ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במלכת בריטניה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ויקטוריה (פירושונים).

ויקטוריה
מלכת הממלכה המאוחדת, קיסרית הודו
שם מלא	אלכסנדרינה ויקטוריה
תקופת שלטון	מ-20 ביוני 1837 עד 22 בינואר 1901
קודמו	ויליאם הרביעי
יורש	אדוארד השביעי
בן זוג	אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה
צאצאים	ויקטוריה אדוארד השביעי אליס אלפרד הלנה לואיז ארתור לאופולד ביאטריס
שושלת	בית הנובר
אב	הנסיך אדוארד אוגוסטוס, דוכס קנט וסטראת'רן
אם	ויקטוריה, נסיכת סקסה-קובורג-זאפלד
תאריך לידה	24 במאי 1819 ארמון קנזינגטון בלונדון שבאנגליה
תאריך פטירה	22 בינואר 1901 בית אוסבורן באי וייט שבאנגליה
מקום קבורה	גני פרוגמור שבטירת וינדזור

ויקטוריה (24 במאי 1819 - 22 בינואר 1901) הייתה מלכת הממלכה המאוחדת מ-20 ביוני 1837, וקיסרית הודו הראשונה מה-1 במאי 1876, עד מותה ב-22 בינואר 1901. היא מלכה במשך 63 שנים ושבעה חודשים, יותר מכל מלך בריטי לפניה ואחריה.

תקופת שלטונה נקראת על שמה, התקופה הוויקטוריאנית. הייתה זו תקופת השיא של המהפכה התעשייתית שבה חוותה הממלכה המאוחדת התפתחויות רבות בתחומי החברה, הכלכלה והטכנולוגיה. במהלך שלטונה של ויקטוריה גדלה מאוד האימפריה הבריטית ונחשבה לאימפריה החזקה ביותר בעולם.

ויקטוריה הייתה נכדתו של המלך ג'ורג' השלישי והייתה ממוצא גרמני. היא הייתה השליטה הבריטית האחרונה לבית הנובר.

תוכן עניינים 1 ילדותה 2 יורשת העצר 3 שנות המלוכה הראשונות 3.1 נישואים 3.2 הממשלות הראשונות וניסיונות ההתנקשות 4 אירלנד 5 שנות אלמנותה 5.1 מותו של אלברט 5.2 מאבקים פוליטיים 5.3 יובל הזהב 5.4 יובל היהלום 5.5 מותה 5.6 ירושת המלוכה 6 צאצאיה 7 "המחלה המלכותית" 7.1 העברת גן ההמופיליה במשפחות המלוכה האירופיות 8 מורשתה של המלכה ויקטוריה 9 אילן יוחסין 10 ראו גם 11 קישורים חיצוניים

[עריכה] ילדותה

אביה של ויקטוריה, הנסיך אדוארד אוגוסטוס, בנו הרביעי של ג'ורג' השלישי, נישא ב-1818 בגיל 50 לוויקטוריה, נסיכת סקסה-קובורג-זאפלד. עשרה חודשים לאחר מכן נולדה בתם היחידה של בני הזוג, אלכסנדרינה ויקטוריה, שהייתה אז החמישית בסדר הירושה לכתר הבריטי. על אף ששמה הרשמי היה ויקטוריה, בני המשפחה נהגו לקרוא לה "דרינה".

אביה נפטר מדלקת ריאות שמונה חודשים בלבד לאחר לידתה, וסבה, המלך ג'ורג' השלישי, מת שישה ימים לאחר מכן. לאחר מות אביה של ויקטוריה, ועקב כך שלאמה לא הייתה משפחה באנגליה והיא דיברה אנגלית בקושי, לא הייתה לאם כל סיבה להישאר באנגליה. למרות זאת החליטה להישאר, משום שעל פי סדר ירושת המלוכה הבריטית הייתה אפשרות שבתה תהיה למלכה (לשלושת אחיו הבוגרים של הנסיך אדוארד לא היו ילדים). בילדותה למדה ויקטוריה אצל מורים פרטיים גרמנית, אנגלית, איטלקית, יוונית, סינית, צרפתית, חשבון, מוזיקה והמקצוע האהוב עליה, היסטוריה. היא הייתה ציירת ומאיירת מוכשרת, וכתבה יומן אישי, הרגל שנמשך עד מותה.

