צלב הכבוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צלב הכבוד הידוע גם כצלב הינדנבורג היה עיטור גרמני שהוענק לוותיקי מלחמת העולם הראשונה כהכרה תודה לשירותם בזמן המלחמה, העיטור נוסד ב-13 ביולי 1934 על ידי נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג, לעיטור היו שלוש דרגות:

• צלב הכבוד ללוחמי החזית (Ehrenkreuz für Frontkämpfer) הוענק לחיילים ששירתו שירות קרבי במלחמת העולם הראשונה.

• צלב הכבוד למשרתים במלחמה (Ehrenkreuz für Kriegsteilnehmer) הוענק לחיילים ששירתו בצבא בתפקידים לא קרביים.

• צלב הכבוד לקרובי משפחה (Ehrenkreuz für Hinterbliebene) הוענק לשארי הבשר (הורים, יתומים, אלמנות) של חיילים שנפלו בזמן מילוי תפקידם במלחמת העולם הראשונה.

בתקופה שלאחר קביעת העיטור ועם התפשטותה הטריטוריאלית של גרמניה, ותיקי מלחמת העולם הראשונה שחיו בשטחים החדשים שצורפו לגרמניה הנאצית היו זכאים לקבלת העיטור.

בסך הכול הוענקו 6,250,000 צלבים ללוחמים, 1,200,000 צלבים למשרתים במלחמה ו-720,000 צלבים לקרובי משפחה.

[עריכה] עיצוב

העיטור עוצב על ידי יוג'ין גודט, הוא דומה בצורתו לצלב הברזל (למרות שהוא קטן ממנו בממדיו).

על חזית העיטור במרכז מצוין תאריך מלחמת העולם הראשונה (1914-1918), התאריך מוקף בזר של עלי אלון. בגרסת לוחמי החזית העיטור כולל שתי חרבות מוצלבות ובשתי הגרסאות האחרות החרבות נעדרות מהעיטור. החלק האחורי של העיטור חלק.

העיטור תלוי על סרט עם שני פסים שחורים דקים בצדדיו, פס אדום במרכזו, שני פסים שחורים לידו ושני פסים לבנים לידם, בגרסה לקרובי משפחה סדר הצבעים על הסרט הוא הפוך.