רות מוריץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רות מוריץ "דבורה" (29 בינואר 1930 - 11 ביוני 1948, כ"ט בטבת תר"צ - ד' בסיון תש"ח), חיילת ומפקדת אשר הקריבה את חייה כדי לא לנטוש חיילת לבדה בשטח עוין.

רות נולדה במלבורן, אוסטרליה ועלתה עם משפחתה לארץ בשנת 1935, בהיותה בת 5.
רות גדלה בתל אביב וספגה חינוך ציוני מהוריה. בתור ילדה, לקחה רות חלק בפעילות תנועת הצופים ובגיל 15 בלבד הצטרפה לשורות האצ"ל. רות הייתה תלמידה מצטיינת בגימנסיה "שלווה", אך למרות זאת הורחקה מהמוסד בלחץ אנשי ההגנה.
פעילותה באצ"ל הלכה וגברה - היא מלאה תפקידים רבים ושונים, החל מגיוס, דרך קשר ועזרה ראשונה ועד שמירה ולאחר שהוכיחה את עצמה, יצאה גם לקורס המפקדים של הארגון. עם סיימה את הקורס, קבלה את הכינוי "דבורה".
רות "דבורה" לקחה חלק בפעולת האצ"ל בכפר יהודייה ועם התקדמות הלגיון הערבי קבלה, יחד עם יתר חבריה לפעילות, את פקודת הנסיגה. רות הייתה כבר על הרכב כשהבינה שמרים אהרוני, חיילת בכח שלה, נמצאת עדיין בעמדת התצפית בצריח המסגד. המפקדת לא הססה ורצה לכוון המסגד. רכב הפינוי המתין עוד מספר דקות, אך כאשר בוששה לחזור המשיך בדרכו.
לא ידוע בדיוק מה עלה בגורלן של שתי הלוחמות והמאמצים לברר זאת, גם בסיוע הצלב האדום, עלו בתוהו. ארבע שנים מאוחר יותר, ב- 6 במאי 1952 הובאו למנוחות בקבר אחים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול עצמות שנטען כי הן עצמותיהן. אחד הסיפורים המפורסמים יותר על הדקות האחרונות בחייהן של השתיים, הוא שהן צפו בכח הלגיון המתקרב למגדל וסוגר עליהן וקפצו אל מותן.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• רות מוריץ באתר ה"יזכור" הממלכתי
• רות מוריץ באתר מוזיאון האצ"ל בתש"ח
• רות מוריץ באתר ההנצחה של חיל הקשר, האלקטרוניקה והמחשבים
• סיפורה של רות באתר האצ"ל