ציקלופרופאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
ציקלופרופאן |
|||
|---|---|---|---|
 |
|||
 |
|||
|
כללי |
|||
| נוסחה כימית | C3H6 | ||
| מסה מולרית | 42.08g/mol | ||
| מראה | גז חסר צבע | ||
| מספר CAS | [75-19-4] | ||
|
פיזי |
|||
| נקודת התכה | 128- C° | ||
| נקודת רתיחה | 33- C° | ||
| צפיפות | 1.879 g/ליטר | ||
ציקלופרופאן הוא ציקלואלקאן עם הנוסחה המולקולרית C3H6, המורכב משלושה אטומי פחמן היוצרים טבעת, כאשר כל אחד מהם קשור לשני אטומי מימן. הקשרים בין אטומי הפחמן הרבה יותר חלשים מאשר קשרים אופייניים בין פחמנים. זה תוצאה של הזווית בעלת ה-60 מעלות בין אטומי הפחמן, שהיא הרבה יותר קטנה מהזווית הרגילה של 109.5 מעלות.
כשנשאף, ציקלופרופאן הוא חומר מרדים, אבל לא משתמשים בו כבר בהרדמה. זה בגלל יכולת ההגבה הקיצונית שלו בתנאים נורמליים: כאשר הוא מתערבב עם חמצן יש סיכוי סביר לפיצוץ.
בגלל המתח בקשרים בין אטומי הפחמן, למולקולה יש כמות עצומה של אנרגיה פוטנציאלית. בצורה טהורה, ציקלופרופאן יתפרק לפחמימנים קויים, וביניהם פרופאן רגיל, לא טבעתי. הפירוק הזה יכול להיות כרוך בפיצוץ, במיוחד אם הציקלופרופאן הוא בצורת נוזל, אם מופעל עליו לחץ, או אם מאחסנים אותו במיכלים. פיצוצים של ציקלופרופאן וחמצן הם אפילו יותר עוצמתיים. בטמפרטורת חדר, נפחים מספקים של ציקלופרופאן נוזלי יתפוצצו לבדם, בלי התערבות חיצונית. כדי למנוע זאת, הנוזל מובל בצילינדרים ממולאים בצמר טונגסטן, שמונע התנגשויות מהירות בין המולקולות ומשפר בצורה משמעותית את היציבות של הציקלופרופאן. הצינורות שמחזיקים בתוכם את החומר צריכים להיות בקוטר קטן, או ממולאים במתכת לא מגיבה או צמר זכוכית, כדי למנוע פיצוצים. גם אם כל אמצעי הזהירות האלה מבוצעים, ציקלופרופאן הוא חומר מסוכן, שלא משתמשים בו כבר ברפואה להרדמה.
