את דבריו מכל וכל, והיו שניסו לתרץ את דבריו על ידי הענקת פרשנויות למילותיו – חלקן דחוקות יותר וחלקן פחות.

למרות כל התמיהות, רוב העוסקים בנושא נוטים לקבל את המסורת אותה מביא הרדב"ז, ומזהים את אבן השתייה בתור קרקע קודש הקדשים. אם זאת, כאן לא תמו המחלוקות, שהרי כדי לקבוע את מקום המקדש, אין די בנקודת אחיזה בודדת שעליה ניתן להרכיב את תוכנית המתאר של בית המקדש, שהרי כמה שאלות נותרו ללא מענה: לאיזה כיוון נטה בית המקדש? האם הוא הקביל לכותל המערבי או למזרחי, או שמא הוא מקביל למזרח האסטרונומי? מהו גודל האמה, מידת היסוד החשובה ביותר לעניין זה? מהי נקודת העיגון המדויקת על גבי הסלע, שחשוף בחלק גדול בהרבה מאשר בזמן המקדש?

טכנית, מתפלגת שיטה זו לכמה שיטות משנה:

• שיטתו של הרב זלמן קורן, המובאת בעיקר בספרו "חצרות בית ה'", היא כי אורכה של האמה הוא 57.6 ס"מ^[25], קודש הקדשים הינו על גבי הסלע, והמקדש נוטה למזרח האסטרונומי. לפי שיטה זו, הכותל המערבי עומד בקצה המדויק של המתחם המקודש. נקודת הקושי בהנחה זו הינה העובדה שהכותל המערבי הינו אחיד בבנייתו, ותמוהה העובדה שמרחיבי המתחם, כנראה הורדוס, הרסו אותו רק על מנת לשחזרו, ולא הותירוהו כמו את הכותל המזרחי.

• שיטתו של לין ריטמאייר, גורסת כי אורך האמה הינו 52.5 ס"מ (אורכה של האמה המצרית המלכותית), וקדש הקדשים ממוקם על גבי הסלע. הקשיים בשיטת קורן אינם קיימים.
• שיטתו של צ'ארלס וורן ממקמת את קדש הקדשים דרומית מערבית לסלע. מטרתו של וורן היא להתאים את מקום המזבח מעל אחד מבורות המים שבהר הבית, שלדעתו הוא בור ה"שיתין". לדבריו של וורן מסורת ברוח זו שמע מזקני ירושלים.

[עריכה] מזבח העולה היה במקום כיפת הסלע

החוקרים הממקמים את מזבח העולה על גבי הצ'חרה, מזהים את 'בור הרוחות', הנמצא במערה שתחת לאבן, כ"שיתין", הצינורות דרכם התנקז דם הקורבנות. טענה זו הסתמכה בעיקר על עדותו של המהנדס האיטלקי פיירוטי כי הוא הצליח להגיע באמצעות אחד הבורות הנמצאים צפונית לאזור אל בור זה. ב-1911 טען מונטגיו פארקר כי הוא פתח את הבור וכי עומקו לא עלה על 25 ס"מ^[26], אך רבים מפקפקים במהימנותו של פארקר.

הרב שלמה גורן הוא הדובר המרכזי של שיטה זו, שניסחה בספרו "הר הבית". לדבריו אורך האמה הוא 58 ס"מ, המקדש ניצב למזרח האסטרונומי, וה"שיתין", ניצבים מעל החור שבסלע. הקשיים בשיטה זו מרובים. לפי הטופוגרפיה שלל ההר קדש הקדשים מצוי, לפי שיטתו, מעל אמצע העמק, עובדה המצריכה עבודות פילוס עצומות ומיותרות שלא נשאר מהן זכר.

[עריכה] השיטות הצפוניות

• שיטת אשר קאופמן.

תאוריה זו הוצעה לראשונה על ידי אשר קאופמן ב-1975, ומאז הוא פרסם מספר מאמרים בנושא.

שיטתו מבוססת על הטענה כי קודש הקודשים ממוקם במקומה של כיפה פרוצה הממוקמת מצפון לכיפת הסלע ומכונה "כיפת הרוחות". ברצפתה של כיפה זו חשוף סלע ההר הטבעי, ולדברי קאופמן זהו מקום "אבן השתייה". בנוסף, לדברי קאופמן מתחם ההר אינו מרובע בן 500 אמה על 500 אמה, אלא מתחם טרפזי בעל צלעות עקומות ולא ישרות, מטעמים שונים, ששטחו הכולל 250000 אמות מרובעות. כמו כן סבור קאופמן כי שער הרחמים הוא שער המזרח של הר הבית.

הקושי הגדול ביותר בשיטת קאופמן הוא התעלמותו מפני השטח ומגובהו של הסלע ב"כיפת הסלע".

[עריכה] השיטות הדרומיות

• שיטת ג'ון פרגוסון.

ג'ון פרגוסון היה החוקר הראשון שהציע מיקום שונה לבית המקדש מאשר סביב לכיפת הסלע.

פרגוסון, היסטוריון שחקר את ארץ ישראל, היה הראשון שהבחין כי בפי הצלבנים, מסגד אל-אקצא נקרא Templum Solomon, ואילו כיפת הסלע נקראה בפיהם Templum Domini. פרגוסון שגה שגיאה תרגומית, מאחר ובלטינית המילה Templum משמעותה מקדש או ארמון, ואילו פרגוסון שלא ידע זאת הניח שהכוונה ב-Templum Solomon ל'מקדש שלמה' - כלומר בית המקדש. בשל טעות זו הגיע פרגוסון למסקנה כי ה'אדון' ב'מקדש האדון' הוא ישו, וטען כי כיפת הסלע היא למעשה האתר המקורי של כנסיית הקבר.

