מצוות בניין בית המקדש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה היהודית, מצוות בניין בית המקדש היא מצווה בכל דור ודור לבנות בית שמהווה את מרכז עבודת הקודש של העם היהודי, אשר אליו תהיה העלייה לרגל ובו תתבצע עבודת הקורבנות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המצווה
בתורה נאמר הציווי על בניית המשכן שהוקם בזמן שהותם של בני ישראל במדבר סיני (שמות כה, ח-ט):
- "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן תַּעֲשׂוּ".
עשיית המשכן וכליו השונים מתוארת בספר שמות בפרוטרוט ובחגיגיות רבה, והציוויים על עבודת הקורבנות בו מתוארים במהלך ספר ויקרא שאחריו.
[עריכה] הקמת המקום הקבוע
בספר דברים, לפני הכניסה לארץ ישראל, מתוסף ציווי לחפש בארץ את "המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם" ואליו לרכז את כלל עבודת הקורבנות (יב, ה-יד):
- "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם, לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם. וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם, אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם, אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל-הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם-בֶּטַח. וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה'... הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ, שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ".
במשך שנים רבות לאחר הכניסה לארץ ישראל טרם התממשה בניית הבית המקווה; תחילתו של מהלך כזה הייתה הקמת משכן שילה, שהיה, כדברי חז"ל, בית אבנים אך עם כיסוי של אוהל ולא תקרה. לאחר חורבן שילה (ככל הנראה על ידי הפלשתים בצעירותו של שמואל הנביא), נדד ארון הברית ברחבי הארץ, ושהה זמן-מה במשכנים ארעיים בנוב ובגבעון, עד שקידש דוד את ירושלים כמקום שבו אמור להיבנות בית המקדש באופן קבוע. דוד רצה לקיים את מצוות הבניין אך נאסר עליו על ידי נתן הנביא מפי האל; עם זאת, עשה דוד את כל ההכנות לכך, כך שכאשר מלך שלמה בנו, יכול היה להתחיל מיד במלאכה.
מעמד בחירתו של הר הבית למקום שבו ייבנה הבית העתידי מתואר בפירוט בסוף ספר שמואל ובדברי הימים, ומלווה בהתגלות מלאך ה' ובדברי גד הנביא. נראה שהתנ"ך וחז"ל תפסו זאת כאירוע מכונן, שאוסר מאז על כל בנייה של מקדש במקום אחר.
[עריכה] קדימות מינוי מלך והכרתת עמלק לבחירת המקום הנצחי
חז"ל למדו מן הפסוקים, שהקמת המקדש במקומו הקבוע ("בית עולמים"), צריכה הייתה לבוא לאחר קיומה של מצוות מינוי מלך ומצוות מחיית זכר עמלק (ספרי דברים סז, י):
- "רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ - למנות להם מלך, לבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק. איני יודע איזה יקדום, אם למנות להם מלך אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק - תלמוד לומר: 'ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק' (שמות יז, טז), משישב המלך על כיסא ה' את מכרית זרע עמלק. ומנין שכיסא ה' זה המלך, שנאמר 'וישב שלמה על כיסא ה' למלך' (דברי הימים א' כט, כג). ועדין איני יודע איזה יקדום, אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק - תלמוד לומר: 'אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם', ואומר 'ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב ואומר ויאמר דוד אל נתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יֹשב בתוך היריעה'".
[עריכה] המצווה בספרות הפוסקים
הרמב"ם מנה את המצווה להקמת המקדש כאחת מתרי"ג מצוות, המחויבות בכל דור. וכך כתב בספרו משנה תורה (הלכות בית הבחירה א, א-ה):
- " מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה--שנאמר "ועשו לי מקדש" (שמות כה, ח); וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבנו, והיה לפי שעה - שנאמר "כי לא באתם עד עתה..." (דברים יב, ט).
- כיון שנכנסו לארץ, העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו. ומשם באו לשילה, ובנו שם בית של אבנים; ופרסו יריעות המשכן עליו, ולא הייתה שם תקרה. ושלוש מאות ותשע ושישים שנה, עמד מקדש שילה. וכשמת עלי הכהן, חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש; וכשמת שמואל, חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש. ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון, שבע וחמישים שנה.
- כיון שנבנה המקדש בירושלים - נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה', ולהקריב בהן קרבן; ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד, ובהר המוריה שבה - שנאמר "ויאמר דויד, זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל" (דברי הימים א כב, א), ואומר "זאת מנוחתי עדי עד" (תהילים קלב,יד).
- בניין שבנה שלמה, כבר מפורש במלכים; וכן בניין העתיד ליבנות - אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר. ואנשי בית שני, כשבנו בימי עזרא, בנוהו כבניין שלמה, ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.
- ואלו הן הדברים שהן עיקר בבניין הבית: עושין בו קודש, וקודש הקודשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם; ושלושתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל, רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר; וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד, הוא הנקרא עזרה. והכול נקרא מקדש".
כך גם מנו שאר מוני המצוות, כגון רס"ג, וגם רש"י (בפירושו לקהלת ה, ט) החשיב אותה כמצווה.
[עריכה] מצוות בניין המקדש בזמן הזה
רש"י כתב (בפירושו למסכת סוכה מ, א), שמקדש העתיד "בנוי ומשוכלל הוא ייגלה ויבוא משמים", וכן כתבו ראשונים אחרים, כמו התוספות, הרשב"א והריטב"א במקום. מכאן היו שהסיקו שאין מצווה להקים את המקדש בזמן הזה.
היו שרצו להסיק כן גם מדעת הרמב"ם, שכתב שהמשיח יבנה את המקדש, או מכך שכתב שמינוי מלך קודם לבניין המקדש.
עם זאת, במקומות רבים בפירושו לתנ"ך ולתלמוד רש"י כתב שהמצווה היא לדורות על בני ישראל. כמו כן, גם הרמב"ם בכל מקום שנזכר נושא זה בספריו קבע שמצוות בניין המקדש היא מצווה לדורות.
לפיכך רבים (כגון הרב שלמה גורן, הרב שמעון בעדני, והרב ישראל אריאל ועוד) סבורים שאין להבנתם של רש"י והרמב"ם את המציאות העתידית (שייתכן שהיא אפשרית אך לא מחויבת המציאות) כוח לשלול את חובת הבנייה ולעקור את המצווה. לדעתם, מינוי מלך לא עיכב אלא את בניית "בית הבחירה" , המקדש שסימן את בחירת 'המקום אשר יבחר ה' '. מאז שהמקום נקבע אין צורך במלך ישראל, כפי שלא היה בעת בניין בית המקדש השני. את מזבח הנחושת לקח נבוזראדן לבבל והיה צורך לדעת את מקומו על פי נביא כי לא נשאר סימן במקומו אבל המזבח שבנה זרובבל נגנזו אבניו בתקופה הסלאוקית בלשכת בית המוקד, וחודש בימי הורדוס, ולכן יהיה קל לאתר את יסודותיו. ואלה דברי הרמב"ם: "ועיקר הדברים, ככה הן: שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם, ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן, ולא גורעין מהן; וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן--הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס." (הלכות מלכים,י"א:ז) "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר --שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה."(י"ב: ה)
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- אל גבעת הלבונה, הרב יצחק שפירא והרב יוסף פלאי, אגודת אל הר המור, ה'תשנ"ט.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- משנה תורה, הלכות בית הבחירה, באתר של "מכון ממרא"