[עריכה] יורשת העצר

לבנו הבכור של ג'ורג' השלישי, המלך ג'ורג' הרביעי, הייתה רק בת אחת, שרלוט אוגוסטה, שנישאה לדודה של ויקטוריה, לאופולד (לימים לאופולד הראשון, מלך הבלגים), ומתה בשנת 1817 בעת לידה, עוד לפני הכתרתו של אביה למלך. לאחר מותה מיהרו אחיו הרווקים של המלך להינשא ולהוליד ילדים, כדי להבטיח לעצמם את הירושה.

ג'ורג' הרביעי נפטר כשוויקטוריה הייתה בת 11 ודודה, ויליאם הנרי, ירש את המלוכה כמלך ויליאם הרביעי, בגיל 65. לוויליאם נולדו עשרה ילדים מפילגשו, שלא היו כשירים לרשת את כס המלוכה. בערוב ימיו נשא אישה, אך שתי בנותיו מנישואין אלה מתו בילדותן. בהיעדר ילדים במסגרת הנישואין שיכלו להמשיך את השושלת, הפכה הנסיכה הצעירה ויקטוריה ליורשת העצר.

בשנת 1830 חוקק הפרלמנט הבריטי את חוק העוצרות, שקבע כי במקרה שהמלך ימות לפני שוויקטוריה תגיע לגיל 18, תשמש אמה, דוכסית קנט וסטראת'רן, כעוצרת עד לבגרותה. המלך ויליאם היה מסוכסך עם הדוכסית ויקטוריה, בעיקר בשל שהאמין שמאהבה, ג'ון קונרוי (שרבים האמינו כי היה אביה הביולוגי של המלכה ויקטוריה), השפיע עליה מעבר למידה הראויה. ויליאם הצהיר כי הוא מקווה שיחיה לפחות עד יום הולדתה ה-18 של הנסיכה, רק כדי שאמה לא תמלוך בשמה.

[עריכה] שנות המלוכה הראשונות

ב-1837 נפטר המלך ויליאם הרביעי בגיל 71, פחות מחודשיים לאחר יום הולדתה ה-18 של ויקטוריה, והיא הוכתרה למלכת הממלכה המאוחדת. הנובר, שהייתה מאוחדת עם בריטניה מאז 1714, פוצלה ממנה עם המלכתה של המלכה, מאחר שבהנובר נאסר על נשים לשלוט, על פי החוק הסאלי. אחד מדודיה של ויקטוריה מצד אביה, הנסיך ארנסט, הומלך כמלך הנובר. ארנסט מונה גם ליורש העצר של כס המלוכה הבריטי עד לידתה של הנסיכה ויקטוריה בשנת 1840, משום שהמלכה הצעירה טרם נישאה וטרם ילדה ילדים.

[עריכה] נישואים

המלכה ויקטוריה פגשה לראשונה את בעלה המיועד, אלברט, בגיל 16. אולם רק במהלך פגישתם השנייה בשנת 1839, בהיותה כבר מלכה, התאהבו זה בזה. הם היו בני דודים מדרגה ראשונה: אביו של אלברט היה אח של אמה של ויקטוריה. כמלכת הממלכה המאוחדת היה על ויקטוריה להציע נישואין לאלברט, והזוג נישא ב-10 בפברואר 1840 בארמון סנט ג'יימס שבלונדון. בניגוד לזוגות מלכותיים אחרים ששודכו על ידי הוריהם, ויקטוריה ואלברט היו מאוהבים. נישואיהם היו מאושרים ונחשבו לסמל ומופת לחיי משפחה מושלמים. אלברט הפך לא רק לבן זוגה של ויקטוריה אלא גם ליועצה הפוליטי החשוב ביותר.

