הצטננות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דלקת חריפה של הלוע העליון והאף
סיווגים ומקורות חיצוניים

נגיף הקורונה, האחראי לחלק מהתחלואה בהצטננות
J00.0	ICD-10
460	ICD-9
31088	DiseasesDB
000678	MedlinePlus
med/2339	eMedicine
C08.730.162	MeSH

הצטננות (Common Cold - התקררות, צינון), הידועה גם כדלקת חריפה של הלוע העליון והאף (Acute Nasopharyngitis), היא מחלה נגיפית (ויראלית, הנגרמת על ידי וירוס, נגיף) קלה ומידבקת של דרכי הנשימה העליונות (האף, הגרון, בית-הקול וקנה-הנשימה). ^[1] תסמיניה (סימפטומים) כוללים, בין השאר: התעטשויות, נזלת, גודש באף, שיעול, גרון צורב, כואב או מלא ליחה, כאב ראש ועייפות. החולים עשויים לחוש גם צמרמורות.

ככלל, הצטננות נמשכת כשלושה עד חמישה ימים, ואילו שיעול עם כיח ו/או נזלת יכולים להימשך עד שלושה שבועות. הצטננות הינה המחלה האנושית הנפוצה ביותר. בממוצע, שיעור ההידבקות של מבוגרים עומד על 2-4 הידבקויות בשנה, ובקרב הילדים בגיל בית-הספר אף עד 12 פעמים בשנה. ישנן אוכלוסיות בהן שלוש הידבקויות ומעלה בשנה הינן מקרה שכיח. ילדים ומטפליהם חשופים יותר למחלה, כנראה בעקבות הדוחק האנושי הרב בבתי-הספר ויעילות ההדבקה בתוך המשפחה.

ההצטננות נמנית על משפחת הזיהומים של דרכי הנשימה העליונות (הכוללת, בין השאר - ברונכיטיס, סינוסיטיס ולרינגיטיס). הצטננות נבדלת משפעת, זיהום אחר של דרכי הנשימה העליונות, בין השאר בכך שתסמיניה קלים יותר. תסמיני השפעת נבדלים במיוחד מתסמיני ההצטננות בעלייה מהירה של חום הגוף (קדחת), צמרמורות וכאבי שרירים. בעוד ההצטננות עצמה אינה מסכנת חיים ברוב רובם של המקרים, הרי שסיבוכיה, דוגמת דלקת ריאות, עלולים לעשות כן.

בניגוד לאמונה הרווחת, מדענים גילו באחרונה שזנים חדשים של הנגיף עשויים להיות קטלניים בעבור ילדים וקשישים. התמותה נדירה למדי, ושיעורה עומד רק על אחד למיליון בקרב נסיינים בריאים, אך אינה בלתי אפשרית. המוות שכיח הרבה יותר בקרב האוכלוסיות הפגיעות: ילדים, קשישים, ואלו המצויים בתקופת התאוששות שלאחר ניתוח. במקרים שכאלה, שיעור התמותה עולה לאחד לחמישים אלף בקרב הנסיינים (הערה: הניסויים התבצעו על שימפנזים, אך יש להניח שהתוצאות בקרב בני-אדם תהיינה דומות מאוד). ^{[דרוש מקור]}

תוכן עניינים 1 פתולוגיה 1.1 העברה 1.2 מנגנון ההידבקות 2 תסמינים 3 סיבוכים 4 מניעה 5 טיפול 5.1 אנטיביוטיקה 5.2 טיפולים תומכים להקלת התסמינים 6 טיפול משלים 6.1 שאיפת אדים (אינהלציה) 6.2 אכיניציאה 6.3 ויטמין C 6.4 תכשירי אבץ 7 טיפולים ניסיוניים 7.1 תרופות אנטי-ויראליות (נוגדות נגיפים) 7.2 אינטרפרון 8 השפעות על החברה 9 היסטוריה 10 "הצטננות" כשם לא הולם 11 ראו גם 12 לקריאה נוספת 13 קישורים חיצוניים 14 הערות שוליים

[עריכה] פתולוגיה

המחלה נגרמת על ידי מספר רב של נגיפים (בעיקר רינווירוסים, קורונה וגם סוגים מסוימים של אקווירוסים, פאראמיקסווירוסים וקוקסאקיוירוסים) המזהמים את מערכת דרכי הנשימה העליונות. תוארו בספרות הרפואית כמה מאות של נגיפים הגורמים להצטננות, ולנגיפים ישנה היכולת להתפתח, כך שפיתוח תרופה אינו נראה באופק. הלוע העליון הוא מוקד הזיהום.

[עריכה] העברה

הנגיפים מועברים מאדם לאדם בשתי דרכים: היעילה ביותר היא על ידי מגע גופני: הסובל מהצטננות מוחה את אפו ואז לוחץ את ידו של אדם אחר, המשפשף בתורו את עיניו או את אפו. ישנו שיעור הידבקות נמוך יותר אך משמעותי משאיפת טיפות זערוריות הנובעות משיעול או מהתעטשות (Tyrrell DA, Ann. Rev Microbiology 1988 42 35-47). נגיפים מידבקים של הצטננות עשויים להוותר לזמן מה על חפץ שיד אדם נגעה בו, דוגמת ידית של דלת או עגלת-קניות.

הנגיף מנצל את הזרם השופע של הנזלת, ההתעטשויות והשיעול כדי להדביק את האדם הבא, עוד לפני שמערכת החיסון מביסה אותו. התעטשות פולטת ריכוז גדול הרבה יותר של 'ענן' נגיפי מאשר שיעול. ה-'ענן' בלתי נראה בחלקו ונושר בקצב איטי מספיק בשביל להוותר באוויר במשך שעות - כאשר חלק מגרעין הטיפות הזערוריות מתאדה ומשאיר באוויר "תא טיפתי" קטן הרבה יותר ובלתי נראה למעשה.

