סבשטיאאו דה מלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סבשטיאאו ז'וזה דה קרבאליו א מלו, רוזן אואירס, מרקיז פומבל (פורטוגזית: Sebastião José de Carvalho e Melo; ‏13 במאי 1699 - 15 במאי 1782) היה פוליטיקאי פורטוגזי בן המאה ה-18.

דה מלו היה שר הממלכה (תפקיד המקביל לשר הפנים של ימינו) בממשלתו של ז'וזה הראשון מ-1750 עד 1777. הוא היה ללא ספק השר הבכיר בממשלה, וכיום נחשב לראש הממשלה דה פקטו באותה תקופה. מלו ידוע בכך שהנהיג ושיקם את פורטוגל לאחר רעידת האדמה בליסבון שהתרחשה ב-1755.

תוכן עניינים 1 חייו 1.1 משפחתו ותחילת דרכו 1.2 קריירה פוליטית 1.3 נפילתו ומותו 2 המרקיז דה פומבל וברזיל 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

[עריכה] משפחתו ותחילת דרכו

דה מלו נולד בליסבון, בנם של מנואל דה קרבאליו א אטאידה, בעל נכסים באזור ליירה, ואשתו תרזה לואיזה דה מנדונסה א מלו.

בנעוריו למד באוניברסיטת קוימברה ולאחר מכן שירת תקופה קצרה בצבא. לאחר שחרורו עבר לגור בליסבון והתחתן בסתר עם תרזה דה מנדונסה א אלמדה, אחייניתו של רוזן ארקוש. הנישואים גרמו לסערה מכיוון שתרזה נישאה לו בניגוד לרצונות משפחתה. הוריה של אשתו הפכו את חיי הזוג הצעיר לבלתי נסבלים, ולבסוף הם עברו לביתו של מלו באזור פומבל.

[עריכה] קריירה פוליטית

ב-1738 קיבל דה מלו את משרתו הציבורית הראשונה, כשמונה לשגריר פורטוגל בממלכת בריטניה הגדולה. ב-1745 עבר לשמש כשגריר באוסטריה. הוא היה חביב על הארכידוכסית מרי אן מאוסטריה, אשת המלך הפורטוגזי, ולאחר מותה של אשתו הראשונה, שידכה לו מרי אן את ביתו של הפילדמרשל האוסטרי ליאופולד יוזף פון דאון. בניגוד לארכידוכסית, המלך ז'ואאו החמישי לא היה מרוצה ממנו, והחזירו לפורטוגל ב-1749. שנה לאחר מכן מת ז'ואאו, ובנו, ז'וזה הראשון, הומלך תחתיו. ז'וזה האמין בכישוריו של דה מלו ובאישורה של המלכה האם מינה אותו לשר החוץ. ככל שגבר ביטחונו של המלך בדה מלו, הוא הפקיד בידיו סמכויות שלטוניות נוספות.

ב-1755 מונה דה מלו לראש ממשלתו של ז'וזה הראשון. דה מלו, שהתפעל מהצלחת הכלכלה האנגלית בזמן ששימש כשגריר בלונדון, הנהיג בפורטוגל מדיניות כלכלית דומה. הוא ביטל את העבדות בהודו הפורטוגזית, ארגן מחדש את הצבא וסיים את האפליה נגד נוצרים לא-קתולים בפורטוגל.

במשך הזמן החל דה מלו להאמין כי הישועים מהווים איום על התפתחות פורטוגל. כחלק משליחותו הדיפלומטית, חי דה מלו בלונדון ובווינה, ערים מרכזיות בעידן האורות האירופי. שם פגש את חרארד ואן סוואיטן, מתנגד חריף לישועים האוסטרים, ולמד להכיר את המסורת האנטי-ישועית של האנגלים. כראש ממשלה יזם מלחמת תעמולה נגד הישועים והפיץ מספר תאוריות קשר בנוגע לרצונו של המסדר לצבור כוח. דה מלו היה אחד ממבשרי דיכוי הישועים, שהגיע לשיאו ב-1773, כשהאפיפיור קלמנס הארבעה עשר חתם על צו האוסר על פעילות המסדר בכל הארצות.

