Mechanical Animals
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| Mechanical Animals | ||||
|---|---|---|---|---|
 |
||||
| אלבום מאת מרילין מנסון | ||||
| יצא לאור | 15 בספטמבר 1998 | |||
| הוקלט | at the White Room, Westlake and Conway Studios | |||
| סוגה | רוק | |||
| אורך | 62:38 | |||
| חברת תקליטים | אינטרסקופ, נת'ינג | |||
| מפיק(ים) | מייקל בינהורן, מרילין מנסון | |||
| כרונולוגיית מרילין מנסון | ||||
|
||||
| האלבום ב-allmusic | ||||
Mechanical Animals ("חיות מכניות") הוא אלבום של להקת המטאל מרילין מנסון.
האלבום הוא פחות אפל מקודמו ומושפע, מוזיקלית וויזואלית, מז'אנר הגלאם-רוק ומדייוויד בואי. השירים הם פחות נוקשים ויותר קליטים ומורכבים מבאלבום הקודם. הדמויות המתוארות בטקסטים הן הפעם כוכב גלאם רוק מכור לסמים וחייזר, והנושא הוא היבטיה השטניים של השמרנות. בראיון מ-1998, שנת יציאת האלבום, מנסון עצמו השווה בין אלבום זה לאלבום הקודם: "ב-Antichrist Superstar השוויתי את עצמי ללוציפר שנפל מן השמים... האלבום החדש עוסק יותר במה שקורה כשאני נוחת בכדור הארץ ומנסה להשתלב כבן אנוש".
האלבום יצא בגרסת הויניל שלו כשני תקליטים נפרדים, הראשון מיוחס למרילין מנסון ועוסק בבדידות ובאהבה, והשני מיוחס ל"אומגה והחיות המכניות" ועוסק בסקס ובשימוש בסמים. בגרסת התקליטור המקורית, לאלבום יש מארז כחול שדרכו ניתן לקרוא טקסטים באותיות צהובות חיוורות שמודפסות על חוברת השירים. הלהיטים מתוך האלבום הם Rock is Dead ,The Dope Show ו-(I Don't Like the Drugs (But The Drugs Like Me. האלבום הגיע למקום השלישי ברשימת האלבומים הנמכרים בארצות הברית.
[עריכה] רשימת השירים
|
| מרילין מנסון | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מרילין מנסון |
מדונה ויין גייסי |
טים סקולד |
ג'ינג'ר פיש |
|||
|
Portrait of an American Family | Smells Like Children | Antichrist Superstar | Remix and Repent | Mechanical Animals | The Last Tour on Earth | Holy Wood | The Golden Age of Grotesque | Lest We Forget | Eat Me, Drink Me |
||||||