[עריכה] הממשלות הראשונות וניסיונות ההתנקשות

בעת עלייתה של ויקטוריה לשלטון אוישה הממשלה באנשי המפלגה הוויגית במשך שבע שנים כמעט רצופות. לורד מלבורן, ראש הממשלה מטעם המפלגה, הפך במהרה לאחד האנ שים המשפיעים בחייה של המלכה הצעירה, שלא הייתה מנוסה בחיים הפוליטיים. ממשלתו של מלבורן החזיקה מעמד רק זמן קצר, בעיקר בשל לחצים מהמושבות הבריטיות מעבר לים, והוא התפטר ב-1839. היועץ החשוב ביותר של המלכה ויקטוריה בתחילת דרכה היה דודה, לאופולד הראשון, מלך הבלגים. דודניה של ויקטוריה, דרך לאופולד, היו לאופולד השני וקרלוטה, קיסרית מקסיקו.

לאחר התפטרותו של מלבורן פנתה המלכה לסר רוברט פיל ממפלגת הטורים בבקשה שיקים ממשלה חדשה, אולם נתקלה בבעיה בשל משבר שכונה "משבר חדר השינה": באותה תקופה היה נהוג כי עובדי הארמון המלכותי יהיו קשורים למפלגה השלטת, ורוב משרתות חדר השינה של המלכה היו נשותיהם של חברי המפלגה הוויגית. רוברט פיל דרש להחליפן בנשות חברי המפלגה הטורית, אך ויקטוריה סירבה להחליף את בנות לווייתה, משום שראתה בהן חברות טובות ולא חלק ממוסד טקסי. פיל חש כי אינו יכול לכהן כראש ממשלה בתנאים כאלו והתפטר, ובכך סלל את הדרך לחזרתו של לורד מלבורן לתפקיד.

במהלך היריונה הראשון של המלכה ניסה צעיר אנגלי בשם אדוארד אוקספורד להתנקש בחייה כשנסעה עם בעלה בכרכרה. אוקספורד ירה פעמיים לכיוון המלכה אך אקדחו היה טעון בנייר ובטבק בלבד. הוא הואשם בבגידה במדינה אך זוכה בטענה לאי-שפיות. ניסיון ההתנקשות לא פגע בבריאותה של ויקטוריה או בהיריונה, והיא ילדה את בתה הבכורה ויקטוריה ב-21 בנובמבר 1840.

ב-29 במאי 1842 ירה מתנקש צעיר בשם ג'ון פרנסיס באקדח לעבר המלכה, כשנסעה בכרכרה בפארק סנט ג'יימס. הוא נתפס במהרה על ידי המשטרה, הורשע בבגידה במדינה והוגלה מהמדינה. חודש לאחר מכן חוותה המלכה ניסיון התנקשות נוסף, כאשר נער בשם ג'ון ויליאם בין ניסה לירות בה.

הנסיך אלברט חש כי המתנקשים היו מעודדים מזיכויו של אדוארד אוקספורד בשנת 1840, והפציר בפרלמנט להעביר חוק חדש, שיקבע כי תקיפה בנשק בנוכחותו של מונרך תביא לעונש מאסר של שבע שנים בכלא בנוסף להלקאה. חוק זה, שנקרא חוק הבגידה, התקבל בשנת 1842.

רוברט פיל עלה לבסוף לשלטון לאחר הבחירות של שנת 1841, אך במהרה נתקלה ממשלתו בקשיים בשל חוקי הדגן, שאותם ביקשו רוב הוויגים וחלק מהטורים לבטל. החוקים בוטלו בפרלמנט בשנת 1846 ופיל התפטר מיד לאחר מכן. המלכה פנתה ללורד ג'ון ראסל כדי שיקים ממשלה חדשה, אך ממשלתו, ובמיוחד שר החוץ החדש, לורד פלמרסטון, לא מצאו חן בעיני המלכה. לורד פלמרסטון נהג לפעול ללא אישור מהממשלה, מראש הממשלה או מהמלכה, ובשנת 1849 אף ויקטוריה התלוננה רשמית באוזני לורד ראסל על כך שפלמרסטון שלח מסרים רשמיים למנהיגים זרים ללא אישורה. תלונותיה לא הועילו, ופלמרסטון פוטר מתפקידו רק ב-1851, לאחר שהכריז על תמיכת בריטניה במהפכתו של נפוליאון השלישי בצרפת, ללא אישור מראש הממשלה.

