שמואל הנביא (שכונה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

_{קואורדינטות: 31°47′30″N 35°13′10″E}

רחוב שמואל הנביא

המרכז הקהילתי

שמואל הנביא היא שכונה בירושלים, שנקראה על שם שמואל הנביא משום שהיא קרובה לציון קברו המסורתי.

השכונה הוקמה כשיכון ב1965 שיושב על ידי עולים חדשים, תושבים ותיקים ומשפחות ברוכות ילדים שגרו בתנאים ירודים בשכונות ותיקות יותר בעיר. השכונה גובלת בשכונות בית ישראל, שכונת הבוכרים, סנהדריה, רמת אשכול, ומעלות דפנה.

השכונה הוקמה על יד קו הגבול העירוני באזור בעל בעיות ביטחונית קשות. השכונה יועדה לתושבים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. הבניינים נבנו בתבנית שיכון רכבת, מרובעים וחד גוניים. אלה בנייני ענק בעלי מספר קומות וכניסות רבות (6-8). צד הבניינים שפנו לכיוון עמדות הירדנים נבנו מבטון עבה ובגג הבניינים נבנו חרכי ירי. הבניינים נבנו בצורת חצר על מנת לאפשר מסתור לחיילים בתקופת חירום.

עד מלחמת ששת הימים הייתה השכונה שכונת גבול, תושבי השכונה נחשפו לצלפים ירדנים שהתבצרו בעמדות לאורך הקו העירוני, ומידי יום ניסו לפגוע בחייהם של התושבים. חששות אלה הפכו לשגרה עד לאיחוד העיר בעקבות מלחמת ששת הימים.

לאחר איחוד ירושלים נבנו סביב השכונה שכונות יוקרה (רמת אשכול, מעלות דפנה) שהבליטו את נחיתותה של השכונה. לשכונה נוצרה תדמית שלילית, ושם השכונה הפך לשם נרדף לעוני ולפשע. זאת מאחר והשכונה תפקדה כשכונה קולטת עולים מרקע כלכלי נמוך, ואותו רקע קשה הוביל רבים מתושבי השכונה לפשיעה ולהתמכרות לסמים.

בשנת 1977 הכריז ראש הממשלה מנחם בגין על משימה לאומית- שיקום שכונות המצוקה בירושלים. בין השכונות ששוקמו הייתה שכונת שמואל הנביא, מוסררה וימין משה. השיקום נעשה במימון ממשלתי ותרומות (בין התורמים המשמעותיים הייתה קהילת וושינגטון). השיקום נעשה בשני מישורים- שיקום פיזי ושיקום חברתי.

השיקום הפיזי היה הרחבת יחידות דיור ושיפור המראה הוויזואלי שלהן, בניית מבני ציבור ומגרשי ספורט. תוכנן על ידי האדריכלים עדינה ולו גרלטר. כמו כן שופרו תשתיות השכונה ונעשה נסיון לשפר את איכות הסביבה שלה. השיקום החברתי כלל עזרה לימודית לתלמידים מתקשים, השלמת השכלה למבוגרים, פעילויות חברתיות לנוער ועיתון שכונתי (קול הצפון).

בשנים האחרונות חל תהליך התחרדות בשכונה, וכיום (2007) השכונה מונה כ־2,500 תושבים שרובם המוחלט חרדים. רוב תושבי השכונה הינם ש"סניקים.