תורת התנודות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
תנודה היא תנועה בעלת מחזוריות כלשהי. מחזוריות זו יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני צורות:
- נקודה החוזרת על עצמה מספר פעמים.
- פונקציה או דפוס של תנועה שחוזר על עצמו (לדוגמה תנודות מרוסנות).
- מצב גוף שחוזר על עצמו מספר פעמים.
המשוואה שעליה התבססה תורת התנודות הקלאסית הייתה משוואת הגלים.
ההנחה הבסיסית בתורת התנודות היא שהגוף היה בנקודת שיווי משקל, שיווי משקל זה הופרע, והתנודות מהוות את נסיונו לחזור לנקודת שיווי המשקל.
ההפרעה יכולה ללבוש צורות רבות:
- כוח מאלץ.
- הסטת הגוף מנקודת שיווי המשקל ללא כוח מאלץ. וכדומה.
הטיפול בתורת התנודות בדרך כלל מתחלק לכמה חלקים:
- תנודות קטנות.
- תנודות גדולות.
כאשר תנועה חוזרת על עצמה מספר פעמים יש לה השפעות ייחודיות על מצבו של הגוף שאין במצב רגיל.
אחת ההשפעות המפורסמות היא התהודה העצמית שבה הכוח המאלץ שווה בתדירותו לתדירות הטבעית של המערכת מה שגורם למשוואת התנודות הקטנות לשאוף לאינסוף ולגרום באופן תאורטי להתמוטטות. לאחר זמן רב הוכח שגם במקרה של תהודה עצמית התנודות חסומות אך עדיין גורמות לתגובה קשה במערכת.
כמו כן יש לזכור שעקרונות תורת התנודות לא משמשים רק במכניקה אלא גם בתחומים אחרים כמו חשמל, אופטיקה, תורת הגלים ואקוסטיקה.
