סובייקטיביזם מוסרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סובייקטיביזם מוסרי הוא האמונה המטא-אתית לפיה כל הטענות המוסריות ניתנות לצמצום לטענות עובדתיות לגבי עמדותיו של הפרט.[1] הוא מנוגד לאובייקטיביזם מוסרי, על-פיו טענות מוסריות הינן בלתי-תלויות בהתייחסויותיו האישיות של הפרט. זהו סוג של רלטיביזם מוסרי במובן זה שערך האמת של טענות מוסריות יחסי לעמדותיו של הפרט. [2]
תוכן עניינים |
הוא עולה בקנה אחד עם אבסולוטיזם מוסרי, בכך שהפרט יכול להחזיק בביטחון בכלליו המוסריים וליישמם מבלי להתייחס לנסיבות. [3] סובייקטיביזם מוסרי תואם גם ל-"רלטיביזם" כשהלה נתפש כאומר את ההפך מאבסולוטיזם, היינו, שיש להתאים את הכללים המוסריים למציאות. [4]
הסובייקטיביסט המוסרי עשוי לטעון, למשל, שהכוונה בהיותו של משהו נכון מוסרית היא שהוא מתקבל בחיוב על ידי האיש או האנשים בעלי העניין במקרה זה. (דבר זה יכול להוביל לאמונה שדברים שונים נכונים להשקפות מוסריות שונות.) אחת המשמעויות של אמונות אלה היא, שבניגוד לספקנים המוסריים או לנון-קוגניטיביסטים, הסובייקטיביסט עשוי לחשוב שטענות מוסריות הן אמנם סובייקטיביות, אך אף על פי כן נמנות עם סוגי הדברים שעשויים להיות בעלי ערך אמת, כתלות באדם מחווה הדעה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- Shafer-Landau, “Ethical Subjectivism”, Reason and Responsibility, Feinberg, Shafer-Landau, pp. 604-16.
- Brandt, Richard (1959). Ethical Theory. Englewood Cliffs: Prentice Hall. LCCN 59-075.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סובייקטיביות ואובייקטיביות בשיפוטי מוסר (PDF), סדרת הרצאות (אנגלית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^
Brandt 1959, p. 153: "[Objectivism and subjectivism] have been used more vaguely, confusedly, and in more different senses than the others we are considering. We suggest as a convenient usage, however, that a theory be called subjectivist if and only if, according to it, any ethical assertion implies that somebody does, or somebody of a certain sort under certain conditions would, take some specified attitude toward something."
- ^
"moral subjectivism is that species of moral relativism that relativizes moral value to the individual subject".Internet Encyclopedia of Philosophy
- ^
That is a moral precept can be relative to an individual, but not relative to circumstances
- ^
Brandt 1959, p. 154: "A subjectivist, clearly, can be either an absolutist or a relativist."
