שבתאי רוזן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבתאי רוזן (נולד ב-1917), פרופסור למשפט בינלאומי ודיפלומט ישראלי.
רוזן נולד בלונדון שבאנגליה. בשנת 1938 סיים את לימודיו האקדמיים במשפטים ובשנים 1940 - 1946 שירת בחיל האוויר המלכותי הבריטי. לאחר מכן הוא עבד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, תחילה בלונדון ולאחר מכן בירושלים. טרם עלייתו לארץ ישראל הוא הרצה בענייני משפט בינלאומי במכללה הימית המלכותית (1946 - 1947). לקראת קום המדינה מונה לחבר המזכירות המשפטית של ועדת המצב ולאחר מכן הצטרף לשורות משרד החוץ.
בשנים 1948 - 1967 כיהן רוזן כיועץ המשפטי של משרד החוץ. במקביל, בשנת 1959 סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטה העברית, בהנחיית נורמן בנטוויץ', ובשנת 1960 קודם לדרג שגריר. בסיום תפקידו הוא מונה למספר תפקידים דיפלומטיים: סגן נציג ישראל לאו"ם בניו יורק (1967 - 1971), נציג ישראל לאו"ם ולארגונים בינלאומיים בז'נבה (1971 - 1974) ולאחר מכן קיבל מינוי לדרג שגריר כללי.
רוזן כיהן לאורך השנים בתפקידים שסיפקו עבורו התמחות מעשית רחבה בתחום המשפט הבינלאומי. בין היתר הוא כיהן כחבר המשלחת הישראלית להסכמי שביתת הנשק (1949) וחבר המכון למשפט בינלאומי (משנת 1963). לאחר פרישתו משירות המדינה הוא היה חבר סגל בדרג פרופסור באוניברסיטת בר-אילן ופרופסור אורח באוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת אמסטרדם ומוסדות אחרים. בשנת 2001 הוא היה חבר אקדמיית האג למשפט בינלאומי. נסיונו הביא אותו לשמש יועץ לממשלות ארצות הברית, יוגוסלביה, יפן ומדינות אחרות.
רוזן זכה בפרס ישראל למדעי המשפט בשנת 1960, בהוקרה מהאגודה האמריקנית למשפט בינלאומי (1994) ובפרס האג למשפט הבינלאומי (2004). כמו כן הוא נבחר לנשיא כבוד של האגודה האמריקנית למשפט בינלאומי וחבר כבוד באגודה ההלניסטית למשפט בינלאומי.