עיצורים נחציים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העיצורים הנחציים הם קבוצה קטנה של עיצורים בשפה, המאופיינים בתכונה המכונה נחציות אשר מבדילה אותם מעיצורים אחרים באותה שפה. המונח "עיצורים נחציים" משמש בעיקר במחקר הפונולוגיה של השפות השמיות.

לא ברור באיזו צורה פונטית הייתה מיושמת תכונת הנחציות בעבר. כיום היא מיושמת בדרכים שונות בשפות שמיות שונות: בערבית (ובהגייה ספרדית מסורתית של העברית) היא ממומשת על ידי וילוּן או לעלוע, כלומר על ידי חיתוך משני של העיצור בווילון או בלוע מלבד החיתוך הראשי שלו. לעומת זאת בשפות אתיופיות ממומשת הנחציות בעיצורים מסודקים (או הדופים), כלומר בעיצורים שבביצועם האוויר פורץ החוצה לא מן הריאה אלא מסדק הקול.

מניחים כי הנחציות המלועלעת-מוולנת מאפיינת שפות שמיות צפוניות כמו עברית (לפחות בעבר), ערבית, ארמית, אכדית, אוגריתית וכדומה, ואילו הנחציות ההדופה מאפיינת שפות שמיות דרומיות כמו געז, אמהרית, טיגרינה, מהרי, סוקוטרי, ג'בלת וכדומה. עוד מניחים כי גם בשפות השמיות הצפוניות קדמה הנחציות ההדופה מבחינה היסטורית לנחציות המלועלעת-מוולנת, כלומר שבמקורה הייתה הנחציות ממומשת על ידי הדיפה בכל השפות השמיות, ורק בשלב מאוחר יותר הפכה בחלק מן השפות ללעלוע.

המשותף לשני סוגי הנחציות הוא שהעיצורים נחתכים בכמה בסיסי חיתוך, בנוסף לבסיס החיתוך הראשי גם בבסיס חיתוך לוואי נוסף או כמה נוספים. הפקת הצליל של העיצורים המלועלעים המוולנים מלווה בכיווץ שרירי הלוע והתקרבות אחורי הלשון לחך הרך, הווילון. הפקת הצליל של העיצורים ההדופים מלווה בסגירת סדק הקול ופתיחתו בפרץ אוויר, מה שנשמע כמעין נקישה חזקה. באלפבית הפונטי הבינלאומי עיצור מלועלע או מוולן מסומן באמצעות העברת טילדה דרכו, ואילו עיצור הדוף מסומן באמצעות פסיק עילי מימינו.

בשפות שבהן ממומשת הנחציות היא מהווה תכונה מבדילה בין פונמות, כלומר קיימים זוגות של מילים שההבדל היחיד ביניהן הוא תכונת הנחציות של אחד העיצורים, והבדל זה גורם להבדל במשמעות בין המילים. כך למשל בעברית הקלאסית ההבדל בהגייה בין המילים שֶבֶת ושֶבֶט הוא בהיות העיצור ט נחצי והעיצור ת בלתי נחצי. לעומת זאת בעברית החדשה, שבה אבדה תכונת הנחציות, אי אפשר להבחין בדיבור בין שתי המילים אלא רק על פי ההקשר.

[עריכה] עיצורים נחציים בעברית

כאמור, העברית המודרנית (ועוד לפניה ההגייה האשכנזית של העברית) איבדה את תכונת הנחציות, ולכן היום בעברית המונח "עיצורים נחציים" מייצג בעיקר פונטיקה היסטורית; עם זאת, התכונה עדיין משפיעה על הדקדוק המודרני (למשל בחוק הצתלם > הצטלם, שנגרם מהידמות של העצורים הנחציים צ וט). בעברית ישנן שלוש אותיות המייצגות עיצורים נחציים.

האות ט, שכיום מייצגת עיצור מכתשי פוֹ‏צץ אטוּ‏ם [t] ייצגה בעבר עיצור מכתשי מלועלע/מוולן פוצץ אטום [t̴] ומבחינה היסטורית מקביל לעיצור השורשי המקורי, עיצור מכתשי הדוף [tʼ].

האות צ, שכיום מייצגת עיצור מכתשי מחוכך אטום [ʦ] ייצגה בעבר עיצור מכתשי מלועלע חוכך אטום [s̴] ומבחינה היסטורית מכילה שלושה עיצורי שורשים מקוריים: עיצור מכתשי-שיני מחוכך הדוף [ʧʼ], עיצור מכתשי מחוכך הדוף [ʦʼ] ועיצור מכתשי צדי מחוכך הדוף [tɬʼ].

האות ק, שכיום מייצגת עיצור וילוני פוצץ אטום [k] ייצגה בעבר עיצור ענבלי פוצץ אטום [q] אך את כינויו כעיצור נחצי הוא חייב להיותו מבחינה היסטורית מקביל לעיצור השורשי המקורי, עיצור וילוני הדוף [kʼ].

[עריכה] עיצורים נחציים בערבית

בערבית ספרותית השתמרו כל העיצורים הנחציים, אם כי רוב הניבים המדוברים איבדו חלק מהעיצורים האלה.

העיצור טא ط, שכיום מייצג עיצור מכתשי מלועלע/מוולן פוצץ אטום [t̴], מקביל מבחינה היסטורית לעיצור השורשי המקורי עיצור מכתשי הדוף [tʼ].

העיצור ט'א ظ, שכיום מייצג עיצור מכתשי מלועלע/מוולן חוכך קולי [z̴], מקביל מבחינה היסטורית לעיצור השורשי המקורי, עיצור עיצור מכתשי-שיני מחוכך הדוף [ʧʼ]. בחלק גדול מהניבים המדוברים הוא התמזק עם העיצור ض (צ'אד).

העיצור צאד ص, שכיום מייצג עיצור מכתשי מלועלע/מוולן חוכך אטום [s̴], מקביל מבחינה היסטורית לעיצור השורשי המקורי, עיצור עיצור מכתשי מחוכך הדוף [ʦʼ].

העיצור צ'אד ض, שכיום מייצג עיצור מכתשי מלועלע/מוולן פוצץ קולי [d̴], מקביל מבחינה היסטורית לעיצור השורשי המקורי, עיצור מכתשי צדי מחוכך הדוף [tɬʼ].

האות קאף ق, מייצגת עיצור ענבלי פוצץ אטום [q], והיא אינה נתפסת בדרך כלל כעיצור נחצי, אולם בחלק מהניבים של הערבית היא נהגית כעיצור וילוני מלועלע kˤ.

[עריכה] לקריאה נוספת

• אשר לאופר, לדרכי תיאור הנחציות בעברית ובערבית, בתוך: מחקרים בלשון ב-ג, תשמ"ז (עותק סרוק באתרו)