ג'ון פרשינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון ג'וזף "בלאק ג'ק" פרשינג (באנגלית: John Joseph "Black Jack" Pershing; 13 בספטמבר 1860 - 15 ביולי 1948) היה קצין בצבא ארצות הברית, שהועלה לדרגה הגבוהה ביותר, גנרל הצבאות, שאי פעם הייתה קיימת בצבא האמריקני. רק ג'ורג' וושינגטון מלבדו החזיק בדרגה עליונה זו, שהוענקה לו לאחר המוות. פרשינג פיקד על חיל המשלוח האמריקני במלחמת העולם הראשונה והעמיד דור שלם של תלמידים, גנרלים שהובילו את הכוחות המזוינים של האומה באירופה בימי מלחמת העולם השנייה וביניהם: ג'ורג' מרשל, דווייט אייזנהאואר, עומר בראדלי וג'ורג' פטון.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
[עריכה] ילדותו
פרשינג נולד בחווה ליד העיירה לקליד, מיזורי. אביו, ג'ון פלטשר פרשינג, היה בעליו של המרכול המקומי בלקליד ועבר עם משפחתו להתגורר בעיירה ב-1861. במלחמת האזרחים האמריקנית עסק פרשינג האב באספקת מזון לצבא האיחוד, אך לא שירת בעצמו ולא השתתף בקרבות.
פרשינג ואחיו למדו בבית ספר קטן בלקליד שבו למדו ילדי העלית של העיירה, מתוקף מעמדו של האב כאיש עסקים נכבד באזור. ב-1878 סיים את לימודיו והחל לעבוד כמורה בעיירה. הוא לימד גם את ילדי השחורים ופיתח סובלנות בין-גזעית בתקופה ובאווירה שהייתה גזענית מאוד בדרך כלל. סובלנות זו באה לידי ביטוי בקריירה הצבאית שלו, עת פיקד על יחידות מעורבות של חיילים.
בין השנים 1880-1882 למד במכללה להוראה בקירקסוויל, מיזורי (כיום אוניברסיטה ציבורית הנקראת על שם הארי טרומן). באביב 1882 הגיש את מועמדותו לאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית. מה שהניע אותו בראש ובראשונה להצטרף ל"וסט פוינט", הייתה ההזדמנות לרכוש השכלה גבוהה טובה יותר משיכול היה להשיג במיזורי הכפרית. הרצון לשרת בצבא היה שיקול משני בהחלטה.
[עריכה] שנותיו בוסט פוינט
פרשינג הושבע כצוער בוסט פוינט בסתיו 1882. במהרה התקדם בסולם הדרגות עד שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר שפתוחה לצוער באקדמיה, סרן ראשון. מתוקף תפקידו פיקד על משמר הכבוד של וסט פוינט שליווה את נשיא ארצות הברית לשעבר יוליסס גרנט בדרכו האחרונה.
ב-1886 סיים את לימודיו באקדמיה וזכה לשבחים מהממונה עליה, הגנרל מריט, שראה בו כושר מנהיגות גבוה ויכולת עילאית. קודם לכן שקל לבקש דחייה של שירותו הפעיל, על מנת ללמוד משפטים. אולם לבסוף ויתר על רעיון זה והצטרף לשירות פעיל במקום. בגיל 26 הוא סיים את לימודיו (במקום ה-30 מ-77) וגויס לצבא בדרגת סגן משנה. באותה שנה מתו עליו אביו ואימו, בהפרש של שבוע וחצי ביניהם.
[עריכה] ראשית הקריירה
פרשינג החל לשרת ב-30 בספטמבר 1886 והוצב בפורט ביארד, ניו מקסיקו במסגרת חיל הפרשים. הצבא האמריקני עסק באותה עת בלוחמה מתמשכת נגד האינדיאנים. פרשינג ציון לשבח על אומץ ליבו במערכה נגד האפאצ'י. בין השנים 1887-1890 הוא הוצב בקליפורניה, אריזונה ודקוטה הצפונית. בתקופה זו הוא גם היה לצלף מצטיין: ב-1891 הוא דורג במקום השני בירי באקדח וחמישי ברובה מבין כל חיילי צבא ארצות הברית.
ב-9 בדצמבר 1890 הגיע לסו סיטי, איובה ונטל חלק בדיכוי המרד האחרון של שבט הסו המקומי. שנה לאחר מכן מונה למדריך לטקטיקה צבאית באוניברסיטת נברסקה-לינקולן. הוא המשיך בתפקידו זה עד 1895 אך לא קודם. בגיל 35 עדיין נותר סגן משנה. הוא ניצל את זמנו בנברסקה וסיים את התואר הנכסף במשפטים, ב-1893.
