פרנהיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנהיים הוא סיפור קצר מאת הסופר חתן פרס נובל, ש"י עגנון. הסיפור הוא ביקורת חברתית על אירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תקציר העלילה
וורנר פרנהיים, גרמני יהודי שב לביתו לאחר שהוחזק בשבי במשך שנתיים, ומוצא שהדלת של ביתו נעולה, אישתו עזבה לבית אחותה ובנו התינוק נפטר. לאחר שהוא מבלה מספר ימים בעיר הוא נוסע לחפש את אשתו. כשהוא מגיע הוא לומד על השינויים שחלו בעולם בזמן המלחמה, באמצעות שיחות עם קרובי משפחתו מצד אשתו. כל מי שפוגש את פרנהיים מקבל את פניו בעוינות.
לבסוף כשהוא מדבר עם אשתו, הוא מגלה שהיא כלל לא מתעניינת בו, ושראשה עסוק בפגישה הקרובה שלה עם אהובה הקודם, קרל נייס.
[עריכה] הדמויות והאפיון שלהן
כמו ברבים מסיפורי עגנון הדמויות מאופינות בעזרת מבע משולב ואפיון עקיף. נוסף על כן לשמות בסיפור יש משמעות רבה, והם מרמזים על משמעות נסתרת בדבר האישיות של הדמויות.
[עריכה] השמות כאמצעי מאפיין
לשמות בסיפור זה, כמו ברבים מסיפורי עגנון, יש משמעות. לדוגמה: שמו של פרנהיים, בתרגום חופשי מגרמנית, הוא "השיבה הביתה" (בניגוד לאמונה הרווחת שהמשמעות היא הרחק מהבית). השם מתאר באופן ישיר את הרקע לסיפור. דוגמה נוספת היא הדמות ההפוכה לוורנר, קרל נייס, ששם המשפחה שלו מהווה ניגוד ליחס על פרנהיים. למילה "נייס" (נחמד באנגלית) יש משמעות אירונית בסיפור זה. לפי פירוש השם נייס בגרמנית (חדש) ניתן לתת לשם פרשנויות נוספות.
[עריכה] דמות הגיבור
וורנר פרנהיים הוא דמות פסיבית, המתואר בעיקר בעזרת דבריהן ומחשבותיהן של הדמויות האחרות. לדוגמה גרטויד, גיסתו שמשווה אותו בראשה להייניץ. האפיון של פרנהיים מאוד ייחודי, כיוון שכל הדמויות מדברות, וחושבות עליו דברים שליליים, ואף על פי כן, הוא מתואר בעיני הקורא בצורה חיובית.
עגנון משתמש במעט מאוד כלים לאפיון ישיר של פרנהיים. אחד הדברים היחידים שמאפיינים אותו באופן ישיר הוא הדרך שבה הוא מגיב לשוערת: "חש פרנהיים שצריך לומר דבר, עד שלא תתרתר עליו שאר דברים קשים. דחק עצמו להשיב לה, ולא השיב אלא אמירה קצוצה ומעוכה שלה היה בה כדי כלום." כבר בתיאור זה ניתן ללמוד רבות על הדמות הפסיבית של פרנהיים.
[עריכה] זיגי
על אף היותו דמות משנית, יש לזיגי משמעות קריטית בפענוח הסיפור. זיגי מתואר בעזרת מבע משולב, "עמד לו התינוק כשהוא תוהה, באיזו מטה דיברה אמו? ואם הזיז את המטה למא לא היה צריך להזיזה? אבל הרי אין כאן מטה. ואילו באמת הייתה מטה והיה הוא מזיז אותה, הרי צריכה אמו לשמוח, שגברתן גדול הוא ובעל כוח, שאם הוא רוצה, הוא מזיז מטה."
זיגי בהיותו תמים וילדותי נותן תיאור גרוטסקי וברור לביקורת החברתית.
[עריכה] השוערת
השוערת בניגוד מייצגת את הקהילה האירופאית ואת הציניות והזלזול שבה היא מקבלת את החיילים השבים מן המלחמה. השוערת היא הדמות שמתאפיינת באופן הכי ישיר בסיפור, היא מאופיינת בעיקר בעזרת הדברים שהיא אומרת לפרנהיים והדרך בה היא אומרת לו אותם, לדוגמה הצורה הגרוטסקית שבה היא מודיעה לו על מות בנו.
[עריכה] הביקורת החברתית
עגנון מותח ביקורת כנגד הקהילה האירופית לאחר המלחמה, ולדרך שבה היא מקבלת את חייליה. פרנהיים מקבל קבלת פנים איומה לאורך כל הסיפור. הדמויות כולן מתנשאות מעליו ואינן חשות כלפיו שום חמלה. דוגמה מובהקת לכך היא השוערת, שמתנשאת מעל מי שפעם היה מעליה בסמכותו ובמעמדו. דוגמה נוספת היא זיגי, שהתמימות שבה הוא מקבל את פני דודו מציגה את הדיסאוננס שיש בקבלתה של החברה את חזרת החיילים.
