ג'ון דוס פסוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון רודריגו דוס פסוס (John Rodrigo Dos Passos) (14 בינואר 1896 - 28 בספטמבר 1970), היה סופר וצייר אמריקאי.
תוכן עניינים |
[עריכה] נעוריו ובגרותו
דוס פסוס נולד בשיקגו, בן לעורך דין עשיר מצאצא מדיראן פורטוגזי, שיכול היה להרשות לעצמו להעניק לבנו את החינוך הטוב ביותר. ב-1907 הוא נשלח ללמוד בבית הספר קואט בוולינגפורד שבקונטיקט. לאחר מכן הפליג ונסע עם מורה פרטי לטיול בן שישה חודשים לצרפת, אנגליה, איטליה, יוון, המזרח התיכון, ולמד ללמוד ולשלוט באומנות הקלאסית, בארכיטקטורה ובספרות.
בשנת 1913 הוא החל ללמוד באוניברסיטת הרווארד. בסיום התואר הראשון ב-1916 הוא הפליג לספרד על מנת ללמוד אומנות וארכיטקטורה. במהלך מלחמת העולם הראשונה הרוחשת באירופה, כשארצות הברית טרם הצטרפה אליה, התגייס דוס פסוס ביולי 1917 ל-S.S.U.60 AK של גיס האמבלונסים של נורתון-האג'ס, בצוותא עם חבריו אי.אי. האמינגס ורוברט הולייר. הוא עבד כנהג בפריז שבצרפת ובצפון-מרכז איטליה.
בתום הקיץ של שנת 1918 השלים דוס פסוס את הטיוטה של הרומן הראשון פרי עטו. באותה עת הוא התגייס לחיל הרפואה של צבא ארצות הברית במחנה קריין שבפנסילבניה. בסיום המלחמה הוא הוצב בפריז, שם ועדת החינוך של הצבא מעבר לים התירה לו ללמוד אנתרופולוגיה בסורבון. דמות בטרילוגיה האמריקאית שלו עוברת למעשה אותה קריירת שירות צבאי ומוצבת בפריז לאחר המלחמה.
[עריכה] הקריירה הספרותית
גון דוס פסוס נחשב כאחד מ"סופרי הדור האבוד". הרומן הראשון שכתב פורסם ב-1920 ונקרא: "יוזמה של איש אחד: 1917". לאחריו בא סיפור אנטי-מלחמתי "שלושה חיילים", שהביא לו הכרה נרחבת. רומנו מ-1925 על החיים בעיר ניו יורק, המכונה: "מעבר מנהטן", היה הצלחה מסחרית והציג את הטכניקות הניסויות של זרם התודעה לתוך שיטתו של דוס פסוס.
דוס פסוס המהפכן החברתי ראה את ארצות הברית כשתי אומות: אחת עשירה ואחת ענייה. הוא כתב בהערצה על חוסר הצדק בהרשעתו של סאקו וונצטי והצטרף ביחד עם אישים חשובים נוספים בארצות הברית ובאירופה למסע תעמולה שכשל, במטרה לבטל את עונש המוות. ב-1928 שהה דוס פסוס חודשים אחדים ברוסיה, על מנת ללמוד את השיטה החברתית הנהוגה במדינה. הוא שב לספרד בצוותא עם המינגווי, במהלכה של מלחמת האזרחים בספרד, אולם דעותיו על התנועה הקומוניסטית החלו להשתנות. דוס פסוס קירר את יחסיו עם המינגווי והרברט מתיוס בשל גישתם האנוכית כלפי המלחמה ונכונותם להעניק את שמותיהם למאמצי המלחמה הסטליניסטיים.
לאורכה של הקריירה הארוכה והמוצלחת שלו כתב דוס פסוס ארבעים ושניים רומנים, כמו גם שירים, מסות ומחזות, ויצר למעלה מארבע מאות יצירות אומנות.