ב-1 באוקטובר 1895 קודם לדרגת סגן וקיבל פיקוד על יחידה מרגימנט הפרשים העשירי, שבו שירתו חיילים שחורים תחת קצינים לבנים. מבסיסו בפורט אסינאבוין בצפון מונטנה הוא יצא בראש משלחת לדרום ולדרום-מערבה, שאספה והגלתה לקנדה מספר רב של אינידאנים משבט הקרי. פרשינג , כרוב בני דורו, לא הזדהה עם סבלותיהם של בני השבטים המגורשים מעל אדמתם. אולם הוא כן היה תומך נלהב של החיילים השחורים בצבא, אשר את תרומתם העריך.
ב-1897 הוא התמנה למדריך בוסט פוינט, שם היה חבר בצוות הטקטי. צוערים שלא אהבו את קשיחותו ואת הדרישות הגבוהות שהעמיד כינו אותו "ניגר ג'ק", על רקע שירותו הקודם עם השחורים. הכינוי דבק בו ובימי מלחמת העולם רוכך על ידי העיתונאים - ל"בלאק ג'ק".
[עריכה] במלחמות עם ספרד והפיליפינים
עם פרוץ מלחמת ארצות הברית-ספרד קיבל פרשינג, ב-26 באוגוסט 1898, דרגה זמנית של רב סרן ופיקוד על מתנדבים במסגרת הרגימנט. הוא ציון לשבח על אומץ ליבו בקרב גבעת סן חואן בקובה. ב-1918 ושוב ב-1932, קיבל אותות נוספים על ביצועיו בקרב זה.
במרץ 1899, לאחר תקופה בה היה חולה במלריה, התמנה לראש המשרד למכס ולענייני האיים (Office of Customs and Insular Affairs), שתחת סמכותו נפלו השטחים שנכבשו מהספרדים במלחמה - קובה, פורטו ריקו, הפיליפינים וגואם. אולם אז פרצה מלחמת הפיליפינים-ארצות הברית והוא נשלח למנילה, שם התייצב ב-17 באוגוסט 1899 והושם במחלקת מינדנאו וג'ולו, שם פיקד על המאמצים לדכא את הכוחות המורדים. ב-27 בנובמבר 1900 התמנה לשליש אותה מחלקה, תפקיד בו עשה עד ה-1 במרץ 1901. שוב צוין עוזו לשבח, הפעם על חלקו בקרב על מוצב המורדים במקאג'מבו, על נהר הקגאיאן.
באביב 1901 בוטל מינויו הזמני כרב סרן בחיל המתנדבים והוא גויס מחדש כסרן בצבא הסדיר. הוא נלחם בפיליפינים במסגרת הרגימנט הראשון של הפרשים ואחר כך כקצין מודיעין ברגימנט החמישה עשר. הוא השתתף בקרבות נגד שבטי המורו וקיבל אות הצטיינות נוסף, על פעולה בקרבת אגם לאנאו. ביוני 1901 פיקד לזמן קצר על מחנה ויקרס בפיליפינים, בהחליפו קצין אחר שקודם.
[עריכה] עלייתו לדרגת גנרל
ביוני 1903 קיבל פרשינג את ההוראה לחזור לארצות הברית. בגיל 43 הוא עדיין היה רק סרן בצבא. הנשיא תאודור רוזוולט ביקש מהמטה הכללי של הצבא לקדם אותו לדרגת קולונל, אך מפקדיו של פרשינג לא היו מוכנים לשמוע אפילו על קידום לרב סרן. רוזוולט כעס, אך לא היה בידו להפוך את ההחלטה, מאחר שהנשיא (כמפקד העליון של הצבא) רשאי לקדם קצינים רק בדרגת הגנרל השונות, ולא מתחת להן.
ב-1904 הוא מונה לסגן ראש המטה של הדיוויזיה הדרום מערבית, שהוצבה באוקלהומה סיטי, אוקלהומה. באוקטובר אותה שנה הוא למד בבית הספר למלחמה של הצבא, ולאחר מכן נשלח לוושינגטון בלא לקבל משימה או משרה ספציפית. הנשיא רוזוולט, שלא יכול היה כאמור להעלותו בדרגה, החליט במקום זה לבקש מהקונגרס לאשר מינוי דיפלומטי עבורו. ב-1905 הוא קיבל מינוי זה, כנספח הצבאי בטוקיו. באותה שנה הוא נשא לאישה את בתו של הסנטור רב ההשפעה פרנסיס וורן מויומינג. קשר הנישואים סייע רבות לקידום הקריירה הצבאית שלו, אך לפי חליפת המכתבים בין בני הזוג הם נישאו מאהבה, ולא משיקולים פוליטיים.
