שינגטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| המצודות העתיקות באואדאן, שינגטי, תישית ובאואלאטה |
|
|---|---|
 אתר מורשת עולמית  |
|
 מראה כללי של שינגטי ומינרט מסגד יום השישי |
|
| מדינה |  מאוריטניה |
| הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 3, 4, 5 | |
 |
|
שינגטי (ערבית شنقيط - "שנקיט") היא עיירה קטנה ומצודה ("קסר") שהייתה למרכז סחר ודת איסלאמי בימי הביניים. העיירה שוכנת ברמת אדראר מזרחית לעיר אטאר (أطار) בצפונה של מאוריטניה. בעבר התגוררו בה כ-20,000, אך כיום היא ביתם של כ-1,500 תושבים העוסקים בתיירות ובחקלאות[1]. בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על שינגטי ועל שלוש מצודות נוספות במדינה כעל אתר מורשת עולמית.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
אזור שינגטי היה בעבר סוואנה רחבת ידיים והיה מיושב משך אלפי שנים. במערות סמוכות לעיר נמצאו ציורי סלע של ג'ירפות, פרות ובני אדם, על רקע צמחייה עשירה, השונה לחלוטין מנופו של מדבר סהרה כיום.
העיר עצמה נוסדה בשנת 777, ובמאה ה-11 היא הייתה למרכז סחר של קונפדרציה של שבטים ברברים שנודעה בשם סנהאג'ה (صنهاجة). אלה התערבבו במורים. לאחר כ-200 שנות שקיעה, העיר נוסדה שוב במאה ה-13, הפעם כמרכז מבוצר בנקודת המפגש של מספר דרכי מסחר החוצות את הסהרה, שקישרו בין חופי הים התיכון מצפון לאפריקה המערבית שמדרום לסהארה.
העיר הפכה לנקודת מעבר חשובה לעולי רגל בדרכם למכה על מנת לקיים את מצוות החג', ואט אט צברה מעמד של עיר קדושה בפני עצמה, במיוחד עבור אלה שלא היו יכולים לקיים את המצווה במלואה ולעמוד בתלאות הדרך עד לחצי האי ערב. שינגטי הפכה למרכז ללימודי האיסלאם והמדע במערב אפריקה, ובין מקצועות הלימוד נכללו משפטים, אסטרונומיה, מתמטיקה ורפואה. במשך מאות שנים הייתה מאוריטניה כולה ידועה בשם "ארץ שנקיט"[2].
[עריכה] האתר
בתי שינגטי עשויים אבן מיובשת ולבני בוץ בגווני אדום, המכוסים בגגות שטוחים עשויים מגזעי ומענפי דקל. חלק מהבתים ערוכים סביב חצרות פנימיות ודלתותיהם של בתים עתיקים פוסלו מעצי שיטה שנעלמו מהנוף המקומי זה לא מכבר.
המבנה הבולט בעיירה הוא מסגד יום השישי שלו מינרט מרובע ובראשו נישאים חמישה תרנים בצורת ביצי יען. מסגד זה נחשב לאחד מסמליה של מאוריטניה ושדה נפט שהתגלה לאחרונה מול חופי המדינה נקרא על שמה של העיירה.
מבנים בולטים נוספים בעיירה הם המצודה אשר שימשה בעבר את הלגיון הצרפתי ומגדל מים גבוה. ברובע העתיק של שינגטי חמש סיפריות המשמשות אכסניה לכתבי יד מדעיים ולטקסטים של הקוראן. העיר הנטושה בחלקה הגדול מתמודדת עם סכנת החולות הנודדים המאיימים לכסותה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שינגטי |
[עריכה] הערות שוליים
|
הפארק הלאומי בנק ד'ארגן • המצודות העתיקות באואדאן, שינגטי, תישית ובאואלאטה |
