צ'ה בום-קון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

**צ'ה בום-קון**
מידע אישי
תאריך לידה	22 במאי 1953
מקום לידה	הוואסאונג, קוריאה הדרומית
גובה	1.79 מ'
כינוי	צ'ה בום
תפקיד	חלוץ
מועדונים מקצועיים*
1971 1972-1978 1978-1979 1979-1983 1983-1989	חיל האוויר הקוריאני אוניברסיטת קוריאה אס וי דארמשטאדט 98 איינטרכט פרנקפורט באייר לברקוזן
נבחרת לאומית**
1972-1986	קוריאה הדרומית	121 (55)
* מידע על מספר ההופעות (השערים) במועדון נכון לתאריך 16 באוקטובר 2006 ** המידע על מספר ההופעות (השערים) בנבחרת נכון לתאריך 16 באוקטובר 2006

צ'ה בום-קון (נולד ב-22 במאי 1953), כדורגלן קוריאני, חלוצה הפורה של נבחרת קוריאה הדרומית בשנות השבעים, שהיה לשחקן בולט בבונדסליגה בשנות השמונים.

[עריכה] שחקן

אחד מהטובים שבכדורגלני יבשת אסיה בכל הזמנים, בום-קון זכור על אוהדי נבחרת ישראל ואף על שחקניה, ממספר משחקים בין הנבחרות בשנות השבעים, במוקדמות גביע העולם. שחקן הנבחרת הישראלית גידי דמתי אמר ל"הארץ" כי: "כולנו הכרנו רק שם אחד, צ'ה בום קון. כל התרגולים היו על השחקן הזה, שהיה גבוה, מהיר עם משחק ראש מצוין ובעיטות איומות בשתי הרגליים".

אף שקוריאה הדרומית של בום-קון מנעה מישראל את ההעפלה למונדיאל 1978, היא גם לא הגיעה לשם בעצמה. בשנים שלאחר מכן לא שותף במשחקי הנבחרת, לאחר שעבר לשחק בגרמניה בגיל 27. לאחר פחות משנה במדי אס וי דארמשטאדט 98, הוא עבר לשחק באיינטרכט פרנקפורט וזכה עימה בגביע אופ"א. לאחר מספר שנים עבר לבאייר לברקוזן וגם עימה זכה באותו מפעל אירופי. באותה תקופה היה בום-קון אחד מהכוכבים הגדולים בבונדסליגה; כשפרש ב-1989, עמדו לזכותו 98 שערים ב-308 הופעות בליגה הגרמנית הבכירה - יותר מכל שחקן זר אחר לפניו.

במובן מסוים הקדימה ההצלחה של בום-קון את זמנה. הכדורגל בארצו לא היה מפותח דיו אז. הליגה המקצוענית הקוריאנית (K-League) נוסדה רק ב-1983; הנבחרת הלאומית העפילה לראשונה מזה שלושים ושתיים שנה למונדיאל רק ב-1986. במקסיקו 1986 שיחק אמנם בום-קון עם הנבחרת, לאחר שנעדר ממנה שמונה שנים. אולם את הפריחה שבאה אחר כך, שהתבטאה בשש הופעות רצופות נוספות במונדיאל, החמיץ כשחקן, אף שהיה לו בה חלק כמאמן.

[עריכה] מאמן

עם שובו לקוריאה פנה לעסוק בפיתוח הכדורגל בה. הוא הקים רשת של בתי ספר לכדורגל ואימן את קבוצת אולסן יונדאי הוראנג-אי מהליגה הקוריאנית, במשך שלוש שנים (1991-1994). ב-1997 מונה למאמן הנבחרת הלאומית, אותה הצעיד להעפלה למונדיאל 1998 בצרפת, ולהדחה נוספת מהטורניר כבר בשלב הבתים הראשון. לאחר התבוסה הכואבת 5-0 להולנד של חוס הידינק, פוטר מתפקידו. אז האשים בתקשורת את ההתאחדות הקוריאנית על שלא הציעו בונוסים ראויים, והוסיף על כך את הטענה שתוצאות משחקי הכדורגל המקצועני בקוריאה נקבעות מראש. ההתאחדות הקוריאנית הטילה עליו עונש מיידי של הרחקה לחמש שנים. הוא עזב את קוריאה עם אשתו. הידינק החליף אותו בתפקיד מאמן נבחרת קוריאה הדרומית, והוא שהוביל אותה להישג הגדול (מקום רביעי) במונדיאל 2002, אותו אירחה.

לאחר שאימן במשך כשנה וחצי את קבוצה שנג'ן פינגאן מהליגה הסינית וזכה באליפות, חזר לקוריאה ועבד כפרשן בטלוויזיה שם. ב-2003 שב לליגה הקוריאנית כמאמנה של סווון סמסונג בלוווינגז, עימה זכה באליפות ב-2004.

בנו צ'ה דו-רי משחק כמו אביו לפניו, בליגה הגרמנית ובנבחרת קוריאה הדרומית.