לאחר ששימש משקיף במלחמת רוסיה-יפן שב פרשינג בסוף 1905 לארצות הברית. הנשיא רוזוולט זעזע את הממסד הצבאי כששכנע את הקונגרס לאשר את העלאתו לדרגת בריגדיר-גנרל, דילוג של שלוש דרגות מלאות. מספר קצינים בכירים זעמו על המינוי והמשיכו לאורך השנים להחזיק בדעה שהוא קודם משיקולים פוליטיים ולא בזכות יכולתו.
ב-1908 נשלח לזמן קצר לשמש משקיף בבלקנים, כשבסיסו היה בפריז. הוא שב הביתה ונשלח ב-1909 לפיליפינים, שם שירת עד 1912. במהלך שנים אלה פיקד על פורט מקינלי שבמנילה, וכמושל מחוז המורו. האחרונה מארבעת ילדיו נולדה בפיליפינים. במהלך תקופה זו הוא היה לנוצרי אפיסקופלי.
[עריכה] פנצ'ו וילה והמהפכה המקסיקנית
בינואר 1914 קיבל פרשינג את הפיקוד על הבריגדה השמינית של הצבא בפורט בליס, טקסס והופקד על אבטחת הגבול המקסיקני. במרץ 1915 הוא הוביל את כוחותיו במסע למקסיקו, פעולת תגמול כנגד פשיטותיו של פנצ'ו וילה על אדמת ארצות הברית. אחד מעוזריו בימים אלה היה ג'ורג' פטון. המסע זכה להצלחה מוגבלת - רבים מכוחותיו של וילה, כולל שני גנרלים, נהרגו. אולם וילה עצמו נמלט, והפשיטות מעבר לגבול לא נפסקו לאורך 1916-1917, בזמן שפרשינג היה במקסיקו. בשיחות פרטיות הביע פרשינג את אכזבתו מהנשיא וודרו וילסון, שהטיל עליו מגבלות שהקשו עליו את ביצוע המשימה. אבל הוא לא נתן פומבי לרגשות אלה, והכריז על המסע כהצלחה.
טרגדיה אישית נוראה פקדה אותו ב-27 באוגוסט 1915: בבית משפחתו בפרסידיו של סן פרנסיסקו פרצה דליקה. הסובבים טעו לחשוב שלא נותר איש בבית ולא נכנסו לחלץ את הלכודים בבית העץ הבוער. ממשפחת פרשינג, שכבר עשתה הכנות אחרונות לקראת מעבר לפורט בליס, שרד רק הבן וורן בן השש. אשתו של פרשינג ושלוש בנותיו נחנקו בלהבות. פרשינג התבשר על האסון במברק ועזב את פיקודו רק למשך הזמן שהיה דרוש לדאוג לסידורי הקבורה ולהפקיד את בנו הנותר בידי אחותו מיי. רבים מבני זמנו אמרו על פרשינג שלא שב להיות אותו אדם לאחר מות אשתו ובנותיו, אף שלא החצין את רגשותיו והטיל עצמו כל כולו אל תוך עבודתו. כינוי הגנאי "בלאק ג'ק" קיבל משמעות אחרת לגמרי ונלחש מאז ביראת כבוד.
[עריכה] מלחמת העולם הראשונה
בעקבות כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם ב-1917 מינה הנשיא וילסון את פרשינג למפקדו של חיל המשלוח האמריקני לאירופה. כך נפלה עליו האחריות לארגן, לאמן ולדאוג לאספקה לכח לא מנוסה שגדל במהלך השנתיים האלו מ-27,000 איש ללמעלה מ-2 מיליון. לזכותו של פרשינג נזקפת יצירת "הצבא הלאומי", שילוב של כוחות מגויסים ואנשי צבא מקצועיים, שלחמו במלחמת העולם הראשונה. זו המלחמה שבה הפך הצבא האמריקני מכח דליל ואמורפי שרודף אחרי אינדיאנים לצבא סדיר ומיומן בסדר גודל אחר לגמרי.
פרשינג קודם למייג'ור ג'נרל (גנרל עם שני כוכבים) בצבא הלאומי ויחד עם כוחותיו נחת בצרפת והחל להתכונן לקרב. מאבק כח פרץ בינו לבין מפקדי הצבאות של בריטניה וצרפת. הללו רצו לפזר את הכוחות האמריקאיים תחת פיקודם, ולשם כך ניסו לעתים לעקוף את פרשינג ולהדבר ישירות עם וילסון ובכירים אחרים. אולם פרשינג לא ויתר והצליח להשאיר את כוחותיו מרוכזים תחת פיקודו. אחד ממפקדי החטיבות תחתיו בעת ההיא היה דאגלאס מקארתור. אחד מעוזריו היה ג'ורג' מרשל.
