קלווין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ביחידת מידה לטמפרטורה. אם התכוונתם לפירוש אחר, ראו קלווין (פירושונים).

קלווין היא יחידת מידה לטמפרטורה, אחת מיחידות SI הבסיסיות. היחידה, המסומנת באות K, משמשת בעיקר לצרכים מדעיים ונקראת על-שם הפיזיקאי לורד קלווין. לורד קלווין היה הראשון שקבע ב-1841 את נקודת האפס על פי שיקולים מדעיים. נקודת אפס זו, הנקראת "האפס המוחלט", היא טמפרטורה של אפס קלווין, או מינוס 273.15 מעלות צלזיוס. זוהי טמפרטורה שמבחינה תאורטית אי אפשר לרדת מתחת אליה, ומעשית גם לא להגיע אליה ממש, אלא רק לשאוף אליה.

סולם קלווין מבוסס על סולם צלזיוס (קלווין הוא בדיוק מעלת צלזיוס אחת), אך מודד את הטמפרטורה החל מהאפס המוחלט במקום מנקודת הקיפאון של המים. באופן היסטורי, נקבעה נקודת הקיפאון של המים כאפס צלזיוס, ולאחר ההבנה כי קיימת נקודת אפס מוחלט, חושב ערכו כ-273.15- מעלות צלזיוס, בקירוב. ב-1948 שונו קלות הגדרות הסולמות: הנקודה המשולשת של המים נבחרה להיות נקודת הייחוס של טמפרטורות תרמודינמיות, ונקודת הקיפאון של המים, אפס צלזיוס, נקבעה ב-0.01 מעלות צלזיוס מתחת לנקודה המשולשת. ב-1954 הוגדרה הקלווין מחדש במדויק מתוך קביעה כי הטמפרטורה של הנקודה המשולשת של המים היא בדיוק 273.16 קלווין (והאפס המוחלט הוא בדיוק אפס קלווין).

מאחר שהנקודה המשולשת של המים נקבעה שרירותית כ-0.01 מעלות צלזיוס, נובע כי ההפרש בין הסולמות הוא בדיוק 273.15.