טיפות זערוריות מהתעטשות, שיעול או מגע גופני יכולות לשרוד במשך שעות על פני משטחים, אם כי פחות נגיפים יכולים לשגשג על פני משטחים נקבוביים כגון עץ או מגבון נייר מאשר על משטחים לא-נקבוביים כמוט מתכת. החולה מידבק במיוחד במשך שלושת ימי המחלה הראשונים. אף על פי כן, קיום התסמינים אינו הכרחי להיתכנות העברה או השרה של הנגיף, משום שבקרב אחוז מסוים מהנשאים חסרי התסמינים ישנם ריכוזי נגיפים בספוגיות האף, וככל הנראה הם שומרים על ריכוזים נמוכים מספיק של הנגיף מכדי שיגרמו לתסמינים.

[עריכה] מנגנון ההידבקות

הנגיף חודר לתאי הציפוי הפנימי של הלוע העליון (האזור שבין האף והגרון), ומשכפל את עצמו במהירות. ככלל, נקודת הכניסה העיקרית היא האף, אך היא יכולה גם להיות העיניים (במקרה שכזה הדליפה לתוך הלוע העליון תעבור דרך תעלת הדמע). הפה אינו נקודת כניסה עיקרית והעברה בדרך כלל איננה נגרמת כתוצאה מנשיקה או בליעה.

הנגיף חודר את דופן התא על ידי היקשרות לקולטני ICAM-1 המצויים בתאים אלה. הנוכחות של ICAM-1 קובעת האם תא יזדהם אם לאו. ריכוז הנגיף יכול להיות מושפע ממגוון רחב של גורמים, בהם נזלת אלרגית וגורמי גירוי אחרים כמו הרינווירוסים עצמם. קולטני ה-ICAM-1 היו מוקד מחקר עיקרי במסגרת המאמצים לפתח תרופות נגד הצטננות.

[עריכה] תסמינים

בין שליש למחצית האנשים הנחשפים לנגיף ההצטננות נדבקים ממנו (Jackson GG et al, AMA Arch Intern. Med 1958 101 267); שלושה-רבעים מהם מראים תסמינים, המתחילים יום-יומיים לאחר ההידבקות הראשונית. ככלל, הצטננות מתחילה בגרון כואב בלי כל חסימה נשימתית. תסמינים מאוחרים יותר נובעים ממנגנוני ההגנה של הגוף בפני הנגיף - התעטשויות, נזלת ושיעול. השיעול מסלק את הפולשים שעה שהדלקת מושכת ומפעילה את התאים החיסוניים. מספר סוגי הצטננות עשויים אפילו לגרום לצוואר נוקשה במקצת ולכאבי-ראש קלים עד חמורים עם חום נמוך בחלק מהמקרים.

פעמים רבות הצטננות מוחלפת בשוגג עם שפעת, הצטננות נגרמת על ידי סוג שונה של נגיף ולרוב אינה מובילה לחום גוף גבוה בצורה משמעותית - חום גבוה הוא סימן אמין מאוד של שפעת.

לאחר ההצטננות, החולה מפתח חסינות בפני הנגיף המסוים שגרם לה. חסינות (אימונולוגיה) זו מהווה הגנה חלקית בלבד נגד סוגים רבים אחרים של נגיפי הצטננות. החולה, לפיכך, יכול בקלות רבה להידבק בנגיף אחר של הצטננות.

[עריכה] סיבוכים

חיידקים הנמצאים ברגיל בדרכי הנשימה עשויים לנצל את המערכת החיסונית המוחלשת במהלך ההצטננות ולגרום לזיהום מקביל. דלקת האוזן התיכונה (בקרב ילדים) וסינוזיטיס חיידקית הם זיהומים מקבילים נפוצים. הסבר אפשרי לזיהומים מקבילים אלה הוא הנשיפה החזקה של האף המזרימה את נוזלי האף אל תוך אזורים אלה.

הדרך הטובה ביותר לנשוף באף היא לשמור על שני הנחיריים פתוחים בעת הנשיפה ולנגבם במקום לכסותם לגמרי, באופן שיאפשר ללחץ להתפזר באופן חלקי. העושים כן יפחיתו את הלחץ שאחרת יתנקז אל האוזניים או הסינוסים.

[עריכה] מניעה

הדרך הטובה ביותר להימנע מהצטננות היא להימנע ממגע קרוב עם החולים בה; לרחוץ ידיים בקביעות וביסודיות; כן יש להימנע מנגיעה בפנים. לסבונים אנטי-בקטריאליים אין כל השפעה על נגיף ההצטננות - זוהי הפעולה הפיזית של רחיצת היד שמסירה את חלקיקי הנגיף מן העור. ^[2][3]

בשנת 2002, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, ה-CDC, המליץ על ג'ל על בסיס-אלכוהול לרחיצת ידיים כשיטה יעילה להסרת נגיפים מידבקים מהידיים. אולם, כבכל רחצה, ג'ל-אלכוהולי אינו מספק הגנה שאינה בת-חלוף מהזדהמות מחדש של הידיים.

ההצטננות נגרמת על ידי מגוון רחב של נגיפים, העוברים מוטציה בתדירות גבוהה במהלך שכפולם, מה שגורם לנגיפים המשתנים בקביעות. משום כך, חיסון אינו מעשי כלל.

[עריכה] טיפול

משום שאין כל תרופה מקובלת שהוכחה רפואית יכולתה ליירט ישירות את גורם המחלה, אין בנמצא תרופה להצטננות. הטיפול מוגבל לטיפול תומך בלבד, קרי, הפחתת עוצמת וקיצור משך קיום התסמינים. מטרה הטיפול היא לתת לחולה נוחות מרבית ולצמצם את הסיבוכים ואת מחלות המשנה המזיקות. הטיפול האמין ביותר הוא שילוב של נוזלים והרבה מנוחה.