ב-1918 מונה לגנרל מלא (4 כוכבים). הוא לא הסתיר את הבוז שחש למלחמת החפירות שהתחוללה בחזית המערבית זה שלוש שנים. במקום זה הורה לכוחותיו להתנייד ולתקוף, בסיוע ריכוך ארטילרי, את עמדות האויב ישירות. המתקפות האמריקאית במיוז ארגון וסנט מיחיל החישו את ניצחון בעלות הברית במלחמה. תהילת הקרבות הללו נדבקה בעיקר בפרשינג והוא היה המנהיג האמריקני הפופולרי של המלחמה. אך לא כולם שבחו אותו: מקארתור ואחרים גינו אותו על שנשאר הרחק בעורף ולא פיקד על הקרב מהחזית עצמה. עם תום המלחמה היו היחסים בין פרשינג למקארתור מתוחים.
פרשינג התנגד בתוקף להסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה בנובמבר 1918. הוא הזהיר כי אילולא יכבשו כוחות בעלות הברית את ברלין, לא יפנימו הגרמנים את התבוסה. הוא דרש "כניעה ללא תנאי" (הד לתביעתו הדומה של גרנט במלחמת האזרחים האמריקנית) והתנבא שסיום המלחמה בשביתת נשק יביא למלחמה עולמית נוספת בתוך רבע מאה. תחזית זו התממשה כמובן במלואה.
[עריכה] השנים שלאחר המלחמה
ב-1919 הכיר הקונגרס בתרומתו של פרשינג לניצחון והסמיך את הנשיא לקדמו לגנרל הצבאות של ארצות הברית, דרגה חדשה שנוצרה עבורו ושרק הוא החזיק בה (ג'רלד פורד העניק אותה לג'ורג' וושינגטון ב-1976, לכבוד חגיגות המאתיים של ארצות הברית). כמו כן הוסמך פרשינג ליצור סמל מתאים לדרגה, אך הוא סירב והמשיך לעטות את ארבעת הכוכבים הסטנדרטיים.
נראה היה שפרשינג הפופולרי יזכה בנשיאות ארצות הברית ב-1920, אך על אף שדבק בו החידק הנשיאותי הוא עצמו סירב לצאת למסע בחירות פעיל. לעיתון אמר שהוא (בניגוד לויליאם שרמן) "לא יסרב לשרת" כנשיא אם ייקרא לכך. כותרות העיתונים בישרו על התבטאותו זו. אך הוא היה רפובליקני ופרנסי המפלגה הרפובליקנית סברו שהוא היה מזוהה מדי עם וודרו וילסון הדמוקרטי ומדיניותו. הם העמידו לבחירה את וורן הרדינג, שהטיף ל"שיבה לנורמליות" לאחר שנות המלחמה וזכה בבחירות.
ב-1921 מונה פרשינג לתפקיד יושב ראש המטות המשולבים, תפקיד אותו נשא עד 1924. לאחר מכן פרש משירות פעיל, בגיל 60, אך המשיך להופיע ברשומות ההיררכיה הצבאית כגנרל הצבאות.
בשנות הפרישה שלו נהג לשהות כשישה חודשים בשנה באירופה. ספר זכרונותיו "My Experiences in the World War" יצא ב-1932 והביא לו פרסום נוסף, ואף את פרס פוליצר להיסטוריה.
ב-1940 קרא פרשינג בגלוי לסייע לבריטניה במלחמת העולם השנייה. לאחר שארצות הברית נכנסה בעצמה למלחמה, הופיעה דמותו על מדליה שחולקה לו ולכל ותיקי המלחמה שהשתתפו בכיבוש האמריקני בגרמניה במלחמת העולם הראשונה.
ב-1944 נוספה דרגה חדשה: גנרל הצבא (5 כוכבים) אולם דרגתו הבכירה יותר של פרשינג נותרה בעינה באופן רשמי. כשנשאל שר המלחמה הנרי סטימסון האם במצב שנוצר פרשינג היה בעצם גנרל עם 6 כוכבים, הוא ענה שלא, מאחר שפרשינג מעולם לא ענד יותר מארבעה כוכבים. בכל זאת נחשב פרשינג עליון בדרגתו לגנרלים שענדו חמישה.
פרשינג זכה לראות בניצחון בעלות הברית במלחמה. בערוב ימיו אושפז באגף מיוחד שהוקם עבורו בבית החולים וולטר ריד בוושינגטון. הוא נישא בחשאי למישלין רסקו, אמנית צרפתיה אותה פגש לראשונה בשנות העשרים, כאשר עיריית פריז שכרה אותה לצייר דיוקן רשמי שלו. נפטר ב-15 ביולי 1948, ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, לאחר הלוויה ממלכתית, לא הרחק מקבריהם של פקודיו מימי מלחמת העולם הראשונה.
על שמו נקראו הטנק פרשינג והטיל פרשינג.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר בית הקברות הלאומי ארלינגטון
- ג'ון ג' פרשינג באתר הסרט "מקארתור" של ה-PBS