תאוריה זו הוצעה לפני שהתפרסם מחקר טופוגרפי וארכיאולגי על הר הבית. צ'ארלס וורן, שהיה מראשוני החוקרים בתחום זה, האריך בראיות לסתור את דברי פרגוסון ואף חיבר ספר שלום שמטרתו להזים את טענותיו. פרגוסון אמנם לא השתכנע, אך המחקר קיבל את דברי וורן, ואם כי תאוריות שונות ממקמות את בית המקדש באזורים שונים של הר הבית, אף אחת מהן אינה ממקמת אותו תחת מסגד אל-אקצא

• שיטת טוביה שגיב.

האדריכל טוביה שגיב פרסם כמה מאמרים בהם הוא טוען שמקום המקדש הינו בדרום המתחם, וקדש הקדשים ממוקם בנקודה בה ממוקם כיום "אל-כאס", מקום רחצת הידיים והרגליים של המוסלמים.

שגיב מתבסס על כמה נקודות עיקריות. מפלס שערי הר הבית. מפלס אמת-המים שסיפקה את המים למקדש. תיארוך המתחם המוכר לתקופת אדריאנוס קיסר ולא להורדוס כמקובל. מיקום המצודה שהגנה על המקדש. אפשרויות התצפית מהעיר לתוך חצר המקדש. ואמה רומאית בת 44.4 ס"מ. כמו כן סבור שגיב כי כיפת הסלע נמצאת במקום מצודת אנטוניה שהייתה בפינה הצפונית מערבית של הר הבית, כאשר לפי השיטות האחרות מקומה של מצודת האנטוניה היה מצפון להר הבית, במקום בו נמצא היום בית הספר אל-עומריה ברחוב ויה דולורוזה.

הקשיים בשיטת שגיב הם מרובים, ועיקרם סביב הטופוגרפיה הידועה של ההר.

[עריכה] לקריאה נוספת

• הרב זלמן מנחם קורן, חצרות בית ה', ירושלים, תשל"ז
• הרב שלמה גורן, הר הבית, ירושלים, תשס"ד
• הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, עיר הקודש והמקדש, תשכ"ט - תש"ל מהדורה מקוונת

[עריכה] קישורים חיצוניים

• לבית המקדש יש כתובת - כתבה על שיטת פטריך בזיהוי מקום המקדש, באתר nrg יהדות
• הארכאולוג פרופ' יוסף פטריך: חשפתי את מיקומו של בית המקדש - ynet

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות בית הבחירה, ב, א
2. ^ ראו בראשית רבה סד, י
3. ^ ב-1999, הופיע ספר בשם "The Temples that Jerusalem Forgot" (המקדשים שירושלים שכחה) על ידי ארנסט ל. מרטין, הטוען כי מיקומו של המקדש היה מעל לגיחון. ספרו מורכב ברובו מפירושים מחודשים בפסוקי התנ"ך והברית החדשה, תוך התעלמות מהממצא ההיסטורי והארכאולוגי, ולא התקבל בעולם המחקר.
4. ^ זבחים, נד, ב
5. ^ "בשלמא בית מינכרא צורתו" (בבלי זבחים, סב, א)
6. ^ שם, רש"י ד"ה "שניכרים צורתו"
7. ^ כדעת רבי יוחנן ורבי אליעזר בן יעקב
8. ^ כדעותיהן של רבי אלעזר, ורבי יצחק נפחא
9. ^ ב, א
10. ^ קדמוניות היהודים טו, יא, ג (400)
11. ^ מידות, ב, א
12. ^ ייתכן שאורך זה אינו כולל את עובי חומות המקדש לאורכו ולרוחבו, בהנחה שעובי כל קיר היה 5 אמות, הרי שהאורך הוא 337 אמות והרוחב 145 אמות
13. ^ בעיקר בספר החמישי של "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".
14. ^ בעיקר בספר החמישה־עשר של "קדמוניות היהודים".
15. ^ מיכאל אבי-יונה, בית המקדש השני; בתוך ספר ירושלים, מוסד ביאליק ודביר, ירושלים ותל אביב, תשט"ז
16. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עם עובד ודביר, תשכ"ו, עמוד 214
17. ^ בספרו Nazm al Gawahir
18. ^ פרק 31.
19. ^ קטע זה אינו מופיע במהדורת רד"ל.
20. ^ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, גזית, תש"ו, עמוד 40
21. ^ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, גזית, תש"ו, עמוד 53
22. ^ שו"ת הרדב"ז, תרצא
23. ^ יומא ה, ב
24. ^ המסגד נקרא Templum Solomonis בפי הצלבנים, שראו בו את ארמון שלמה, ושם זה השתרש, בנטיות שונות, אף אצל היהודים
25. ^ בספרו גרס תחילה כי ארכה הוא 56 ס"מ, אך שינה את דעתו בעקבות מדידות חדשות ופרסם זאת במאמרו ב"אורייתא".
26. ^ אלי שילר, "אבן השתייה", אריאל 64-65 "הר הבית ואתריו", תשמ"ט