שפות אנטוליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השפות האנטוליות הן קבוצת שפות שנכחדו המשויכת למשפחת השפות ההודו־אירופיות, או לפי חלק מהסיווגים קרובה מאוד למשפחה זו. שפות אלה דוברו באסיה הקטנה בעת העתיקה. השפה האנטולית המוכרת ביותר היא החתית. שפות נוספות המשתייכות למשפחה זו הינן הלוּוִית, השפה שכנראה הייתה בשימוש "כתב הירוגליפים חתיים", והפאלאית. כן מוכרות לחוקרים מספר כתובות וטקסטים קצרים בלידית וליקית, שתיהן שפות מאוחרות מהשפות שהוזכרו עד כה. שפות נוספות ששייכות כנראה לקבוצה הן קרית, מיסית, קפדוקית (שדוברה בחבל קפדוקיה) ופּפלאגונית.

בשנת 1906 חשפה משלחת גרמנית לאסיה הקטנה שרידים של התרבות החיתית. בבוגאזקוי נמצאה הבירה של החתים. השלטון החתי באזור נמשך משנת 1900 לפנה"ס ועד לשנת 1200 לפנה"ס. בין השרידים נמצאו אלפי לוחות חרס, עליהם כתובות בכתב יתדות. לוחות אלו נוצרו ברובם בין 1700 לפנה"ס ל־1400 לפנה"ס. בשנים 1916 - 1917 פוענחו הכתובות שעל לוחות החרס, על ידי בדז'יך הרוזני. הרוזני קבע כי שפה זו שייכת למשפחת השפות ההודו־אירופיות. המורפולוגיה של השפה החתית פשוטה יותר מזו של שפות הודו־ארופיות עתיקות אחרות.

לא ברור מתי בדיוק נכחדו השפות האנטוליות; על כל פנים, השפעה הלניסטית ניכרת חדרה לאזור אסיה הקטנה בימי אלכסנדר מוקדון, וההשערה המקובלת היא שעד תקופת הרומאים השפות האנטוליות כבר לא היו בשימוש.