צפירת זיכרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צפירת זיכרון או צפירת דומייה היא קול צופר המושמע לזמן קצוב של דקות אחדות אשר באה לציין אבל ציבורי. במהלך הצפירה מתבקשים האזרחים לחדול מכל עיסוק (דוגמת עבודה או נסיעה) ולעמוד במקומם.

תוכן עניינים 1 צפירות זיכרון בישראל 1.1 התנגדות לצפירת הזיכרון בציבור הדתי 2 צפירות זיכרון בעולם 2.1 חבר העמים הבריטי 2.2 הולנד 3 הערות שוליים 4 ראו גם 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] צפירות זיכרון בישראל

צפירות זיכרון בישראל נשמעו לראשונה בנובמבר 1949 בזמן קיומן של הלוויות חללי קרבות ביוזמתן של מספר מועצות מקומיות בישראל, על פי הדוגמה שנהוגה הייתה בבריטניה באותה העת. דפוס זה אומץ שנה לאחר מכן במסגרת הטקסים הממלכתיים שנערכו לזכר חללי מלחמת העצמאות, ועם קביעתו של יום הזיכרון ב-ד' באייר שולבה צפירת הזיכרון בטקסי יום הזיכרון. בשנת 1953 הוארכה הצפירה ל-3 דקות ואילו בשנת 1958 קיבלה הממשלה את המלצות ועדה שדנה בדבר וקבעה את הצפירה של שתי דקות.^[1] בעבר, בנוסף לצפירה המושמעת בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובבוקרו במהלך טקסי הזיכרון, נהוג היה להשמיע צפירה שלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות. ביקורת קשה על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות, הביאה לביטול הנוהג בתחילת שנות ה-80. בשנת 1959 נקבעה צפירת זיכרון גם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

כיום נהוגות צפירות דומייה במועדים קבועים: ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נשמעת צפירה בת דקה אחת, ובבוקר למחרת נשמעת צפירה נוספת בת שתי דקות. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה נשמעת צפירה אחת בת שתי דקות. הצופרים המשמיעים את צפירת הזיכרון הם צופרי האזעקה הנפוצים בערים בישראל, והמשמשים גם בעתות מלחמה.

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה [1] קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים". כיום מקובל להשמיע את הצפירה בשעה 10 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון במקומות שונים ברחבי הארץ.

חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים" [2]. מקובל להשמיע את הצפירה בשעה 11 בבוקר לפני תחילת טקסי האזכרה הממלכתיים בבבתי הקברות הצבאיים. מקובל להשמיע צפירה נוספת בת דקה אחת בערב יום הזיכרון בשעה 20:00, והיא פותחת את טקסי יום הזיכרון ברחבת הכותל המערבי במעמד נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות.

בישראל היו מספר אירועים שבעקבותיהם הוכרז אבל לאומי חד-פעמי, אבל שכלל גם השמעת צפירת דומייה. שני אירועים כאלה היו אסון צור הראשון בנובמבר 1982, ורצח יצחק רבין בנובמבר 1995 (לפני תחילת הלוויה). כיום נהוג להשמיע צפירות דומייה מעט ככל האפשר, והשמעתן מחוץ למועדים הקבועים נדירה.

[עריכה] התנגדות לצפירת הזיכרון בציבור הדתי

בציבור הדתי יש הרואים בצפירת הזיכרון חיקוי למנהגי הגויים, ולפיכך רואים איסור הלכתי בקיום הטקס. דעה זו רווחת בעיקר בציבור החרדי. בציבור הדתי לאומי מקיימים בדרך כלל את הטקס, אף כי גם בקרבו יש הרואים בכך חיקוי פסול של מנהגים זרים. סירובם של חרדים לחדול ממלאכה ומנסיעה בעת הצפירה עוררה חיכוכים בין הציבור החרדי לציבור החילוני בהזדמנויות שונות.

[עריכה] צפירות זיכרון בעולם

אף כי ציון דקת דומייה הוא נוהג מקובל בעולם, בפרט בארצות המערב, הנוהג ללוות את דקת הדומייה בצפירה נעשה נדיר בשנים האחרונות. בארצות בעלות מסורת נוצרית יש נטייה להחליף את צפירת הזיכרון בצלצול פעמוני הכנסיות, שהוא נוהג נוצרי ותיק לציון אירוע בעל אופי ציבורי, בפרט אבֶ‏ל ציבורי. ביפן נהוג להכות מכות קצובות בגונג בעת דקת דומייה, בהתאם למסורת המקומית.

[עריכה] חבר העמים הבריטי

במדינות חבר העמים הבריטי, וכן בארצות הברית ובצרפת, נהוג יום זיכרון ב-11 בנובמבר לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ומלחמות אחרות. יום זה נהוג מאז ה-11 בנובמבר 1919, ומלכתחילה הונהג לזכר קורבנות מלחמת העולם הראשונה. ביום זה נהוגה דקת דומייה או שתי דקות דומייה ב-11 לפני הצהריים, שהיא השעה שבה נכנסה הפסקת האש לתוקפה עם תום מלחמת העולם הראשונה (לפי שעון בריטניה). בעבר צוינה דקת הדומייה בצפירה, אולם כיום נמשך נוהג זה במלטה בלבד. לא בכל המדינות האלה מצוין ה-11 בנובמבר כיום זיכרון רשמי - מדינות אחדות מעדיפות לרכז את טקסי הזיכרון הרשמיים בימים אחרים. לפיכך, דקות הדומייה מורגשות בעיקר בכנסיות, שבהן הטקס משתלב בטקסי התפילה היומיים, או בבנייני משרדים, שבהם מתבקשים העובדים והלקוחות להפסיק את עבודתם למשך דקה או שתי דקות.

[עריכה] הולנד

בהולנד נהוג יום זיכרון ב-4 במאי, יום השנה לפלישת גרמניה להולנד ב-1940, ויום חג לאומי ב-5 במאי, יום השחרור מהכיבוש הגרמני ב-1945. בשעה 8:00 בבוקר ה-4 במאי נהוגות שתי דקות דומייה רצופות. בעבר היו מלווים זאת בצפירה, אולם כיום מסתפקים בצלצול פעמוני הכנסיות ברחבי הולנד. בנוסף מקובל לצלצל בפעמוני הכנסיות בשעת חצות שבין ה-4 ל-5 במאי כדי לציין את המעבר מיום האבל ליום החג.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מ' עזריהו, פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים, שדה בוקר, 1995, עמ' 154 - 155.

[עריכה] ראו גם

• דקת דומיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שאלת תם - למה יש צפירה?, וואלה! חדשות