עבודתו העיקרית הינה הטרילוגיה האמריקאית: "המקביל הארבעים ושנים" (1930), "תשע עשרה תשע עשרה" (1932), ו"הכסף הגדול" (1936). דוס פסוס השתמש בטכניקות ניסיוניות ברומנים הללו, במזגו גזירי עיתונים, אוטוביוגרפיה, ביוגרפיה, וראליסם בדוי על מנת לצייר פנורמה רחבה של התרבות האמריקאית במהלכם של העשורים הראשונים של המאה העשרים. למרות שכל רומן עומד בפני עצמו, מתוכננת הטרילוגיה להיקרא כמכלול. התובנות הפוליטיות והחברתיות של דוס פסוס ברומנים הללו מנבאות שחורות על השביל הפוליטי והכלכלי שאליו מנותבת ארצות הברית, ומעטות מבין הדמויות מצליחות להחזיק באידאלים שלהם במהלכה של מלחמת העולם הראשונה.
ככל שדוס פסוס הזדקן הוא פנה לימין הפוליטי. באמצע שנות השלושים הוא כתב סדרת מאמרים קוטלים אודות התאוריה הפוליטית הקומוניסטית ויצר קומוניסטי אידאליסט ב"הכסף הגדול", שבמהרה נחרב עליו עולמו כתוצאה ממעשיה של קבוצת החשיבה במפלגתו. בזמן שהסוציאליזם צבר תאוצה באירופה כתגובה לפשיזם, גרמה כתיבתו של דוס פסוס לירידה חדה במכירות הבינלאומיות של ספריו. בכל זאת, ההכרה הניכרת בתרומתו בשדה הספרות בארצות אירופה תבוא רק שלושים שנה לאחר מכן, עת הוזמן ב-1967 לרומא על מנת לקבל את פרס פלטרינלי המכובד, בשל ייחודו הבינלאומי בספרות. הגם שחסידיו של דוס פסוס גרסוכי התעלמו מעבודתו המאוחרת בשל השינוי שחל בדעותיו הפוליטיות, ישנה תמימות דעים בקרב המבקרים שאיכות הרומנים שלו הידרדרה משמעותית לאחר הניצחון שהשיגה ארצות הברית.
בשנים 1942 עד 1945 עבד דוס פסוס כעיתונאי בסיקור מלחמת העולם השנייה. ב-1947 הוא נבחר לאקדמיה האמריקאית לאומנות, אולם טרגדיה איומה ניחתה עליו כשבתאונת מכונית נהרגה אישתו מזה שמונה עשרה שנה, קתרין סמית, והוא איבד את ראייתו באחת מעיניו. לבסוף הוא נישא לאליזבט הולדרידג' (1909-1998), הוא המשיך לכתוב עד למותו בבולטימור בשנת 1970.
גופתו נטמנה בבית הקברות הכנסייתי של אוקמיקו בקהילת קופל, במחוז ווסטרמורלנד שבוירג'יניה, לא רחוק מהיכן שהיה ביתו.
[עריכה] השפעתו
לעבודותיו החלוציות של דוס פסוס בבדיה הלא-לינארית הייתה השפעה עצומה בשדה הספרות. במיוחד אלפרד דבלין בספרו "ברלין אלכסנדרפלץ" והטרילוגיה של ז'אן פול סארטר "הדרכים לחופש", מראות את ההשפעה של שיטותיו. במסה המצוטטת תכופות משנת 1936, מתייחס סרטר לדוס פסוס כ"סופר הגדול ביותר של זמננו". ייתכן שהעבודה הידועה ביותר שהושפעה מדוס פסוס היא פרי יצירתו של סופר המדע הבידיוני ג'ון ברונר, זוכה פרס ההוגו לשנת 1968: "לא רומן: לעמוד על זנזיבר". בספר משתמש ברונר בגזרי עיתונות בדויים, בהודעות טלוויזיה, וב"דוגמאות" אחרות שנלקחו מהחדשות והתקשורת הבידורית של שנת 2010.
