ריבית פריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ריבית הפריים (Prime) היא ריבית בסיס שנקבעת על ידי הבנקים כריבית ללקוחות מועדפים. במרבית מדינות העולם נקבעת ריבית הפריים בפועל על ידי הבנק המרכזי, דוגמת בנק ישראל או הפדרל ריזרב, בהתאם לשיעור הריבית שהוא קובע בהלוואותיו לבנקים וגופים פיננסים גדולים אחרים. ריבית הפריים משמשת כבסיס להשוואה בקביעת שיעור הריבית של הלוואות במגזר הפיננסי כולו, ומגוון רחב של מכשירים פיננסים צמוד אליה. סימונה בקיצור: "P" או "פ".

[עריכה] ריבית הפריים בישראל

עקרונית, כל בנק בישראל קובע בעצמו את ריבית הפריים עבורו. למרות זאת, בשנים האחרונות התייצבה ריבית הפריים במרבית הבנקים על 1.5% מעל ריבית בנק ישראל. לפיכך, ריבית הפריים משתנה, בדרך כלל, כאשר בנק ישראל משנה את הריבית, בהתאם למדיניותו המוניטרית.

בהיעדר אירועים כלכליים דרסטיים הדורשים את התערבות מיידית, הודעת הריבית של בנק ישראל (הורדה, העלאה או הותרתה ללא שינוי) מפורסמת אחת לחודש בלבד - ביום שני האחרון של כל חודש קלנדרי ב-18:30. ממנה נגזרת שינוי בריבית הפריים באותו שיעור הנכנסת לתוקפה שני ימי עסקים בנקאיים בשקלים מאוחר יותר (כלומר, ביום חמישי, על פי רוב). ב-24 במרץ 2008 הודיע נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר כי החל מיום 27 במרץ יעמוד שיעור ריבית הפריים על 4.75% לשנה - שיעור הריבית הנמוך ביותר בתולדות המדינה.

בעוד ריבית בנק ישראל מיוחסת כריבית אינדיקטיבית לריבית הבסיסית במשק ברמות המאקרו - הריבית להלוואות של הבנקים מהבנק ישראל או בינם לבין עצמם, ריבית הפריים מיוחסת כריבית אינדיקטיבית לריבית הבסיסית במשק ברמת המיקרו - הריבית ממנה נגזרת הריבית בה הבנקים מלווים ללקוחותיהם או משלמים ריבית ללקוחותיהם.

הפער בין שתי הריביות יכול להיות מוסבר גם בכך שאם הבנקים לווים כסף בריבית בנק ישראל, הרי שלכאורה רק בריבית הפריים הם מכסים את הוצאותיהם התפעוליות, וכשהם מלווים את הכסף הלאה, רק מריבית פריים ומעלה הם למעשה מרוויחים. כלומר: ריבית הפריים ניתנת לייחוס כנקודת האיזון התפעולית של הבנק מבחינת ריבית.

לכן, ככלל, הבנקים ילוו בריבית הגבוהה מריבית הפריים וישלמו ריבית (למשל על פקדונות או תוכניות חיסכון) בריבית הנמוכה מריבית הפריים. אם זאת, לא מן הנמנע כי ישנם מקרי קצה היוצאים מן הכלל.

[עריכה] שימוש בריבית הפריים

• פיקדון בריבית P-3% הינו פקדון שקלי, לא צמוד, הנושא בריבית משתנה הנגזרת מריבית הפריים, במרווח של 3%. לדוגמה: אם ריבית הפריים בבנקים עומדת על 5.75% במונחים שנתיים, אזי שיעור הריבית השנתי של הפיקדון הינו 2.75%. אם במהלך תקופת הפיקדון תשתנה שיעור ריבית הפריים, ישתנה בהתאמה גם שיעור הריבית על הפיקדון, באופן יחסי - מהיום בו השתנתה ריבית הפריים. למשל: אם המשקיע מחזיק פיקדון שבועי מתחדש, ובכל יום שישי יש בו תחנת יציאה, אך ריבית הפריים ירדה ב-0.25% ביום חמישי - עד יום רביעי תחושב הריבית בפיקדון לפי שיעור הגבוה ב-0.25% מהריבית שתחושב בפיקדון מיום חמישי ואילך.

• ריבית על אשראי בגובה P+4% משמעותה כי הבנק יגבה מאיתנו ריבית משתנה לפי שיעור ריבית הפריים בתוספת סיכון של 4% מעליה - במונחים שנתיים. גם כאן, כל שינוי בשיעור ריבית הפריים יגזור אוטומטית שינוי בריבית על האשראי, גם אם טרם הגיע מועד התשלום. אשראי שכזה יכול להיות משיכת יתר בחשבון עו"ש, הלוואה, אשראי בכרטיס אשראי, וכדומה.

כאשר אנו מצפים שהריבית במשק תעלה, נעדיף פקדונות עם ריבית על בסיס הפריים והלוואות בריבית קבועה. בעת תקופה של ירידות ריבית, נעדיף את ההפך, כלומר פקדונות בריבית קבועה והלוואות בריבית משתנה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• תעריף ריבית בסיסית בחח"ד, אתר בנק ישראל. באתר תוכלו למצוא שיעורי ריבית היסטוריים החל מ-1989. עם זאת, שיעורי הריבית הנקובים אינם מדויקים - אלא נקובים כממוצע חודשי.
• שיעורים היסטוריים של ריבית הפריים, אתר בנק דיסקונט. באתר תוכלו למצוא שיעורי ריבית היסטורים לשנים 1996-2006 בלבד - אך שיעורי הריבית כאן מדויקים, כולל תאריכי תחולה ותפוגה.
• שיעורי ריבית הפריים מ-2007 ואילך, אתר בנק דיסקונט. כנ"ל, לגבי שיעורי הפריים בעבר הלא רחוק.