רחוב שינקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מראה כללי מפינת רחוב יוחנן הסנדלר

דיון ציבורי ליד גינת שינקין

רחוב שינקין (מבוטא שנקין) הוא רחוב בלב תל אביב שנקרא על שמו של מנחם שינקין.

הרחוב, העובר ממזרח למערב, מרוחק כמה מאות מטרים מחוף הים. בקצהו המערבי נמצאת כיכר מגן-דוד, שהיא צומת סואן של חמישה רחובות ידועים: המלך ג'ורג', אלנבי, נחלת בנימין, הכרמל (שבו מצוי שוק הכרמל) ושינקין.

במרוצת השנים הפכו שינקין והרחובות הסמוכים לו מקום מגורים לאמנים צעירים ולאנשי רוח. בתי עסק ייחודיים נפתחו בו, והרחוב הפך בהדרגה לסמל התרבות התל אביבית הצעירה והחופשית. הרחוב היה לאתר עליה לרגל לנוער מכל גוש דן, במיוחד בימי שישי בשעות הבוקר והצהריים, כשהחנויות פתוחות, התלמידים סיימו את לימודיהם והרחוב גדוש במופעי רחוב, אנשים צבעוניים ושאר מראות מעניינים.

ברחוב שינקין מתגורר מספר רב של תושבים דתיים וחרדים, חלק גדול מהם חסידי גור שנשלחו על ידי האדמו"ר של החסידות לשליחות במקום. הללו חיים עם שכניהם החילוניים בשלווה שאזורים אחרים (בירושלים, למשל) יכולים להתקנא בה. בבית הכנסת הגדול מאחורי גינת שינקין ממוקם בית חב"ד המרכזי של תל אביב המפיק פעילות בנושאי קהילה ומסורת במשך כל השנה ובעיקר בחגים.

הרחוב הפך לסמל שהשתרש עמוקות בתרבות הישראלית, והקנה לה את סטריאוטיפ ה"שינקינאי", לטוב ולרע. המצדדים מתארים את השינקינאי כמשכיל, מקורי, פתוח לדעות, מתקדם, רגוע ורודף שלום. בהקשרים שליליים מוזכר השינקינאי כאדיש, אנוכי, יהיר, עצל, שטחי, ומנסה להתבלט באמצעות לבוש ראוותני. פרט לזאת, משמש התואר "שינקינאי" לעתים קרובות לתיאור של אדם שמבלה את כל חייו ב"בועה התל אביבית", מתייחס בזלזול ובלעג לפריפריה ונותן את דעתו רק לעניינים הקרובים לו ולבית הקפה האהוב עליו.

הוויית הרחוב מתוארת היטב בסרט "הבועה" של איתן פוקס וגל אוחובסקי. הרחוב גם מוזכר רבות ביצירות אמנות; כך, למשל, ביצעה להקת מנגו ב-1989 את השיר "גרה בשינקין"; בפזמון השיר מוזכר בית הקפה "תמר", אחד העסקים הוותיקים והידועים ברחוב, שבו ניתן לעתים קרובות לצפות באישים ידועים.