[עריכה] קריירה אומנותית
לפני היהפכותו לסופר המוביל של זמנו, ג'ון דוס פסוס שרטט וצייר. במהלכו של הקיץ של שנת 1922, הוא למד בבית הספר המילטון איסטר פילדס באוגנוקוויט שבמיין. רבים מספריו פורסמו במהלכן של עשר השנים שלאחר מכן, ועוטרו בציורי עטיפה ואיורים פנימיים שדוס פסוס יצר. ציוריו הושפעו ממגוון תנועות: הוא מיזג מרכיבים של אימפרסיוניזם וקוביזם, על מנת ליצור את סגנונו המיוחד. עבודתו התפתחה ליותר מאשר תחביב זניח כשהוצגה התערוכה הראשונה שלו במועדון האומנות הלאומית של ניו יורק בשנת 1922, ובשנה שלאחר מכן במועדון האולפן של גרטרוד וויטני בעיר ניו יורק.
בעוד שדוס פסוס מעולם לא רכש הכרה כאומן גאון, הוא המשיך לצייר לכל אורך חייו ועבודתו זכתה להערכה רבה. אומנותו שיקפה לעתים קרובות את מסעותיו בספרד, מקסיקו, צפון אפריקה, וכן הרחובות ובתי הקפה ברובע מונפרנאס שבפריז, שם הוא נהג לבקר לעתים תכופות ביחד עם רעיו ארנסט המינגווי, בלייז צנדרס ואחרים. בין 1925 ל-1927 כתב דוס פסוס מחזות, כמו גם יצר פוסטרים ויצר תפאורות עבור תיאטרון המחזאות הניו יורקי בעיר ניו יורק. בשנותיו המאוחרות הוא הפנה את מאמציו לצייר את סביבת מקום מגוריו במיין ובוירג'יניה.
בתחילת 2001 נפתחה בספריית קוין בורו בעיר ניו יורק תערוכת "האומנות של ג'ון דוס פסוס", לאחר מכן היא הוצגה במקומות שונים ברחבי ארצות הברית.
[עריכה] פרס דוס פסוס
פרס דוס פסוס הוא פרס ספרותי הניתן מדי שנה על ידי המחלקה לאנגלית ולשפות מודרניות באוניברסיטת לונגווד. מטרת הפרס היא הענקת הכרה ל: "סופרים יצירתיים אמריקנים שהפיקו גוף ממשי של פרסום בולט המפגין נאפיינים של כתיבתו של דוס פסוס: חקירה נמרצת ומקורית של נושאים אמריקאיים ייחודיים, גישה ניסויית לצורה, ועניין בטווח רחב של חוויות אנושיות".
[עריכה] עבודות ספרותיות
- The Scene of Battle, 1919
- One Man's Initiation, 1917, 1920
- Three Soldiers, 1921
- A Pushcart at the Curb, 1922
- Rosinante to the Road Again, 1922
- Streets of Night, 1923
- Manhattan Transfer, 1925
- Facing the Chair, 1927
- Orient Express, 1927
- U.S.A. (1938), Three-volume set includes
- The 42nd Parallel, 1930
- Nineteen Nineteen, 1932
- The Big Money, 1936
- The Ground we Stand On, 1949
- District of Columbia (1952). Three-volume set includes
- Adventures of a Young Man, 1939
- Number One, 1943
- The Grand Design, 1949
- Chosen Country, 1951
- Most Likely to Succeed, 1954
- The Head and Heart of Thomas Jefferson, 1954
- The Man Who Made the Nation, 1957
- The Great Days, 1958
- Prospects of a Golden Age, 1959
- Midcentury, 1961
- Mr. Wilson's War, 1962
- Brazil on the Move, 1963
- The Best Times: An Informal Memoir, 1966
- The Shackles of Power, 1966
- The Portugal Story, 1969
- Century's Ebb: The Thirteenth Chronicle, 1970
- Easter Island: Island of Enigmas, 1970
[עריכה] פורסמו גם כ-
- U.S.A.: The 42nd Parallel, 1919, The Big Money, Daniel Aaron and Townsend Ludington, eds, Library of America, 1996
- Novels 1920-1925: One Man's Initiation: 1917, Three Soldiers, Manhattan Transfer, Townsend Ludington, ed. Library of America, 2003
- Travel Books and Other Writings, 1916-1941: Rosinante to the Road Again; Orient Express; In All Countries; A Pushcart to the Curb; Essays, Letters, Diaries (Townsend Ludington, ed. Library of America, 2003