ההצטננות מוגבלת, איננה מתפשטת אל כל מערכות הגוף, ובדרך כלל מטופלת ביעילות בידי המערכת החיסונית של הגוף. בתוך מספר ימים, המערכת החיסונית מתחילה לייצר נוגדנים מותאמים לנגיף הפוגע היכולים למנוע מהנגיף לתקוף תאים. בנוסף, כחלק מהתגובה החיסונית של תאי הגוף, כדוריות הדם הלבנות (לאוקוציטים) משמידות את הנגיף בעזרת בליעתו בידי התאים הלבנים הזוללים (פגוציטים) והורסות תאים נגועים כדי למנוע את המשך שכפול הנגיף. בקרב אנשים בריאים, שמערכת החיסון שלהם איתנה, ההצטננות מסתיימת תוך שבעה ימים בממוצע. ^[1]

[עריכה] אנטיביוטיקה

אנטיביוטיקה היא גורם תרופתי הפעיל נגד חיידקים. אין לה כל ערך במקרה של זיהום נגיפי, ועל כן היא חסרת יעילות נגד הצטננות. טיפול באנטיביוטיקה להצטננות עשוי לגרום לנזקים, משום שהוא עשוי לקדם התפתחות של חידקים העמידים בפני אנטיביוטיקה, ועשוי להתאפיין בתופעות לוואי כגון תגובות אלרגיות לאנטיביוטיקה או שלשלולים הנגרמים מהפרת האיזון הנורמלי של החידקים במעיים. ^[4]. למרות זאת במערכת הבריאות של ישראל נפוץ מאוד השימוש השגוי באנטיביוטיקה לטיפול בהצטננות.

[עריכה] טיפולים תומכים להקלת התסמינים

הגם שאין בנמצא מרפא מוכח להצטננות, ישנם מספר טיפולים יעילים, שבמקום לטפל בזיהום הנגיפי, מתמקדים בהקלת התסמינים. בעבור חלק מהאוכלוסייה, הצטננות אינה אלא אי-נוחות זמנית והם יכולים להמשיך בעיסוקיהם היומיומיים עם חוסר נוחות נסבל. יש לאזן אי-נוחות זו מול המחיר ותופעות הלוואי האפשריות של התכשירים, ואפילו, אף שהדבר לא הוכח מדעית, מול האפשרות שבדכאם את תגובות הגוף שנועדו להילחם במחלה, מקלי התסמינים עשויים להאריך את ההצטננות.

טיפולים מקובלים כוללים: משככי-כאבים כמו אספירין או פרצטמול, כמו גם גרסאות מקומיות המכוונת כלפי הגרון (המגיעות בדרך-כלל בצורת לכסניות), נוגדי-גודש אפיים דוגמת פנילפרין המפחית את הדלקת בתעלות האף על ידי כיווץ כלי הדם שבהם, מכייחים (המדכאים את רפלקס השיעול של המח על ידי דילול הליחה שבריאות).

הדור הראשון של האנטי-היסטמינים כגון ברומפניראמין, כלורפניראמין, דיפנהידראמין וקלמסטין (המצמצמים את הפרשות בלוטות הריר ובכך נאבקות בתופעת האף הסתום/המנוזל, אך גם גורמים לישנוניות). לדור השני של האנטי-היסטמינים אין השפעה משמעותית על הצטננות.

סביבה לחה וחמה וצריכת נוזלים רבה, במיוחד חמים, עשויה להקל על התסמינים במידת-מה. תרופות-סבתא ידועות הן תה קמומיל, לימון או שורש זנגביל ומרק עוף, (הם ככל הנראה עובדים לפחות באופן חלקי על ידי הרגעת דרכי הנשימה המגורות עם אדיהם, והרגעת הגרון עם הנוזל החם, על אף שצריכת אוכל מזין היא כמובן מומלצת לבריאות באופן כללי), תערובות רפואיות למיניהן, קומפרסים חמים, רטיות חרדל, מיץ תמרים חם, לקריצה וטמגוזקה. אכילת מזון חריף עשויה לעזור להפחתת גודש, אך גם עשויה לגרות את הגרון המגורה גם כך. קפה, או מרכיבו הפעיל, קפאין, הוכח כבעל יכולת לשפר את מצב-הרוח והתפקודים השכליים במהלך זיהום ברינוווירוס.

מרק עוף נחשב במיוחד זה מכבר לתכשיר מקובל לטיפול בתסמיני ההצטננות (ובעת העתיקה, למגוון רחב של מחלות ומכאובים); אולם, באחרונה מערך-ניסויים מדעי אושש במידת מה אמונה זו, בגלותו כי התערובת המסוימת של ויטמינים וחומרים מזינים במרק העוף המסורתי, עשויה להאט את הפעילות של כדוריות לבנות מסוימות. לכך יש השפעה נוגדת-דלקות שעשויה, יש לשער, להוביל להקלה זמנית בתסמיני המחלה. מחקר זה התפרסם בשנת 2000 בכתב-העת המדעי Chest. ^[5]

תרופות-סבתא אחרות כוללות גרגור ושטיפת האף עם מי-מלח. תמיסת מלח חזקה מפחיתה את הנפיחות בגרון וברקמות האף על ידי אוסמוזה. ריכוז הסלין הגבוה מושך נוזלים מחוץ לתאים דרך הקרום שלהם. דבר זה מסייע בהפחתת הגירוי בגרון ויכול לנקות את תעלות האף ולהקל על הנשימה מבלי להצטרך לתרופות. יש להעדיף שימוש במלח נטול-יוד. ליוד יש טעם מר והוא עשוי לגרות את רקמות האף. שיטה נפוצה לשטיפת הגתות (הסינוסים) היא שימוש בכלי-חרס של ג'אלה-נטי, שיטת היוגה ההודית העתיקה. אולם, גם ספל גמיש או בקבוק התזה לגתות יעבדו היטב.

