כָל עוד בָלֵבב פנימה
נפש יהודי הוֹמִיה
ולפאֲתי מזרח קדימה[1]
עין לציון צופִיה
עוד לא אָבדה תקוותנו,
התקווה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה[2].
כָל עוד דמעות מעינינו
יזלו כגֶשם נדבות,
ורבבות מבני עמנו
עוד הולכִים על קִברי אָבות
עוד לא אָבדה תקוותנו,
התקווה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה.
כָל עוד חומַת מחמדנו
לעינינו מופָעַת,
ועל חרבַן מִקדשנו
עיִן אַחַת עוד דומַעת
עוד לא אָבדה תקוותנו,
התקווה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה.
כָל עוד מֵי הירדן בְגאון
מְלא גדותיו יזֹלו,
וְלים כנרת בְשאון
בְקול המולָה יִפלו
עוד לא אָבדה תקוותנו,
התקווה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה.
כָל עוד שמָה עלי דְרָכים
שער יכַת שְאִיה,
ובַין חרבות ירושלַים
עוד בַת ציון בוכיה.
|
עוד לא אָבדה תקוותנו,
התקווה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה.
כל עוד דמעות טהורות
מעין בת עמי נוזלות,
ולבכות לציון בראש אשמורות
עוד תקום בחצי הלילות
עוד לא אָבדה תקוותנו,
התקווה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה.
כל עוד נטפי דם בעורקינו
רצוא ושוב יזלו,
ועלי קברות אבותינו
עוד אגלי טל יפלו
עוד לא אָבדה תקוותנו,
התקווה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה.
כל עוד רגש אהבת הלאום
בלב היהודי פועם,
עוד נוכל קות גם היום
כי עוד ירחמנו אל זועם.
עוד לא אָבדה תקוותנו,
התקווה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה.
שמעו, אחי, בארצות נודי
את קול אחד חוזינו:
כי רק עם אחרון היהודי
גם אחרית תקוותנו!
עוד לא אָבדה תקוותנו,
התקווה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה
|