שלמה וינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרופסור שלמה וינר (נולד ב-1937), משורר עברי, מורה ומתמטיקאי ואיש חינוך מתמטי.

נולד בירושלים בשנת תרצ"ז 1937. לימד מתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, וחקר בה את תחום הוראת המתמטיקה במשך למעלה משלושים שנה. ב־1997 הצטרף לאוניברסיטת בן-גוריון, והקים בה את התוכנית להוראת המדעים.

שלמה וינר החל לפרסם את שיריו בכתבי העת בסוף שנות הששים ובראשית שנות השבעים. בשנת 1972 יצא לאור ספר שיריו הראשון, "רק לשעות ספורות". בשנת 1986 יצא לאור ספר שיריו "הרעש והאדמה". ובשנת 1992 ראה אור ספק שיריו "פתאום החיים". שימש כמה שנים כראש ועד אגודת הסופרים בירושלים, והיה יו"ר הנהלת בית הסופר בעיר. שיריו נדפסו בכמה אנתולוגיות חשובות, כגון "לנצח אנגנך - על המקרא בשירה העברית", של מלכה שקד. אסופה משיריו נדפסה באנגלית, ויצאה לאור בארצות הברית ובבריטניה.

שלמה וינר משתייך לאותה קבוצת משוררים, קטנה אך איכותית, של משוררים-מדענים. בקבוצה זו ניתן למנות את המשוררים צבי עצמון ואבנר טריינין, אברהם הוס ועוד אחרים.

[עריכה] ספרי שירתו

• פתאום החיים , שירים, הקיבוץ המאוחד, 1992.
• הרעש והאדמה , שירים, כתר, 1986.
• רק לשעות ספורות , תל אביב, 1972.