[עריכה] טיפול משלים

[עריכה] שאיפת אדים (אינהלציה)

ישנם דיווחים של אנשים על כך ששאיפת אדי מים חמים, אדי מי-ברז חמים, מכשיר אדים או מכשיר אינהלציה למשך חמש עד חמש-עשרה דקות יכולה לרפא או להגביל באופן משמעותי את תחולת התסמינים של ההצטננות. ייתכן שדיווחים אלה מבוססים על העובדה שרינווירוס אינו יכול לשרוד בטמפרטורות גבוהות יותר ממספר דקות. בשל חולשה זו, רינווירוס מזהם את הקרומיות החיצוניות של הגרון והגתות (סינוסים), בהן הוא אינו נחשף לחום הגוף הרגיל. שאיפת אדים חמים עשויה לחשוף חלקים ניכרים מריכוזי הנגיפים לחום רב. ככלל, 'טיפול' זה נעשה על ידי שפיכת מי-ברז חמים לקערה גדולה, הנחת מגבת על הראש כדי ליצור מרחב סגור בין הפנים והמים, ושאיפה באיטיות של האוויר החם/הקיטור. ניתן להוסיף לטיפול מעט מלח או כמה טיפות של שמן אקליפטוס לימוני להגברת האפקט. זהירות רבה נדרשת על מנת להימנע מכוויות בגתות ובגרון.

[עריכה] אכיניציאה

על-אף שמחקרים מדעיים נערכו על האכיניציאה, יעילותה לא הודגמה. ניסוי קליני עם ביקורת-עמיתים שהתפרסם בכתב-העת לרפואה של ניו-אינגלנד הגיע למסקנה הבאה:

	תמציות שורש אכיניציאה אנגוסטיפוליה, לבדן או בשילוב עם גורמים נוספים, אינן בעלות השפעה בעלת חשיבות קלינית על זיהום ברינווירוס או על המחלה הקלינית הנגרמת על-ידו.

למרות זאת השימוש באכינצאה נפוץ מאוד לטיפול בהצטננות ויש להזהר ולהגביל את השימוש באכיניציאה לשבועיים בלבד. כמו כן לאכינצאה עשויות להיות תגובות בין-תרופתיות שליליות באנשים הנוטלים הרבה תרופות באופן כרוני. ^[6]

[עריכה] ויטמין C

פרסומים בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים העלו את האפשרות שמינונים גבוהים של ויטמין סי עשויים למנוע כמו גם להפחית את חומרת ומשך תסמיני ההצטננות. ^[7] תומך ידוע בתאוריה זו היה חתן פרס נובל לינוס פאולינג, שקרא בפומבי לצרוך מינונים גבוהים של ויטמין סי למניעת הצטננות. ^[8] בשנת 1970 הוא כתב את רב-המכר "ויטמין סי וההצטננות". ניתוח מקיף של מכלול הפרסומים המדעיים באותו הנושא עד לאותה העת שהתפרסם בשנת 2005 גילה שויטמין סי הפחית את שיעור התחלואה בהצטננות ב-50% בשישה ניסויים קליניים על נסיינים חולים, אך למינון יומי של 200 מ"ג לא הייתה כל השפעה על שיעור ההידבקות בהצטננות בקרב אנשים רגילים. תוסף מזון רגיל של ויטמין סי הפחית את התמשכות תסמיני ההצטננות בקרב ילדים ב-14% ובקרב מבוגרים ב-8%. ^[9]

ממצאים על ניסויים תרפויטים במינונים הנמוכים מ-6 גרם ליום [1] היו סותרים. ראוי לציין כי אף אחד מהניסויים השנויים במחלוקת שפורסמו לאחרונה לא בחן את השפעת ויטמין סי על ילדים, על אף שניסויים רגילים בתוסף הראו השפעה רבה יותר על התמשכות התסמינים בילדים. עבודה משנת 2006 בחנה ביסודיות את המידע הרפואי הקיים לגבי ניסויים, ניתוחי-מידע, בעיות ותולדות המחקר בוויטמין סי באריכות. ^[10] העבודה קוטלת ניתוחי-מידע קודמים רבים בשל שגיאות שהשפיעו על המדיניות הציבורית וספרי הדרכה לרופאים מובילים רבים. העבודה מעלה את האפשרות שמינונים תרפויטים של ויטמין סי להקלת זיהומים נשימתיים וקבוצות אוכלוסייה מסוימות שעשויות להרוויח מהתוסף, מצדיקים מחקרים נוספים. העבודה משנת 2006 גם מעלה את האפשרות שקיום מחקר כפול-סמיות במינונים של 6 גרם ליום ומעלה של ויטמין סי עשוי להיות קשה מיסודו משום שהנסיינים מתחילים לחוש בשוני מחברי קבוצת הפלצבו.

"הקרן לוויטמין סי" ממליצה על מינון התחלתי של עד 8 גרם ויטמין סי כל 20-30 דקות ^[11] במטרה להביא להשפעה כלשהי על תסמיני הצטננות שכבר החלה. רוב המחקרים מראים השפעה מועטה עד אפסית של מינונים כמו 100 עד 500 מ"ג ליום, הנחשבים ל"קטנים" בידי התומכים בוויטמין סי. חשוב לזכור, זמן מחצית החיים של הפלזמה של מינון גבוה של ויטמין סי מעבר לרף הבסיס, נשלט בידי ספיגה חוזרת של הכליות, הוא בערך 30 דקות, ^{[12] [13]} מה שמרמז על האפשרות שברוב המחקרים על מינונים גבוהים היו פגמים מתודולוגיים ולפיכך ניתן היה לצפות מראש שהם לא יניבו מסקנות חיוביות ביחס להשפעות ויטמין סי. ניסויים קליניים בתוספי מזון הנלקחים בזמנים קצובים במשך היום, הנצפים על קרקע פרמקולוגית להיות יעילים, נחזו לעתים נדירות בלבד בספרות הרפואית.

