פיברגלס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיברגלס (באנגלית: Fiberglass, "זכוכית סיבית") הוא חומר העשוי מסיבים דקיקים של זכוכית. משתמשים בו לרוב בתעשיית חומרי הבידוד והטקסטיל, לייצור בדים חסיני אש ושיתוך. רווח גם השימוש בו כחומר מחזק בתעשיית הפלסטיק, שם הוא משמש לייצור חומר מרוכב מסיבי פיברגלס ושרף אפוקסי או פלסטי המכונה גם הוא "פיברגלס".
אמני זכוכית ניסו לייצר סיבים דקים כבר בימי קדם, אך רק ההתפתחויות הטכנולוגיות של המאה התשע-עשרה והעשרים אפשרו ייצור סיבים דקים דיים. בשנת 1893 הציג אדוארד דרמונד ליבי שמלה העשויה מסיבי זכוכית הדקים כסיבי משי. מה שמכונה בפינו כיום "פיברגלס" הומצא ב 1938 בידי ראסל גיימס סלייטר מחברת אואנס-קורנינג כחומר לבידוד, ושווק תחת שם מסחרי זה.
[עריכה] מבנה
סיב זכוכית נוצר כאשר זכוכית מותכת (מבוססת צורן חמצני, SiO2 , בדרך כלל) מוזרקת דרך חורים בקוטר קטן דיו שיתאים לתעשיית הטקסטיל. זכוכית שונה מפולימרים אחרים בכך שהיא "חומר אי אורגני הנמצא במצב דומה והמשכי למצבו כנוזל, אשר הגיע, כתוצאה משינוי הפיך בצמיגותו במהלך קירור לצמיגות גבוהה עד כדי שהוא מוצק לכל צורך מעשי" (Loewenstein, K.L. The Manufacturing Technology of Continuous Glass Fibers)
[עריכה] תכונות
פיברגלס הוא חומר שימושי בשל יחס הנפח למשקל הגבוה שלו. החסרון בכך הוא שהוא פגיע יחסית לשחיקה כימית וללחות. חוזק של פיברגלס נמדד לרוב על סיבים שזה עתה יוצרו, ובשל האמורפיות של הזכוכית - הוא שווה לאורך הסיב ולרוחבו. מכשנספגה לחות בסיבי הפיברגלס, היא מרחיבה סדקים מיקרוסקופיים ומחלישה את הסיבים. הסיב חזק יותר ועמיד יותר לשחיקה ככל שהוא דק יותר, אך מבחינה טכנית קשה יותר לייצר סיבים דקים.
פלסטיק מחוזק בפיברגלס הוא בעל חוזק מכני גבוה הרבה יותר מפלסטיק שאינו כזה, ללא תוספת משקל משמעותית. נפוץ השימוש בו לייצור חלקי מרכב של מכוניות ואף מרכבים שלמים (ראו: סוסיתא), ליייצור מתקני משחק לילדים, תיבות דואר, ארונות חשמל ומתקנים רבים נוספים.
