קוד בודו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוד בודו (Code Baudot) הוא קוד לייצוגם של תווים ששימש בעיקר לאחסון מידע ולהעברתו במכשירי טלפרינטר לסוגיהם, על-גבי סרט מנוקב. הקוד קרוי על שם ממציאו, אמיל בודו.
בקוד בודו כל תו יוצג באמצעות חמישה חורים, ולכן התאפשרו 25 = 32 סימנים שונים. זה מספר קטן מדי של סימנים, שאינו מאפשר אפילו ייצוג של אותיות וספרות בלבד. לפתרון הבעיה נלקחו שני תווים להיות תווי בקרה, בעלי אופי דומה לזה של המקש Shift שבמקלדת, כלומר לעבור למערכת חלופית של סימנים. עוד שלושה תווי בקרה משותפים לשתי מערכות הסימנים, כך שבסך הכול מאפשרת שיטה זו ייצוג של 2X27=54 סימנים שונים, וזה מספיק לאותיות (גדולות בלבד), ספרות וסימני פיסוק.
מספר הסימנים המצומצם יחסית בקוד בודו גרם להחלפתו בקוד ASCII, שבו כל תו יוצג באמצעות שבעה חורים, ולכן מאפשר 27 = 128 סימנים שונים.