מכיוון שויטמין סי הופך לחומצה אוקסלית בגוף, ישנם מדענים שהעלו את האפשרות שמינונים גבוהים עשויים לתרום להתפתחות אבנים בכליות. השערות שכאלו לא הוכחו בצורה חד-משמעית עד כה, להבדיל מגורמים אחרים לאבנים בכליות שזוהו בוודאות. ^[14]

משרד החקלאות האמריקאי ממליץ על תצרוכת יומית מזערית של בין 75 ל90 מ"ג ויטמין סי למבוגרים ו120 מ"ג לאמהות מניקות, ^[15] בעוד שהוועדה האירופאית לבריאות ולהגנת הצרכן ממליצה על מינון מזערי של 60 מ"ג לכל אדם בוגר. ^[16]

[עריכה] תכשירי אבץ

לכסניות המכילות אבץ הוצגו לראשונה כיעילות לטיפול בהצטננות על ידי אבי, דיוויס והלקומב ^[17] נעשו מספר ניסויים קליניים לבחינת יעילות האבץ, בחלקם נראתה השפעה ובחלקם האחר - לא. ^[18]

ניתוח של שישה ניסויים קליניים משנת 1997 הגיע למסקנה כי

	על אף מספר רב של מחקרים בתצורה אקראית, הראיות ליעילות לכסניות מלחי אבץ להפחתת משך ההצטננות, עדיין חסרות.
-- [19]

סקירה מדעית משנת 1999 של כלל המאמרים שפורסמו בעניין עד לאותה העת הניבה את המסקנה הבאה:

	ככלל, התוצאות מעלות את האפשרות שטיפול בלכסניות אבץ לא קיצר את משך הופעת תסמיני ההצטננות. ראיות להשפעת לכסניות אבץ לטיפול בהצטננות אינן חד-משמעיות. בהינתן פוטנציאל הטיפול לפיתוח תופעות-לוואי, השימוש בלכסניות אבץ לטיפול בתסמיני הצטננות ראוי להמשך חקירה.
-- Marshall I. 1999. Zinc for the common cold. The Cochrane Database of Systematic Reviews]

סקירה מדעית נוספת של ג'ורג' אבי משנת 2004, בה נבחן הרכבה הכימי של התמיסה של כל נוסחאות לכסניות האבץ שנבדקו בשנים 1984-2004, הראתה תגובה בעלת משמעות סטטיסטית למינון מסוים של אבץ יוני, להבדיל מאבץ כללי. ^[20] אולם, אבי והלקומב כשלו בניסיונם מ-2006 להראות השפעה כלשהי של תרסיס לאף של אבץ גלוקונאט, ובעקבות זאת העלו את ההשערה שלכסניות לגרון עשויות בכל זאת להיות יעילות, בניגוד לתרסיסי אף. [2]

ישנו חשש מסוים באשר למידת הבטיחות בשימוש ארוך-טווח בתכשירים לטיפול בהצטננות בקרב אומדן משוער של 25 מיליון בני-אדם החולים בהמוכרומטוזיס הטרוזיגוטית ("סכרת ברזל", במופע של גן רצסיבי, נסגן). ^[21] סיבה נוספת לדאגה בשימוש במינון גבוה של אבץ במשך למעלה משבועיים היא בריחת נחושת המובילה לאנמיה.

הגם שתפוצתם רחבה והם זוכים לפרסום רב בארצות הברית, מידת הבטיחות והיעילות של תכשירי אבץ לא הוערכה או אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות, ה-FDA, וסיכוייהם נמוכים להביא לתועלת כלשהי נגד הצטננות בשל סילוק האבץ היוני דרך חומצות מזון (חומצה ציטרית, אבסורבית וגליצין). כתוצאה מכך, "מרפא להצטננות" בשימוש בלכסניות מלח אבץ בלי חומצות מזון נוספות ^[22] אינו בנמצא משיקולי שיווק, ולא משיקולים מדעיים. בבריטניה, שירות הבריאות הלאומי הכניס את לכסניות האבץ לרשימת טיפולים שאינם מומלצים לשימוש. [3]

"מרפא ההצטננות של זיקם" הוא ג'ל אפי המכיל אבץ גלוקומאט "להפחתת התמשכות תסמיני ההצטננות וחומרתם." מחקר משנת 2000 על הג'ל האפי רמז לכך שאם יינטל בתוך 24 שעות מהתפרצות תסמיני ההצטננות, הוא יכול לקצרם במידה משמעוית. בהשוואת סף ה-50% (נקודת-הזמן בה אחוז החולים המדווחים על קיום תסמינים ירד אל מתחת ל-50%), קבוצת האבץ הגיעה לסף ה-50% בתוך יומיים בעוד שלקבוצת הפלצבו הדבר לקח 9 ימים. [4]

מחקר משנת 2002 גייס חולים שחוו תסמיני הצטננות במשך 24-48 שעות (בכך, מעבר לחלון ההזדמנויות המומלץ) ומצא של זמן החציון לגמר ההצטננות היה עדיין קצר במידה משמעותית, כיומיים, בקרב קבוצת האבץ בהשוואה לקבוצת הפלצבו. [5] תביעה נגד החברה המייצרת את "מרפא ההצטננות של זיקם" שהוגשה על ידי אנשים שטענו שהג'ל האפי גרם להם לאובדן חוש הריח [6] הסתיימה בהסדר פיצויים מחוץ לכותלי בית המשפט בגובה של 12 מיליון דולר, מבלי שהחברה תיטול על עצמה את האחריות למקרים. [7]