ב-1 בנובמבר 1755 התרחשה רעידת האדמה בליסבון, שהגיעה לרמה 9 בסולם ריכטר והחריבה חלקים ניכרים מהעיר. היא לוותה בגלי צונאמי ובשריפות רבות. דה מלו שרד את הרעידה, ומיד החל בשיקום ובנייה מחדש של העיר, באומרו: "מה עכשיו? נקבור את המתים ונאכיל את החיים". על אף גודל האסון, תוך שנה נבנתה ליסבון מחדש. העיר חדשה אופיינה בכיכרות גדולות ושדרות רחבות. כשנדרש דה מלו לצורך רחובות כה רחבים הוא ענה: "יום אחד הם יהיו קטנים".

דה מלו תרם רבות גם לחקר הסייסמולוגיה, כשהורה על הפצת שאלות הנוגעות לרעידת האדמה ולהשפעותיה בכל רחבי פורטוגל.

לאחר רעידת האדמה, העניק המלך כוח נוסף לדה מלו, שהיה למעין דיקטטור בפורטוגל. ככל שגדל כוחו, כך גם גדל מספרם של אויביו. ב-1758 נפצע ז'וזה הראשון בנסיון התנקשות. משפחת טאבורס ודוכס אביירו הואשמו במעשה, והוצאו להורג לאחר משפט קצר. דה מלו האשים גם את אנשי מסדר הישועים בבגידה ובקשירת קשר לנסיון ההתנקשות, מה שפגע קשות בדעת הקהל וביחסי הציבור של הישועים בעידן האבסולוטיזם הנאור. שנה לאחר מכן גורשו הישועים מפורטוגל. דה מלו לא הראה שום מידה של רחמים, והעמיד לדין כל אדם שהיה מעורב, אפילו נשים וילדים. בעקבות טיפולו המהיר במשבר, ב-1759 העניק לו המלך את תואר "רוזן אואירס".

דה מלו ביצע רפורמות גדולות בחינוך: הוא יצר את הבסיס לבתי ספר חילוניים ברמה היסודית והתיכונית, יצר מאות משרות הוראה, פתח את מחלקות המתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת קוימברה ויזם מסים חדשים למימון הרפורמות האלו.

בנוסף, ביצע דה מלו שינויים משמעותיים בכלכלה, כשיצר מספר חברות וגילדות במטרה לווסת כל פעילות מסחרית. כמו כן, הוא גידר את האזור בו הופק יין הפורט כדי להבטיח את איכותו של היין. הייתה זו הפעם הראשונה באירופה שנעשה פיקוח על איכות היין ועל הפקתו.

ב-1770 קיבל את התואר "מרקיז פומבל".

[עריכה] נפילתו ומותו

ב-1779 מת המלך ז'וזה הראשון ומריה הראשונה הומלכה למלכה. השליטה החדשה לא אהדה את דה מלו. היא לא סלחה לו על האכזריות בה נהג כלפי משפחת טאבורה ופיטרה אותו מכל תפקידיו. בנוסף, הוצא נגדו צו הרחקה על פיו דה מלו חייב לשהות במרחק של 20 מייל לפחות מהמלכה, ובמקרה שמריה הגיעה לאזור מגוריו, היה חייב דה מלו לעזוב את ביתו עד שתסיים את ביקורה.

לאחר שפוטר בנה דה מלו וילה שבשטחה היו מפלים וגנים צרפתיים.

בשנת 1782 מת דה מלו באחוזתו שבפומבל.

כיום, אחת מהכיכרות החשובות בליסבון נקראת "מארקש דה פומבל", ובמרכזה עומד פסל בדמותו.

[עריכה] המרקיז דה פומבל וברזיל

המרקיז דה פומבל נחשב בפורטוגל הקונטיננטלית לגיבור לאומי. לעומת זאת, המתיישבים במושבה ברזיל ראו בו רודן מדכא, בעיקר בדרום המושבה.

הפקת העושר והמשאבים ניצבה תמיד בראש מעיינם של קובעי המדיניות הפורטוגזים בברזיל הקולוניאלית. תחת האדמיניסטרציה של פומבל לא חל כל שינוי בעניין זה. מדיניות המונופול המסחרי נותרה על כנה ואף זכתה לעדנה בתקופתו של מרקיז פומבל. בכך ניסו הפורטוגזים להחיל יתר יעילות בשליטתם בהתנהלות המסחר במושבה ברזיל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מרקיז פומבל באנציקלופדיה הקתולית
• סבשטיאאו דה מלו באנציקלופדיה בריטניקה