פסק דין פלסי נגד פרגוסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלסי נגד פרגוסון (Plessy v. Ferguson) |
||||||
---|---|---|---|---|---|---|
טענות נשמעו ב-13 באפריל 1896 |
||||||
|
||||||
החלטת בית המשפט העליון: | ||||||
פסק הדין קובע כי מדיניות "נפרד אך שווה" היא חוקתית | ||||||
המותב: | ||||||
|
||||||
דעות בפסק הדין: | ||||||
|
||||||
{{{כותרת-תקדימים}}}: | ||||||
{{{תקדימים}}} | ||||||
נהפך על ידי: | ||||||
פסק דין בראון נגד מועצת החינוך |
פסק דין פלסי נגד פרגוסון (באנגלית: Plessy v. Ferguson) מראה מקום: (1896) 163 U.S. 537 היה פסק דין אמריקאי אשר קבע דה יורה כי הפרדה על רקע גזעי היא חוקתית, כל עוד השירותים הניתנים לשני הגזעים שווים.
[עריכה] רקע
לפני מלחמת האזרחים האמריקאית, בית המשפט העליון הגן על מוסד העבדות, למשל בפסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד. בשנים שאחרי תום מלחמת האזרחים האמריקאית, חוקת ארצות הברית תוקנה כדי למנוע את העבדות (התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית) ולהבטיח שוויון זכויות לשחורים במדינותיהם (התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית). מדינות הדרום אשר נאלצו להסכים לתיקונים אלו לחוקה תחת לחצים של מדינות הצפון, הקימו, בעיקר בשלושת העשורים האחרונים של המאה ה-19, מערכת מסועפת של אפליה גזעית חוקית שנועדה למנוע מהאזרחים השחורים, ששוחררו ממוסד העבדות בעקבות המלחמה, לקחת חלק משמעותי במדינות.
[עריכה] פסק הדין
משפט זה דן בהתנגדות לחוק שנחקק במדינת לואיזיאנה בשנת 1890. חוק זה דרש קרונות רכבת נפרדים ללבנים ולשחורים. בית המשפט העליון החליט שהתיקון ה-14 נועד להבטיח שוויון בפני החוק, ולא אינטגרציה בין גזעית. לפיכך, כל שירות ציבורי, דיו שיספק שירותים באיכות שווה ללבנים ולשחורים, ואין איסור על אספקתם בנפרד.
המתנגדים לפסיקה טענו שבית המשפט העליון היה צריך לזהות שמטרת ההפרדה בחוק הייתה מניעת שוויון זכויות ועל כן לבטל את החוק. גישה זאת נתקבלה בסופו של דבר לאחר כ-80 שנה, כאשר מדיניות "נפרד אך שווה" הוגדר על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית כבלתי חוקתי בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך של טופיקה, קנזס.