[עריכה] טיפולים ניסיוניים

[עריכה] תרופות אנטי-ויראליות (נוגדות נגיפים)

חברות התרופות וירופארמה בע"מ ושרינג-פלאו נמצאות בתהליכי פיתוח של תרופה נוגדת-נגיפים המכוונת כלפי פיקורנאוירוסים, הנגיפים הגורמים לרוב מקרי ההצטננות. פלצונאריל (Pleconaril) הוכחה כבעלת יעילות בצורתה הניתנת דרך הפה, אך היא גורמת לתופעות-לוואי חמורות הנסבלות בקושי ואין בהן כדי להצדיק את השימוש בתרופה למחלה זו, לדעת הממסד הרפואי. שרינג-פלאו מפתחת נוסחה תוך-אפית שאולי יהיו לה תופעות-לוואי מועטות יותר. נוסחה זו אולי תצא לשווקים בשנת 2009.

[עריכה] אינטרפרון

אינטרפרון, חלבון טבעי המופק על ידי תאי המערכת החיסונית, אפשרי לשימוש אפי במינונים נמוכים. במזרח אירופה, רוסיה ויפן נעשה בו שימוש דרך קבע כשיטה למניעה וטיפול במחלות נגיפיות של דרכי הנשימה דוגמת הצטננות או שפעת, על אף שיעילותו לא הוכחה. גלולות המכילות אינטרפרון נחקרות כעת כדרך חלופית לנטילתו.

[עריכה] השפעות על החברה

ההצטננות משפיעה על שיעורי הנוכחות בבתי הספר ועשויה לגרום לאובדן ימי עבודה, הגורמים להפסד כלכלי לא מבוטל לחברה. בנוסף, סכום כסף גדול מוצא בכל שנה על תרופות ללא מרשם וטיפולים ביתיים.

בתור, ככל הנראה, ההפרעה הבריאותית המידבקת הנפוצה ביותר שבני אדם עשויים ללקות בה, ההצטננות נחשבת פעמים רבות לנקודת התייחסות תרבותית המשותפת לפרטי החברה. לכן, "להצטנן" הוא לעתים רבות פרט-עלילה ברבים מן הסיפורים, הסרטים וסדרות הטלוויזיה. ^[23]

חברות רבות מציעות לעובדיהן מספר ימי-מחלה בתשלום כדי להימנע משגיאות במהלך העבודה והעברת גורם המחלה לעובדים אחרים. בארצות רבות הסדר זה מוכתב על ידי החוק.

ד"ר א. מרק פנדריק, חוקר באוניברסיטת מישיגן, פרסם בשנת 2003 מחקר על השפעות ההצטננות בארצות הברית. המחקר גילה שההצטננות מביאה ליותר ממאה מיליון ביקורי רופא בשנה בעלות שמרנית של כ-7.7 מיליארד דולר לשנה. יותר משליש מהחולים שפגשו ברופא קיבלו מרשם לאנטיביוטיקה, מה שלדברי פנדריק, לא רק שגורם להוצאה כספית מיותרת, אלא גם בעל השלכות כחסינות מפני אנטיביוטיקה בשל שימוש-יתר בתרופות שכאלה.

המחקר הראה שהאמריקאים הוציאו כ-2.9 מיליארד דולר בשנה על תרופות ללא מרשם ועוד כ-400 מיליון דולר על תרופות מרשם להקלת התסמינים. בנוסף, הסובלים מהצטננות הוציאו כ-1.1 מיליארד דולר בשנה על מספר המוערך ב-41 מיליון מרשמי אנטיביוטיקה, על אף העובדה שברובם המוחלט של המקרים, בהם גורם המחלה הוא נגיפי, לתרופה אין שום השפעה בכלל.

המחקר מדווח על מספר המוערך ב-189 מיליון ימי לימודים שאובדים בכל שנה כתוצאה מהצטננויות. בנוסף על כך, הורים מפסידים כ-126 מיליון ימי-עבודה בשנה כדי להשאר בבית ולדאוג לילדיהם החולים. אם מחברים זאת למספר ימי העבודה האובדים בשל הידבקות עובדים, הרי שההפסד הכלכלי הכולל לחברה כתוצאה מההצטננות עובר את ה-20 מיליארד דולר בשנה. בבריטניה, הפסדים של 67,692,708.08 לירות סטרלינג נגרמו בשל ימי-עבודה שאבדו עקב הידבקות ברינווירוס, אחד מנגיפי ההצטננות.

מחקרים הראו ששיעור הנשים בשנות העשרים והשלושים לחייהן החולות בהצטננות גבוה מהמצופה, יש המייחסים זאת לקרבתן הרבה לפעוטות, שכאמור לעיל, שיעורי ההידבקות שלהם גבוה במיוחד, או להשפעות הורמונליות על ריריות האף. ^[24]

[עריכה] היסטוריה

תופעת ההצטננויות קיימת החל משחר ההיסטוריה, והייתה ידועה עוד בימי מצרים עתיקה; היו בה הירוגליפים שייצגו את השיעול וההצטננות. הרופא היווני היפוקרטס נתן תיאור של המחלה במאה החמישית לפני ספירת הנוצרים. ההצטננות הייתה ידועה גם בקרב האצטקים ובני המאיה. תערובת של צ'ילי, דבש וטבק הייתה טיפול אצטקי מקובל להצטננויות.

במאה השמונה-עשרה, ג'ון וסלי חיבר ספר על ריפוי מחלות; הוא כלל עצות נגד אמבטיה קרה, בהצהירו שצמרמורות גורמות להצטננות. חיבור זה הודפס בתפוצה המונית במאה התשע-עשרה. ספר אחר מאת ויליאם בוצ'ן במאה השמונה-עשרה גם-כן ציין את הרגליים והבגדים הרטובים כגורמי ההצטננות.

