שכל ישר (ספר)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שכל ישר הוא מנשר פוליטי מאת תומאס פיין. הוא פורסם לראשונה באופן אנונימי ב-10 בינואר 1776 בזמן המהפכה האמריקאית. המסמך גינה את השלטון הבריטי בפרט ואת השלטון המלוכני בכלל. הוא זכה לפופולריות עצומה, ותרם רבות לקידום המהפכה האמריקאית והפצת הרעיון של דמוקרטיה ייצוגית גם במדינות נוספות.
תוכן עניינים |
[עריכה] תוכן הספר
בנג'מין רוש עזר לפיין על ידי הערות עריכה והוא זה שהגה את שם המאמר.
עיקר המאמר מתחלק ל-4 חלקים קצרים ואורכו 48 עמודים (בעברית). בפרק הראשון עוסק פיין עוסק בשלטון באופן כללי ובחוקה האנגלית. פיין מבחין בין השלטון לבין החברה. כמו כן פיין טוען כי באופן טבעי אנשים היו בוחרים בשיטת שלטון של דמוקרטיה נציגותית. בהמשך הפרק פיין תוקף את החוקה המלוכנית האנגלית. החיבור מנמק מדוע השלטון הבריטי על מושבות ארצות הברית אינו לגיטימי. הספר גם מציע חוקה עבור ארצות הברית המבוססת על בחירת נציגים. המשך הספר מוכר פחות וכולל הערכות אופטימיות של פיין על כוחה של ארצות הברית בהתמודדות מול אנגליה - לדוגמה הערכות שמורדים יוכלו להקים במהירות צי גדול תוך שהם נעזרים בעצים הרבים שיש בשטח המושבות.
[עריכה] תפוצה והשפעה
הספרון זכה כאמור לפופולריות עצומה במושבות של ארצות הברית. והופץ במהדורה שנייה זמן קצר לאחר הראשונה. המהדורה השלישית יצאה ב-14 בפברואר 1776 וכללה גם דין וחשבון על כוחו של הצי הבריטי, אפנדיקס מורחב ותגובה לביקורת מצד הקווייקרים. הערכות שונות מעריכות את מספר העותקים של הספר שנמכרו בימי חייו של פיין בין 150,000 - 600,000 עותקים, בתקופה שגודלה של אכולוסיית המתיישבים עמדה על כ-3 מיליון איש.
תומאס ג'פרסון, העריך שלא היה איש בארצות הברית שלא קרא את הספר. מאז הספר יצא בלמעלה מ-25 מהדורות בארצות הברית, ויצא לאור גם במדינות נוספת, בעיקר בבריטניה ובצרפת, כמו גם בעותקים פירטיים רבים.
פיין הקדיש את זכויות היוצרים על היצירה למדינה, כך שהוא עצמו לא זכה בשום הכנסה ישירה מהספר, אם כי הוא העניק לו פרסום בינלאומי.
ההיסטוריונית ברברה טוכמן כותבת בספרה מצעד האיוולת כי "חוברת התעמולה (...) חשמלה את המושבות, שכנעה אלפים בצורך להתקומם והביאה אותם עם רובי המוסקט שלהם למרכזי הגיוס". הדעות שהוצגו בספרון לא השפיעו רק על האיש הפשוט, אלא הרשימו גם דמויות בכירות באליטה המקומית: ג'ורג' וושינגטון, לימים הנשיא הראשון של ארצות הברית, התרשם עמוקות מהדעות שהוצגו בספרון והחל לנטות לכיוון מחשבה על עצמאות מהאימפריה הבריטית. ב-4 ביולי, כשישה חודשים בלבד לאחר פרסום הספרון, הכריזו שלוש עשרה המושבות על עצמאותן.
כוחו האמיתי של פיין היה טמון ביכולתו להציג רעיונות מסובכים, לכאורה, בצורה קוהרנטית ופשוטה יחסית. יכולת זו הייתה מופלאה במיוחד לאור צורת הכתיבה הפילוסופית והקשה, שהייתה רווחת באירופה באותם הימים. פיין היה אף האדם שהציע את השם "ארצות הברית של אמריקה" למדינה העתידית.
פיין, הידוע בשל חדות לשונו וניסוחו הישיר, הצליח לכתוב בספר זה מסה מדינית שנגעה בלב ההמון עוררה ויכוחים רבים ושלהבה את דמיונם של רבים. עד היום הספר נחשב על ידי רבים לאחת המסות הפוליטיות הטובות שנכתבו אי פעם.
הספר יצא לאור בעברית בשנת 2007 בהוצאת שלם, בתרגומה של ליה נירגד.
[עריכה] ציטוטים
- "יש משהו מגוכח מאוד בהרכב של מונרכיה; ראשית היא מונעת מאדם גישה לאמצעי מידע, אבל היא מעניקה לו סמכות לפעול במקרים שבהם יש צורך בשיפוט הדעת המרבי." (חלק ראשון).
- "אורה של השמש מעולם לא זרח על מטרה נעלה יותר [עצמאות]. אין מדובר בעניינה של עיר, של מדינה, של מחוז או ממלכה כי אם של יבשת – לפחות שמינית מחלקו הראוי ליישוב של כדור הארץ. זוהי לא דאגה של יום, של שנה או עידן; גם דורות העתיד מעורבים למעשה ופעולותינו תשפענה עליהם במידה זו או אחרת, אפילו עד אחרית הימים. עתה הוא הזמן לזריעת אחדות יבשתית, אמונה וכבוד. השבר הזעיר ביותר יהיה כמו שם הנחקק עם חודה של סיכה על קליפתו העדינה של עץ אלון צעיר; הפצע יגדל עם צמיחתו של העץ ויופיע באותיות קידוש לבנה מול עיני צאצאינו".
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הספר בהוצאת שלם.
- הטקסט המלא של הספר באנגלית.
