הפארק הלאומי צ'יטוואן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הפארק הלאומי צ'יטוואן | |
|---|---|
 אתר מורשת עולמית  |
|
 קרנף הודי בפארק הלאומי צ'יטוואן |
|
| מדינה |  נפאל |
| הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1984, לפי קריטריונים 7, 9, 10 | |
 |
|
הפארק הלאומי צ'יטוואן (Chitwan, בעבר נקרא "הפארק הלאומי המלכותי צ'יטוואן". בנפאלית: चितवन राष्ट्रिय निकुञ्ज) משתרע על שטח של 932 קמ"ר בדרום נפאל, כ-200 ק"מ מקטמנדו. הוא הוכרז כפארק לאומי ב-1973, והיה לפארק הלאומי הראשון במדינה זו. ב-1984 הכריז על אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
הפארק ממוקם בגובה של 150 מ' מעל פני הים, והטמפרטורות בו מגיעות לעתים ללמעלה מ-40 מעלות. ממזרח לו שוכנת שמורת פָּארְסָה ומדרום שמורת וָאלְמיקי טַייגֶר שבהודו.
הפארק עשיר בבעלי חיים, ובשטחו חיים 43 מיני יונקים, כ-45 מיני עופות, כ-45 מיני דו-חיים וזוחלים וכ-65 מיני פרפרים. היונקים הגדולים החיים בפארק הם הפיל האסייתי והקרנף ההודי, המצוי בסכנת הכחדה. יונקים נוספים כוללים את הגאור, המונטיאק המצוי, האייל הנקוד, האייל הגמדי, הארבע קרן, קופי לנגור אפורים ומקוק רזוס, מיני סנאים שונים, ועוד. עם הטורפים נמנים הטיגריס הבנגלי, הנמר, הדהול, הצבוע המפוספס, הדוב השפתני, התן הזהוב, הדלק צהוב הגרון, גירית הדבש, הלוטרה חלקת הפרווה, חתול הדגים הנמרי ואחרים. אוכלוסיית הזוחלים כוללת, בין היתר, את הגאביאל הנדיר, קרוקודילים ואת הפיתון הבורמזי.
עד 1951 הייתה באזור הפארק שמורת צייד, ואוכלוסיית בעלי החיים בו נפגעה. מאז הוקם הפארק הלאומי השתפר המצב, ואוכלוסיית הקרנפים, למשל, גדלה מכ-100 פרטים לכ-400. לעומתם, אוכלוסיית הטיגריסים עדיין בסכנה. בעבר היו בתחומי הפארק כ-3,000 טיגריסים וכיום עומד מספרם על כ-150 בלבד.
צמחיית הפארק מבוססת על יערות נשירים, אם כי גם עצי אורן נפוצים בו. בסמוך לנהרות גדלים עשבים גבוהים המכונים "עשבי פילים" ("elephant grass").
[עריכה] קישורים חיצוניים
|
עמק קטמנדו • הפארק הלאומי סגרמאטהה • הפארק הלאומי צ'יטוואן • לומביני - מקום הולדת בודהה |