הרעיון לפיו סוכני-זיהום מיקרוסקופיים גורמים למחלה עלה לראשונה רק במחצית השנייה של המאה התשע עשרה. בתחילה, חיידקים נחשדו כגורמים להצטננות, וחיסונים הופקו בהתבסס על תאוריה זו; רופאים עוד רשמו אותם בשנות החמישים של המאה העשרים.

נגיפים תוארו כבר בתחילת שנות התשעים של המאה התשע עשרה: סוכנים זיהומיים כה קטנים עד שהם יכולים לעבור דרך כל המסננים ואינם נראים אפילו תחת עדשת המיקרוסקופ. בשנת 1914, ואלטר קרוס, פרופסור בלייפציג שבגרמניה, הראה שנגיפים הם הגורמים להצטננות: הפרשות האף של סובל מנזלת דוללו, סוננו והוכנסו לתוך אפיהם של מתנדבים, מה שגרם לתחלואה בקרב מחציתם. ממצאים אלה לא התקבלו על ידי קהילת החוקרים, עד שהניסוי בוצע בשנית בשנות העשרים של המאה העשרים, בידי אלפונס דוצ'ז, בתחילה בשימפנזים, ואחר-כך במתנדבים אנושיים, בתצורה דו-עיוורת. אף על פי כן, בשנת 1932 ספר לימוד חשוב על ההצטננות פרי עיטו של דייוויד תומסון עדיין הציג את החיידקים כגורם המחלה הסביר ביותר.

בבריטניה, יחידת ההצטננות הוקמה בידי מועצת המחקר הרפואי האזרחית כבר בשנת 1946. היחידה עבדה עם מתנדבים שנדבקו במגוון נגיפים. הרינווירוס התגלה שם. בשנות החמישים המאוחרות של המאה העשרים, חוקרים הצליחו לגדל את אחד מנגיפי ההצטננות. בתרבית רקמה, משום שהוא לא גדל בביצי תרנגולות מדושנות, השיטה בה השתמשו לגידול נגיפים רבים אחרים. בשנות השבעים של המאה העשרים, יחידת ההצטננות הראתה שטיפול באינטרפרון במהלך תהליך הדגירה של הרינווירוס יוצר הגנה מסוימת כנגד המחלה, אך לא הייתה אפשרות לפתח כל טיפול תרופתי. היחידה נסגרה בשנת 1989, רק שנתיים לאחר שהיא הציגה את יתרונות גלולות האבץ כטיפול וטיפול מונע להצטננות הנגרמת על ידי רינווירוס. [8]

[עריכה] "הצטננות" כשם לא הולם

במקור, המונחים הצטננות/התקררות/צינון התייחסו ל"מצב של התקררות" ממש כמו 'מצבים' של חום, קור, יובש ורטיבות שתיאר גלנוס, הרופא-הקדמון מאנטוליה, אך האקלים הוא רק זרז ולא הסיבה. הצטננויות אכן נפוצות יותר בחורף במידת מה, ואקלים קר עשוי להשפיע על ההעברה על ידי בכך שהוא גורם לאנשים להשאר ספונים בבתיהם, בהם האיוורור פחוּת ומידת הקירבה לאנשים נגועים מוגברת, אך גורם ההידבקות היה ונותר נגיפי. אלרגיות מסוימות, זיהומים חידקיים של דרכי הנשימה ואפילו שינויי אקלים עשויים לגרום לתסמינים דמויי-הצטננות שנמשכים ימים.

ההידבקות בנגיף הצטננות משפיעה על תהליך יצירת החום של הגוף. דבר זה גורם לאנשים לקשור רעדות לאחר המחלה למצבים בהם הם היו חשופים לקור המעצים רעדות (למשל, שיער רטוב, גיוס, המתנה ממושכת בתחנת האוטובוס וכדומה). קישור זה עוזר להפיץ את המיתוס.

אם מזג אוויר קר היה אכן בעל זיקה למידת התפשטות ההצטננות, אז דבר זה בוודאי היה מתגלם בהשוואת שיעורי ההידבקות בין אנשים החיים באזורים חמים (כארצות הקרובות לקו המשווה). מחקרים שנעשו בשנות השישים של המאה העשרים לא גילו כל עלייה בשיעורי ההידבקות בקרב אנשים החיים באזורים קרים. ^[25]

לא ידוע חד משמעית אם מזג אוויר קר או אקלים לח יכולים להשפיע על ההעברה בדרכים אחרות, למשל על ידי השפעה על המערכת החיסונית, ריכוז קולטני ה-ICAM-1, או פשוט על ידי הגברת הכמות והתדירות של פליטת הנזלת ומגע היד בפנים. הדרך הבטוחה ביותר היא להימנע ממגע עם אנשים חולים והעצמים בהם הם נוגעים, כמו גם לשמור על מערכת החיסון בכושר מרבי על ידי שינה מספקת, צמצום מתחים, צריכת מאכלים מזינים והימנעות מצריכת אלכוהול מופרזת.