תקופת הנהגתו של לורד ראסל הייתה קשה לוויקטוריה גם מבחינה אישית. בשנת 1849 ירה ויליאם המילטון, מובטל אירי, באקדח ליד כרכרת המלכה בעת שנסעה בלונדון, כדי להבהיל אותה. המילטון הועמד לדין באשמת עבירה על החוק של הנסיך אלברט משנת 1842 ונגזר עליו העונש המרבי - שבע שנות גלות.

ב-1850 נפצעה המלכה באורח קל, במהלך ניסיון התנקשות נוסף: רוברט פייט, קצין צבא לשעבר (שככל הנראה סבל ממחלת נפש) היכה בראשה בעזרת באקדחו בעודה בכרכרתה. פייט נשפט וקיבל גם הוא את העונש המרבי.

[עריכה] אירלנד

המלכה ויקטוריה התאהבה באירלנד עוד בצעירותה, ופעמים רבות בחרה לנפוש בעיר קילארני שבמחוז קרי. בתחילה הייתה אהודה בקרב האירים, אך בשנת 1845 החל באירלנד רעב תפוחי האדמה הגדול, שנמשך ארבע שנים, גבה את חייהם של יותר ממיליון אירים וגרם להגירתם מהאי של מיליון תושבים נוספים. על אף שהמלכה תרמה מכיסה כ-2000 לירות שטרלינג לתושבי אירלנד הרעבים הם הביעו עוינות כלפיה, בעיקר בשל מדיניותו של ראש הממשלה ראסל, שהואשם בחומרת הרעב.

ביקורה הרשמי הראשון של ויקטוריה באירלנד היה ב-1849. את הביקור ארגן המושל הבריטי של אירלנד, כדי למשוך את תשומת הלב של האירים מהרעב וכן להבהיר לפוליטיקאים הבריטים את חומרתו. למרות הפגיעה שגרם הרעב לפופולריות של המלכה באירלנד, היא נותרה מספיק אהודה כדי שלאומנים איריים ישירו לה "אלוהים, נצור את המלכה" בפגישותיהם. עד שנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 הידרדרה קשות הפופולריות של המלכה באירלנד, בעיקר בשל סירובה לבקר בה לאחר שעיריית דבלין סירבה לברך את בנה אלברט אדוארד על נישואיו לנסיכה אלכסנדרה וכן על הולדת בנו הראשון, הנסיך אלברט ויקטור.

ביקורה האחרון של ויקטוריה באירלנד היה בשנת 1900, אז הגיעה לאי כדי לעודד אירים צעירים להצטרף לצבא הבריטי במלחמת הבורים. ביקורה נתקל בהתנגדות מצד לאומנים איריים שהונהגו על ידי ארתור גריפית, לימים מייסד השין פיין.

[עריכה] שנות אלמנותה

[עריכה] מותו של אלברט

הנסיך אלברט מת ממחלת הטיפוס ב-14 בדצמבר 1861, כנראה בשל היגיינה גרועה בטירת וינדזור. מותו מוטט את ויקטוריה, שהתאבלה ולבשה שחור בשארית ימיה. לאחר התאלמנותה, פרשה כמעט לגמרי מהחיים הציבוריים וכמעט ולא הגיעה ללונדון, לכן קיבלה את הכינוי "אלמנת וינדזור". היא האשימה את בנה אלברט אדוארד במות בעלה, משום שהאמינה שהוא חלה במהלך ביקורו אצל הנסיך הצעיר בקיימברידג', אליו נסע כדי לנזוף בו על התנהגותו הבלתי נאותה.

בידודה של ויקטוריה מהציבור פגע בפופולריות של המלוכה הבריטית וגרם לעלייה בפופולריות של התנועה הרפובליקאית. היא בילתה את כל זמנה בבתיה בכפר: טירת בלמורל בסקוטלנד, בית אוסבורן באי וייט וטירת וינדזור מחוץ ללונדון.

