קרב שמכור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב שמכור | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חלק מהמלחמות הגאורגיות-אילדנזיות | |||||||||
|
|||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||
| הממלכה הגאורגית המאוחדת | האטבאגות של אזרבייג'ן [1] | ||||||||
| מפקדים | |||||||||
| דוד סוסלן | אבו באכר | ||||||||
| כוחות | |||||||||
| לא ידוע | לא ידוע | ||||||||
| אבדות | |||||||||
| לא ידוע | לא ידוע | ||||||||
קרב שמכור (גאורגית: შამქორის ბრძოლა, שאמכּוֹריס בּרדזוֹלַה) היה קרב שהסתיים בניצחון גדול של הממלכה הגאורגית המאוחדת בראשות דוד סוסלן על האטבאגות של אזרבייג'ן, בראשות אבו באכר. הקרב התקיים ב-1 ביוני 1195, ליד העיר שמכור (შამქორ), כיום שמקיר (Şəmkir) שבאזרבייג'ן.
הקרב היה חלק מסידרת עימותים בין הממלכה האטבאגית של אזרבייג'ן, הידועה גם בשם הממלכה האילדניזית, על שם השושלת שהנהיגה אותה, והממלכה הגאורגית המאוחדת. התגבשות הכוח האילדניזי, בשנות השלושים של המאה השתים עשרה, חפף לתחיית מדיניות ההתפשטות הצבאית של המלכים הגאורגיים, ששיטחם גבל במחוזות המוסלמיים של שירוואן ואראן (آران).
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
לקרב קדמה מלחמה שושלתית (1191-1195) על נכסי האילדניזידים. המנצח במאבק הכוחות היה, נוסרת אל-דין אבו בכר איבן פהלאוואן מוחמד, ששלט בשנים 1195-1210. הוא הרג את אחיו הגדול, קותלוגו, בהתנקשות, והכריח את אחיו הצעיר, אמיר מיהרן, למצוא מחסה בחצר הגיס לעתיד, שירוואנשאח (شروان شاه)[2] אר'סרתן מנוצ'הר (בסביבות 1160-1196). הגיס, יחד עם האח הצעיר, פנו לטביליסי, בבקשה לעזרה של תמר, מלכת גאורגיה, וביקשו הגנה רשמית על שירוואן. הם נתקבלו בכבוד גדול בחצר הגאורגית, וקיבלו את התמיכה שביקשו, והצבא הגאורגי בראשות המלך המלווה, דוד סוסלן, צעד לכיוון שירוואן.
[עריכה] הקרב
אבו באכר, מתוגבר בידי האמירים המוסלמים שלו, המתין לאוייביו, ב-1 ביוני 1195, כשהוא מבוצר היטב בשאמכור. דוד סוסלן שלח כוח קטן יחסית, שיפרצו את שערי העיר, כאשר הוא הוביל את עיקר הצבא הגאורגי עמוק לתוך עורף המוסלמי. בתחילה החזיקה הגנת העיר מעמד, וגם הצבא בעיקרי נתקל בדרכו במכשולים כמו דרכים רעועות ותוואי שטח קשה, שהאטו את הגאורגים בדרכם. אולם התימרון של דוד סוסלן הוכח כמוצלח ומכריע, וצבאו של אבו באכר ניגף קשות. בסופו של דבר נכבשה גם שאמקור על ידי הגאורגים, שרדפו אחרי החיילים המוסלמים לגנג'ה, שנפלה אף היא בידי הגאורגים.
הגאורגים תפסו מספר לא ידוע של שבויים וכמות גדולה מאוד של ביזה, כולל את מעמד של הח'ליף, שתמר תרמה אותו לפסל האישה מחאחולי. שאמכור והאזור סביבה ניתנו לשירוואנשאח בתנאים של ואסליות.
[עריכה] אחרית דבר
לאחר הקרב נמלט אבו באכר נמלט לנחיצ'יואן ואמיר מיהרן מונה כאטבאג בגנג'ה, רק כדי להיות מורעל ממש באותה שנה. כתוצאה מכך יכל אבו באכר לחזור לבירה, כשהוא מוביל לעימות חדש כנגד גאורגיה. מספר פלישות של הגאורגים בין השנים 1196-1209, מותירות מספר יישובים חרבים.
[עריכה] מקורות
- ויליאם אדוארד ודוד אלן (1971), "ההיסטוריה של העם הגאורגי: מההתחלה ועד לכיבוש הרוסי במאה התשע עשרה". ניו יורק, עמ' 104, (אנגלית)
- Basil the Treasurer, Life of Queen Tamar, King of Kings. In: Georgian Chronicles, vol. 2. Tbilisi, 1959, (גאורגית)
