סליה קרוז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סליה קרוז (21 באוקטובר 1925 - 16 ביולי 2003) הייתה זמרת סלסה ממוצא קובני. היא זכתה 3 פעמים בפרס הגראמי ו-4 פעמים בפרס הגראמי הלטיני, ומכרה 23 אלבומים שהגיעו למעמד של אלבום זהב.
[עריכה] חייה
קרוז נולדה בהוואנה בשנת 1925 בשם אורסולה הילאריה סליה קארידאד קרוז אלפונסו. בנעוריה לקחה אותה דודתה להופיע כזמרת במופעי קברט, אך אביה התעקש שתמשיך בלימודיה כדי שתהפוך ביום מן הימים למורה לספרדית. בסופו של דבר היה זה דווקא מורה של קרוז שעודד אותה לפתח קריירה מוזיקלית בנימוק שכך תוכל להרוויח יותר. היא החלה להופיע בתחרויות של כשרונות צעירים ולהקליט שירים ברדיו.
הפריצה של קרוז נרשמה בשנת 1950 לאחר שנקראה למלא את מקומה של הזמרת המלווה את הלהקה הקובנית סונורה מאטאנסרה. בתחילת דרכה הקהל לא קיבל אותה בהתלהבות, אך חברי הלהקה דבקו בהחלטתם להעניק לה את ההזדמנות, והחלטה זו השתלמה בסופו של דבר. קרוז התפרסמה ברחבי קובה ומאוחר יותר במדינות נוספות באמריקה הלטינית שבהן ערכה הלהקה סיבובי הופעות. סמלה המסחרי היה הקריאה "¡Azúcar!" ("סוכר"), שבתחילה היה הפאנץ' ליין בבדיחה שסיפרה במהלך ההופעות, עד שבשלב מסוים ויתרה על הבדיחה, ופתחה את הופעותיה עם הקריאה בלבד.
לאחר המהפכה הקובנית עזבה קרוז את קובה והגיעה לארצות הברית, וב-1961 החלה להופיע עם להקתה בניו יורק. ב-1962 נישאה לחצוצרן הלהקה, פדרו נייט, וב-1965 עזבה עימו את הלהקה. בעוד שקריירת הסולו של קרוז צברה תאוצה הקריירה של נייט דעכה, והוא הפך למנהל ההופעות שלה. בשלב זה היא כבר הייתה לאזרחית ארצות הברית ולפיכך נאסר עליה לחזור לקובה.
בשנים שלאחר מכן הקליטה קרוז מספר אלבומים שלא זכו להצלחה מרובה. ב-1974 שיתפה פעולה עם ג'וני פאצ'קו באלבום "סליה וג'וני", ובעקבות זאת הוזמנה להצטרף להרכב חדש, "פאניה אול סטארס", שכלל אמני סלסה מכל ההרכבים שיוצגו בחברת התקליטים פאניה. ההרכב יצא לסיבוב הופעות ברחבי העולם והופיע, בין היתר, באנגליה, בצרפת ואפילו בזאיר.
בשנות ה-80 הגבירה קרוז את פעילותה במדינות אמריקה הלטינית. לעתים הופיעה לבד ולעתים שיתפה פעולה עם אמנים שונים, חלקם בני דורה וחלקם צעירים ממנה.
ב-1989 זכתה קרוז בפרס הגראמי הראשון שלה על המופע המשותף שלה ושל ריי בארטו, "Ritmo en el Corazon", שזכה בקטגוריית המופע הלטיני-טרופי הטוב ביותר. ב-1994 העניק לה נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, את המדליה הלאומית לאמנות. ב-2002 וב-2003 זכתה שוב בפרסי הגראמי, הפעם בקטגוריית אלבום הסלסה הטוב ביותר, על אלבומיה "La Negra Tiene Tumbao" ו-"Regalo Del Alma". בנוסף, זכתה קרוז 4 פעמים בפרס הגראמי הלטיני בקטגוריות מופע הסלסה הטוב ביותר (2000), האלבום הטרופי המסורתי הטוב ביותר (2001) ואלבום הסלסה הטוב ביותר (2002 ו-2004).
ב-2003 הלכה קרוז לעולמה לאחר שלקתה בסרטן המוח. לאחר מותה עבר ארונה בערים אמריקניות בעלות אוכלוסייה קובנית גדולה כדי לאפשר למעריציה לחלוק לה כבוד אחרון. היא הובאה למנוחות בברונקס, ובהתאם לבקשתה נקברה עימה אדמה שהביאה מגואנטנמו, המקום היחיד בקובה שבו יכלה לבקר.
אלבומה האחרון של קרוז, "Regalo del Alma", יצא לאחר מותה, ב-2004.