[עריכה] מאבקים פוליטיים

הנסיך אלברט היה מודרניסט גדול והתעניין בתחומים רבים, בעיקר בהתקדמויות טכנולוגיות ובמהפכה התעשייתית. ויקטוריה רצתה להמשיך את מורשת המודרניזציה של אלברט, ועידן שלטונה נחשב לעידן של התחדשות. בין השנים 1868 - 1880, במהלך המאבק על ראשות הממשלה, בין ויליאם יוארט גלאדסטון הליברלי לבנימין ד'יזראלי השמרני, תמכה ויקטוריה בד'יזראלי. היא גם העניקה לו תואר אצולה, לאחר שביוזמתו הוכתרה ויקטוריה לקיסרית הודו ב-1876. בימי כהונתו של ד'יזראלי סיפחה בריטניה עוד מושבות לשלטונה, והייתה לאימפריה הגדולה ביותר שהתקיימה אי פעם. ד'יזראלי גם החזיר את עטרת המלוכה והכנסייה ליושנה ותפארתה. ואילו גלאדסטון היה ליברלי ודגל בשחרור המושבות ובהענקת שלטון עצמי לאירלנד. לאחר מותו של דיזראלי התחדש המאבק בין גלאדסטון למרקיז סולסברי (בשנים 1880 - 1895) וויקטוריה תמכה בסולסברי השמרן.

[עריכה] יובל הזהב

בשנת 1887 חגגה ויקטוריה את יובל הזהב שלה, שסימן חמישים שנה לעלייתה לשלטון. האירוע נחגג בנשף מפואר שאליו הוזמנו 50 ממלכי אירופה ומנסיכיה. למחרת חגג עימה העם הבריטי בתהלוכה מפוארת שטרם נראתה כמוה במאל הלונדוני: המלכה-הקיסרית, בכרכרת הזהב, מלכי אירופה ותבל - מי על סוס ומי בכרכרה, וכן נציגות מרהיבה של כל המושבות.

[עריכה] יובל היהלום

ב-22 בספטמבר 1896 עברה ויקטוריה את המלך ג'ורג' השלישי כמונרך ששלט במשך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה הבריטית. המלכה ביקשה כי כל החגיגות לציון מאורע זה יידחו בשנה, כדי שיחפפו לחגיגות שישים השנה לשלטונה. לחגיגות אלו, יובל היהלום, הוזמנו כל ראשי הממשלות של חבר העמים הבריטי, ובמהלכן צעדו לפני ויקטוריה חיילים מכל המושבות, כולל מנהיגים הודים שהביעו כבוד למלכה, שהייתה גם קיסרית הודו.

[עריכה] מותה

במשך כל שנות אלמנותה בילתה ויקטוריה את תקופת חג המולד בבית אוסבורן שבאי וייט, שם נפטרה משבץ מוחי ב-22 בינואר 1901, בגיל 81. בעת מותה היו לצדה בנה, שעתיד היה להפוך למלך אדוארד השביעי, ונכדה הבכור, וילהלם השני, קיסר גרמניה. לפי בקשתה הניחו בניה את גופתה בארון הקבורה כשהיא לבושה בשמלה לבנה (המלכה לא לבשה לבן במשך 40 שנה) ובהינומת החתונה שלה. לווייתה נערכה ב-2 בפברואר והיא נקברה לצד הנסיך אלברט בגני פרוגמור שבטירת וינדזור. בשל שנאתה של ויקטוריה ללוויות שחורות, לונדון לבשה בעת מותה צבעי סגול ולבן.

[עריכה] ירושת המלוכה

מותה של ויקטוריה שם קץ לשלטונו בן 187 השנים של בית הנובר בבריטניה. משום שבעלה היה שייך לבית סקסה-קובורג-גותה, יורשה אדוארד השביעי היה המונרך הבריטי הראשון משושלת זו.

