פרטיזן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פרטיזן |
פרטיזן (מצרפתית: "אוהד", אוהב את המולדת) הוא כינוי ללוחם גרילה.
תוכן עניינים |
[עריכה] פרטיזנים במלחמת העולם השנייה
הפרטיזנים פעלו כיחידות קטנות שהסתתרו ביערות ובהרים אשר נכבשו על ידי הגרמנים, ויצאו לפגוע בנקודות תורפה של הגרמנים באזורים הכפריים. דרכי פעולתם של הפרטיזנים כללו פגיעה באמצעי התקשורת של הגרמנים (עמודי טלגרף וחוטי טלגרף), חבלה באספקת המים והחשמל, פיצוץ גשרים, כבישים ומסילות ברזל, פגיעה ברכבות שהובילו חיילים גרמנים במטרה לשבש את תנועתם והתנפלות על הגרמנים על ידי מארב.
פרטיזנים מפורסמים ממלחמת העולם השנייה היו יוסיפ ברוז טיטו ואוג'ניו קאלו.
[עריכה] הפרטיזנים היהודים
מספר הפרטיזנים היהודים בשטחי מזרח אירופה נאמד בכ-20 אלף איש. בין העיקריים שבהם: היחידה היהודית על־שם ז'וקוב שמנו כ-270 איש. מחנה המשפחות של האחים ביילסקי שמנו כ-1,200 איש, מחנה המשפחות בפיקוד זורין שמנו כ-800 איש, ותנועת הפרטיזנים שיצאה מגטו מינסק.
אחד ממפקדי הפרטיזנים היהודים המפורסמים והנועזים היה טוביה ביילסקי שהנהיג בהצלחה מרובה ביערות בלארוס, ביחד עם אחיו, קבוצת פרטיזנים יהודיים כנגד הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם, שמנתה בשיא פעילותה (בקיץ 1943) כ-1,200. אחת מהמטרות העיקריות שלהם הייתה להציל יהודים. בקיץ 1943 הצבא הגרמני פתח במבצע רחב הקף שמנה כ-60 אלף חיילים, כדי למגר את גדוד הפרטיזנים שלו, אך הגרמנים לא נחלו כנגדו הצלחה משמעותית, מכיוון שהוא העמיק לחדור לעומק היערות. בסך הכל בכל שנות המלחמה הקבוצה של ביילסקי איבדה כ-50 לוחמים, מספר שהיה נמוך משמעותית מאחוזי הנפגעים של הפרטיזנים האחרים.
[עריכה] הקושי של היהודים להיות פרטיזנים
ליהודים היו לבטים קשים האם ללחום בגטו או לצאת ליער:
- רוב היהודים היו עירוניים. החיים בחיק הטבע היו להם זרים וקשים ולא היו להם הכלים להתמודדות עם המציאות הקשה שציפתה להם ביער.
- תנאי ללוחמה יעילה ביערות היה הימצאותה של אוכלוסייה אוהדת מסביב שתספק מזון, ידע ולעתים גם מחסה. בניגוד לפרטיזנים הלא יהודיים, לא היה ליהודים גיבוי כזה באכלוסיה המקומית. בין הפרטיזנים הלא יהודים ביערות היו גם בעלי דעות אנטישמיות והיהודים לא יכלו לצפות מהם לגיבוי, שלא לדבר על יחס גרוע מכך.
- הפנייה ליער הייתה כרוכה בהחלטה מודעת של היהודי לעזוב את הגטו, את משפחתו ואת הקרובים אליו, ביודעו שהנשארים צפויים להשמדה. לאחר בריחה, הנאצים נהגו לירות ישירות בקרובי הבורח. יציאתם של צעירים ליער לוותה לעתים קרובות בהרגשה מעיקה, שהם נוטשים את קרוביהם לגורל אכזרי ביותר.
קשיי הפרטיזנים היהודיים:
- המחתרת הפולנית האנטישמית לא קיבלה יהודים לשירות הפרטיזנים הפולניים והיו מקרי רצח על רקע אנטישמי.
- לפרטיזנים היהודים היה קשה להסתתר ביערות עקב הלשנת האוכלוסייה הפולנית.
- הפרטיזנים היהודים לא קיבלו בדרך כלל תמיכה מאנשי העיר ומהכפריים מסביב ליערות. יתר על כן, לעתים אף היו הכפריים מלשינים עליהם לחיילי הצבא הגרמני שהיו הורגים אותם בו במקום.
[עריכה] לקריאה נוספת
- שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות בישראל
- אתר הפרטיזנים: מידע אודות פרטיזנים, לוחמי גטאות וחברי מחתרות יהודיים בתקופת מלחמת העולם השנייה
- פרטיזנים יהודיים, אתר יד ושם
- פרטיזנים יהודים באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח:
- ארגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.או): ארגון מחתרת יהודי אנטי-גרמני בגטו וילנה
- ביילסקי, טוביה (1906-1987)
- שרה נשמית, מאבקו של הגטו:
- המחתרת, הפרטיזנים וההתנגדות היהודית בוילנה ובסביבותיה
- מיומנו של טוביה ביילסקי, שהיה מפקד של מחנה משפחות ביערות נליבוקי
- יצחק אדיז’ס, מזיכרונותיו על פרטיזנים יהודיים
- מנחם מאיר ופרדריק ריימס, מזיכרונותיו של פרדריק ריימס על החיים בין פרטיזנים: קורותיו של ילד שנלקח ליחידת פרטיזנים של המחתרת היהודית והסתתר איתם בגבעות עד לשחרור
- תמונותיהם של פרטיזנים יהודים
- צבא ההצלה של האחים ביילסקי, אתר אנכי
