ראובן כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב ראובן כץ (1880 - 1964) היה רבה של פתח תקווה למשך מעל שלושים שנה ומחבר שו"ת "דגל ראובן".

הרב כץ נולד בא' באייר תר"מ (1880) באולשאן שבפלך וילנה בליטא. למד בישיבות אושמנה, איויא ומיר, ובגיל 15 התקבל לישיבתו של החפץ חיים בראדין. לאחר שנה עבר ללמוד בישיבת סלובודקה ונודע בכינוי "הגאון מאולשאן". בשנת תרנ"ז היה בגרעין המייסד של של ישיבת סלוצק, שם למד מספר שנים עם הפסקות בקובנה ובקלם. בשנת תרס"ג עבר לוילנה ללמוד בחבורה אצל הרב חיים עוזר גרודזנסקי שם התחתן עם בתו של אברהם יצחק משכיל לאיתן ובחסותו התמחה אצל גדולי הדור בפסיקה הלכה למעשה. כשנפטר חותנו קיבל על עצמו את הרבנות בעיר סלוב שבפלך מינסק ובין השנים תרס"ט-תרפ"ג היה הרב של אמדור. במהלך מלחמת העולם הראשונה עמד בראש ועד הצדקה המקומי ובראש ועד העזרה של הג'וינט במחוז גרודנו ^[1]. בשנת תרפ"ג קיבל על עצמו את רבנות סטוויסק בה הוציא לאור את ספרו "דודאי ראובן" חלק א' על התורה. היה פעיל בועד הישיבות תחת הנהגתו של הרב חיים עוזר ^[2].

בשנת תרפ"ט יצא לארצות הברית בשליחות למען הישיבות, בהוראת החפץ חיים וכיהן כרב בניו ג'רזי במשך שלוש שנים והיה סגן נשיא אגודת הרבנים בצפון אמריקה. בשנת תרצ"ב עלה לארץ ישראל לקבל על עצמו את רבנות פתח תקווה ואת ראשות ישיבת לומז'ה בעיר. בפתח תקווה הוציא לאור שני חלקים של השו"ת שלו "דגל ראובן" שנוספו על החלק הראשון שיצא לדפוס עוד בשנת תרפ"ט. במקביל לתפקידו בפתח תקווה כיהן במועצת הרבנות הראשית ^[3].

הרב כץ היה איש אגודת ישראל ותלמידו של הרב חיים עוזר שהתנגד לציונות, אולם משעלה לארץ ישראל התייחס בחיוב ליישוב הארץ, בהשפעתו של הרב קוק וניסה לקרב בין החרדים לדתיים לאומיים^[4].

נפטר בי"ז בחשוון תשכ"ד. על שמו רחובות בשם "דגל ראובן" בירושלים ובפתח תקווה. בעבר היה על שמו גם רחוב בשם "ראובן כץ" בפתח תקווה ובכך היו על שמו שני רחובות באותה עיר.