[עריכה] צאצאיה

לוויקטוריה ואלברט נולדו תשעה ילדים:

• ויקטוריה (1840 - 1901), נישאה לפרידריך השלישי, קיסר גרמניה.
• אלברט אדוארד (1841 - 1910), ירש את אמו על כס המלוכה הבריטי כמלך אדוארד השביעי. נישא לאלכסנדרה, נסיכת דנמרק, בתו של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק.
• אליס (1843 - 1878), נישאה ללודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסה
• אלפרד (1844 - 1900), נישא למריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, בתו של הצאר אלכסנדר השני.
• הלנה (1846 - 1923), נישאה לכריסטיאן, נסיך שלזוויג-הולשטיין, נינו של כריסטיאן השביעי, מלך דנמרק.
• לואיז (1848 - 1939), נישאה לג'ון קמפבל, דוכס ארגייל, המושל הכללי של קנדה.
• ארתור (1850 - 1942), נישא ללואיז מרגרט, נסיכת פרוסיה, נינתו של פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה.
• לאופולד (1853 - 1884), נישא להלנה, נסיכת ואלדק-פירמונט.
• ביאטריס (1857 - 1944), נישאה להנרי, נסיך בטנברג, בנו של לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסה

הזוג המלכותי השיא את ילדיו בצורה מחושבת לבני משפחות אצולה ברחבי אירופה, דפוס שהעניק לוויקטוריה את הכינוי "הסבתא של אירופה". רבים מחברי משפחות המלוכה האירופיות כיום הם צאצאים רחוקים של ויקטוריה. עם צאצאיה שמלכו או מולכים עדיין במדינות אירופה נמנים אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת ובעלה פיליפ, דוכס אדינבורו (שניהם נכדי ניניה של ויקטוריה); האראלד החמישי, מלך נורבגיה; קארל השישה עשר גוסטב, מלך שבדיה; מרגרט השנייה, מלכת דנמרק; חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד; קונטנטינוס השני, מלך יוון; ומיכאי הראשון, מלך רומניה. גם הטוענים לכתר של סרביה, רוסיה, פרוסיה, גרמניה וצרפת הם צאצאיה של ויקטוריה.

[עריכה] "המחלה המלכותית"

ויקטוריה הייתה נשאית של הגן הגורם למחלת ההמופיליה, שאותו העבירה לרבים מצאצאיה, ובשל כך קיבלה המחלה את הכינוי "המחלה המלכותית". לא ידוע על מקרים של המופיליה במשפחות מלוכה לפני ויקטוריה, ועדיין לא ברור כיצד הגיע הגן למשפחתה. גם בנותיה אליס וביאטריס היו נשאיות של המחלה, אך היחיד שחלה במחלה היה בנה השמיני, הנסיך לאופולד.

[עריכה] העברת גן ההמופיליה במשפחות המלוכה האירופיות

• אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת, בתה של ויקטוריה, העבירה את הגן לשלושה מילדיה, לכל הפחות:
  • פרידריך, נסיך הסה, מת בגיל שנתיים וחצי מדימום מוחי לאחר שנפל מחלון.
  • אירן, נסיכת הסה, העבירה את המחלה לשניים משלושת בניה:
    • ולדמאר, נסיך פרוסיה, שרד את המחלה אך לא היו לו ילדים.
    • היינריך, נסיך פרוסיה, מת מדימום בגיל ארבע.
  • אלכסנדרה, נסיכת הסה, קיסרית רוסיה כאשתו של הצאר ניקולאי השני, העבירה את המחלה לבנה היחיד:
    • אלכסיי ניקולאיביץ', יורש העצר של רוסיה, אחד מחולי ההמופיליה המפורסמים בעולם. מחלתו וחולשתו של אלכסיי היו בין הגורמים שתרמו לנפילתה של האימפריה הרוסית ב-1917.
• הנסיך לאופולד, דוכס אולבני, היה חולה במחלה (אחד היחידים באותה התקופה ששרד את המחלה). העביר את הגן לבתו היחידה:
  • אליס, נסיכת אולבני, העבירה את המחלה לבנה הבכור:
    • רופרט, נסיך טק, היה חולה במחלה ומת בגיל 21 מדימום מוחי שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים.
• ביאטריס, נסיכת הממלכה המאוחדת, העבירה את המחלה לשניים מילדיה, לפחות:
  • ויקטוריה יוג'ני, נסיכת בטנברג, העבירה את המחלה לשניים מילדיה:
    • אלפונסו, נסיך אסטוריאס, יורש העצר לכתר הספרדי, מת בגיל 31 מדימום פנימי שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים.
    • גונזאלו, נסיך ספרד, מת בגיל 20 מדימום פנימי שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים.
  • לאופולד, נסיך בטנברג, מת בגיל 33 מדימום במהלך ניתוח בברכו.