בניסוי שזכה לפרסום רב, חוקרים במרכז להצטננות של אוניברסיטת קרדיף ניסו להדגים כיצד טמפרטורת גוף נמוכה עשויה להוביל לפגיעות גבוהה יותר לזיהום נגיפי. ^[26] הם הראו שלקבוצה קטנה של אנשים שישבו עם רגליהם בתוך מים קרים למשך כעשרים דקות כל יום במשך שבוע היה סיכוי של אחד לשלושה לפתח תסמיני הצטננות במהלך אותו השבוע, בעוד שבקרב קבוצת הביקורת שלא נחשפה לקור שיעור התסמינים עמד על אחד לעשרה בלבד (הסתברות זו תואמת לסיכוי של 1 ל-239 לעבור שנה מבלי להצטנן כלל). ^[27]

[עריכה] ראו גם

• שפעת
• דלקת גרון
• דלקת ריאות
• שפעת העופות

[עריכה] לקריאה נוספת

• פני דוונפורט, משה פרנקל (עורך מדעי) ויהודה עופר (מתרגם), שפעת והצטננות: המדריך המלא לטיפול יעיל, כתר הוצאה לאור, 1997.
• ליליאן בר-נע ואברהם זמיר, כיצד לחסל נזלת?, בן-ארצי את זמיר הוצאה לאור, תשנ"ו.
• עירא כהנמן, שימוש בתרופות נגד הצטננות, הוצאת מאגנס, 1981-התשמ"א.
• אורה שובל סודאי ואלון מוזס (יועץ מדעי),‫ אמא, כואב לי הגרון! : כל מה שרציתם לדעת על דלקת הגרון ומחלת הלב והמפרקים הנגרמים על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס ("החיידק הטורף"), אסטרולוג הוצאה לאור, 2002.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הצטננות באתר אינפומד
• מדריך לאבחון עצמי - הצטננות ושפעת, באתר אינפומד
• כיצד להבדיל בין הצטננות לשפעת? באתר אינפומד
• כיצד מבדילים בין הצטננות נגיפית לזיהום חידקי המצריך טיפול אנטיביוטי? באתר אינפומד
• הצטננות באתר "גאמנון צמחים ומרפא"
• הצטננות באתר "רשת רפואה" לציבור
• תריסר טיפים נגד הצטננות מאת ד"ר שמואל גבעון, באתר נענע
• הצטננות ושפעת בילדים מאת ד"ר סיגל תמיר בנימין, באתר טבעלייף

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ^{1.0 1.1} הצטננות מהי?
2. ^ Canadian Health Network - The importance of handwashing for your health
3. ^ Integrative Healthcare Studies Archive, 04 Oct 2006
4. ^ שלשולים הקשורים באנטיביוטיקה, מערכת הבריאות של אוניברסיטת מישיגן, 26.11.06
5. ^

   Chest, volume 118, pages 1150-1157: “Chicken Soup Inhibits Neutrophil Chemotaxis In Vitro”

6. ^ רונלד ב. טרנר, רודולף באואר, קארין וולקארט, תומאס האסלי, ג' דייוויד גנגמי, "הערכה של אכיניציאה אנגוסטיפוליה בזיהומים לצרכי-מחקר ברינווירוס". כתב-העת לרפואה של ניו-אינגלנד, גיליון 353 (4): עמודים 341-348.
7. ^

   Irwin Stone, The Healing Factor: Vitamin C Against Disease, Chapter 12

8. ^

   Pauling L, The Significance of the Evidence about Ascorbic Acid and the Common Cold, Proc Natl Acad Sci U S A. 1971 November; 68(11): 2678–2681

9. ^

   Douglas RM, Hemila H (2005). "Vitamin C for preventing and treating the common cold". PLoS Med 2 (6): e168; quiz e217. PMID 15971944

10. ^

    Hemilä H., "Do vitamins C and E affect respiratory infections?" Univ. of Helsinki, Dissertation, Faculty of Medicine, Dept. of Public Health. 2006.

11. ^

    Vitamin C as a cold cure Vitamin C Foundation

12. ^

    Padayatty SL et al, "Vitamin C Pharmacokinetics: Implications for Oral and Intravenous Use," Ann Intern Med. 2004 Apr 6;140(7):533-7

13. ^

    Researchers Question Government Recommended Daily Allowance (RDA) for vitamin C, PR Web, July 7, 2004

14. ^

    What About Vitamin C and Kidney Stones?

15. ^

    http://www.iom.edu/Object.File/Master/21/372/0.pdf

16. ^

    http://www.food.gov.uk/multimedia/pdfs/vitaminc.pdf

17. ^

    Eby GA, Davis DR, Halcomb WW (1984). "Reduction in duration of common colds by zinc gluconate lozenges in a double-blind study". Antimicrob Agents Chemother 25 (1): 20-4. PMID 6367635

18. ^

    Hulisz, D.T. Zinc and the Common Cold: What Pharmacists Need to Know

19. ^

    Jackson JL, Peterson C, Lesho E (1997). "A meta-analysis of zinc salts lozenges and the common cold". Arch Intern Med 157 (20): 2373-6. PMID 9361579

20. ^

    Eby GA (2004). "Zinc lozenges: cold cure or candy? Solution chemistry determinations". Biosci Rep 24 (1): 23-39. PMID 15499830

21. ^

    Barton JC, Bertoli LF (1997). "Zinc gluconate lozenges for treating the common cold". Ann Intern Med 126 (9): 738-9. PMID 9139564

22. ^

    U.S. Patent 5,409,905 , Cure for Common Cold, G.A. Eby, 1995

23. ^ Love Hina, ראה תקציר עלילה של Love Hina, "The beverly Hillbillies", פרק "ההצטננות".
24. ^ NIAID, 2004
25. ^ "להצטנן" המפנה לה.פ. דאולינג בכתב-העת האמריקאי לגהות, 1958 (גיליון 68, עמודים 659-65) ולר.ג'. דוגלס הבן בכתב-העת לרפואה של ניו-אינגלנד, 1968, המאמר נכתב בידי ד"ר גייב מירקין, אוגוסט 2005
26. ^ "חולצות-בטן מסכנות את בריאות הנערות, חדשות הבי.בי.סי., 21.12.2005
27. ^ "מדוע ילדים מתעבים לבישת מעילים", הרדיו הציבורי הלאומי של ארצות הברית, 02.02.06