שמעון סרבניק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמעון סרבניק (10 באפריל 1930 – 16 באוגוסט 2006) היה ניצול שואה, אחד מארבעת הניצולים היחידים ממחנה ההשמדה חלמנו. עדותו במשפט אייכמן נחשבת לאחת מעדויות השואה הקשות שנשמעו ומהבודדות שהיוו עדות כה קרובה לאשר התרחש במחנות המוות.
תוכן עניינים |
[עריכה] תקופת הילדות
סרבניק נולד בעיר לודז' בפולין כבן יחיד להוריו. בהיותו כבן 10 פרצה מלחמת העולם השנייה וסרבניק הועבר עם משפחתו להתגורר בגטו לודז'.
[עריכה] הגעתו למחנה חלמנו
כשהיה סרבניק בן 13, בקיץ 1943, הוא צעד ברחוב בגטו לודג' עם אביו, כשלפתע נורה אביו למוות בידי חייל גרמני. מספר חודשים מאוחר יותר, בחורף 1943 נתפס סרבניק ברחובות הגטו וגורש למחנה ההשמדה חלמנו. הוא לא הורשה אפילו להודיע לאמו לאן הוא נלקח. עם הגעתו למחנה, צורף ליחידה של עובדי כפייה. רגליו נכבלו באזיקים, ואורך השרשרת ביניהן היה בערך 40 סנטימטר. האסירים הוכרחו ללבוש את האזיקים 24 שעות ביממה, כדי למנוע את בריחתם. שלשלאות אלו לא הוסרו עד תום המלחמה.
[עריכה] השהות במחנה
בחודשיו הראשונים במחנה, הוא הקים צריפים ואוהלים והשתתף בבניית הקרמטוריום. ביוני 1944, כאשר החלו משלוחים קבועים של יהודי לודז' להגיע למחנה להשמדה, הוטל עליו לקבור את גופות הקורבנות אשר הומתו במשאיות גז ולעקור את הזהב משיניהם. בנוסף, הועסק סרבניק במיון חפציהם של הקורבנות, ובאחד התיקים מצא את מסמכיה של אמו. כך נודע לו כי אימו הייתה בין הנרצחים. בעדות שנתן למוזאון יד ושם תיאר סרבניק את הרגשתו כלפי מותה של אימו: "תפקידי היה לאסוף את שיני הקורבנות. הריח היה נורא. זו לא הייתה אימי בלבד, אלפי אימהות עברו תחת ידיי. ליבי כאב על מות אימי אך היו עוד אלפים כמותה..."
בעדותו במשפט אייכמן סיפר כי מפקד המחנה הנס בוטמן היה נוהג לערוך לאסירי המחנה תרגילי התעמלות מפרכים ולירות למוות באסירים אשר הותשו. במקרה אחר שיסה את כלבו הטורף בסרבניק. במהלך 1944 הועבר ליחידה שעסקה בהטמנת גופות הנרצחים. אנשים שעבדו בעבודה זו הוצאו להורג אחת לשבועיים והוחלפו באחרים. סרבניק, שהיה זמר מוכשר, הצליח להתחבב על שומרי המחנה וכך ניצל.
[עריכה] הבריחה
באוקטובר 1944 החלו הנאצים בפירוק המחנה ובשלב זה הרגו כמחצית מבין 80 פועלי המחנה. בלילה שבין ה-17 בינואר ל-18 בינואר 1945, עם התקרבות הצבא האדום, השכיבו הנאצים את האסירים הנותרים וסרבניק ביניהם, זה ליד זה וירו בעורפם. הכדור יצא דרך פיו, ובדרך נס הוא נותר בחיים. במשך זמן ממושך נאלץ להשים פני מת ואחרי שהנאצים עזבו, הוא התרומם וזחל לאורוותו של איכר פולני, שם התמוטט. האיכר הסיר את האזיקים מרגליו ונמנע מלהסגירו לידי הנאצים, ככל הנראה כיוון שפחד מהכוחות הרוסיים המתקרבים יותר מאשר מהגרמנים. לאחר כ-48 שעות נמצא על ידי חיילי הצבא האדום כשהוא גוסס. הוא הועבר לבית חולים בוורשה, שם העריכו הרופאים כי יחיה רק שעות ספורות, אך הוא שרד.
[עריכה] התקופה שלאחר המלחמה ועלייתו לישראל
באמצעות ארגון "הבריחה" הגיע סרבניק ב-1946 למחנה העקורים וקשייד שבאוסטריה, שם פגש בשני ילדים משארית הפליטה – שבח וייס, לימים יו"ר הכנסת ושגריר ישראל בפולין, ואחותו. וייס סיפר כי בערבי שבת היה סרבניק שר על בחורה בשם רוחל'ה, שנרצחה על ידי הגסטאפו והיה מעורר צמרמורת בלב כל הנוכחים. סרבניק וקבוצת הפליטים עלו לארץ ישראל לאחר שהות של כשנה באיטליה. הקבוצה הועברה להכשרה של מספר חודשים ליד שורש.
ב-1948 התגייס לצה"ל, שירת בחיל הקשר, והיה ממקימי המשדרים הראשונים של גלי צה"ל במחנה "פילון" ליד ראש פינה. בשנת 1949 נישא לחווה, אותה הכיר במחנה של עליית הנוער באיטליה. מנישואין אלו נולדו שתי בנותיו: לאה וציפי. בשנות ה-50 עבד בבניין ותרם למאמץ הלאומי של הקמת המדינה, בעיקר באזור עמק בית שאן. ב-1960 התחיל לעבוד בתעשייה הצבאית כמנהל מחלקת חשמל עד ליציאתו לפנסיה ב-1992. במהלך משפט אייכמן העיד סרבניק עדות מפורטת על קורותיו במחנה חלמנו. ב-1965 נקרא להעיד במשפטי הנאצים בגרמניה. בזכות עדותו וזיכרונו הפנומינאלי הורשעו 11 פושעי מלחמה מאנשי הסגל של מחנה חלמנו.
בשנת 1978, כאשר צילם קלוד לנצמן את סרטו "שואה", הוא בחר בסרבניק כאחד מגיבוריו הראשיים. תמונתו של סרבניק שט בסירה ומשמיע את השירים שזימר לנאצים בחלמנו נחרתה בזיכרונם של מיליוני צופים. במהלך הצילומים הוא נפגש עם בנו של האיכר הפולני אשר בחוותו הסתתר, וקיבל מידיו את השלשלאות שהסיר אביו מרגליו. בשנת 2001 תרם את האזיקים למוזיאון יד ושם. בנוסף, סייע למנהלת המוזיאון בחלמנו, ד"ר לוציה פיוליצקה נובק, בחפירות שהיא מנהלת במגמה לשחזר את מחנה ההשמדה, ועסק רבות במתן הרצאות לתלמידים.
בשנת 2003, במסגרת שידורי תוכנית הטלוויזיה "פיני הגדול" בערוץ ביפ, יצרו עורך התוכנית, גיא מרוז ומגיש התוכנית גיל קופטש, מערכון בו נראה סרבניק בקטע וידאו מתוך הסרט "שואה". במערכון הצמידו מרוז וקופטש לדבריו של סרבניק תרגום אלטרנטיבי בעל אופי פורנוגרפי בוטה. כתוצאה מהמעשה נתבעו היוצרים על ידי סרבניק ועל ידי קלוד לנצמן, ונאלצו לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים גבוהים..
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עדותו של שמעון סרבניק במשפט אייכמן, אתר סנונית
- כתבה על שמעון סרבניק לאחר מותו, The Jerusalem Post