[עריכה] מורשתה של המלכה ויקטוריה

תקופת שלטונה של ויקטוריה סימנה את המעבר ההדרגתי למונרכיה החוקתית הבריטית המודרנית. סדרת חוקים שהתקבלו במאה ה-19 הגבירו את כוחו של בית הנבחרים על חשבון כוחם של בית הלורדים והמלכה, ותפקיד המונרך הבריטי הפך ליותר ויותר סמלי ופחות מעשי.

מאחר ששלטונה של ויקטוריה היה סמלי יותר מאשר פוליטי, היא שמה דגש על נושאי המוסר וערכי המשפחה, בניגוד לשערוריות המיניות, הכספיות והאישיות שהיו קשורות למלכים הקודמים מבית הנובר, שהורידו את ערכה של המונרכיה הבריטית. שלטונה של ויקטוריה יצר את הרעיון הבריטי של "מונרכיה משפחתית" שאיתו יכול היה המעמד הבינוני המתפתח להזדהות.

מבחינה בינלאומית ויקטוריה הייתה דמות חשובה ביותר, לא רק כשליטת האימפריה החזקה בעולם, אלא גם דרך קשרי משפחה בינה לבין משפחות המלוכה האירופיות האחרות, שאותם יצרה דרך נישואים מחושבים של ילדיה. במהלך מלחמת העולם הראשונה היו כל המונרכים של המדינות שנלחמו אחת בשנייה נכדיה של ויקטוריה, או נשואים לאחד מנכדיה.

מקומות רבים ברחבי העולם קרויים על שם ויקטוריה: שתי מדינות באוסטרליה (ויקטוריה (אוסטרליה) וקווינסלנד); שתי בירות קנדיות (ויקטוריה (בקולומביה הבריטית) ורג'ינה (בססקצ'ואן)); ויקטוריה, בירת איי סיישל; אגם ויקטוריה ומפלי ויקטוריה באפריקה, ועוד.

[עריכה] אילן יוחסין

ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת	אדוארד אוגוסטוס, דוכס קנט וסטראת'רן	ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת	פרדריק, נסיך ויילס
			אוגוסטה, נסיכת סקסה-גותה
		שרלוט, דוכסית מקלנבורג-סטרליץ	קארל לודוויג, דוכס מקלנבורג-סטרליץ
			אליזבת, נסיכת סקסה-הילדבורגהאוזן
	ויקטוריה, נסיכת סקסה-קובורג-זאפלד	פרנץ, דוכס סקסה-קובורג-זאפלד	ארנסט פרידריך, דוכס סקסה-קובורג-זאפלד
			סופיה דורותיאה, דוכסית בראונשוויג-וולפנביטל
		אוגוסטה, נסיכת רויס-אברסדורף	היינריך העשרים וארבע, רוזן רויס-אברסדורף
			קרולין, רוזנת ארבך-שנברג

[עריכה] ראו גם

• העידן הוויקטוריאני
• מוזיאון ויקטוריה ואלברט

[עריכה] קישורים חיצוניים

• המלכה ויקטוריה באתר הרשמי של בית המלוכה הבריטי
• מכתביה של המלכה ויקטוריה, כרך מס' 1
• מכתביה של המלכה ויקטוריה, כרך מס' 2
• מכתביה של המלכה ויקטוריה, כרך מס' 3